יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ח: כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, טור יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפב: כל הטמאים אפי' נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו

שחרית של שבת (16) ד"ר אפרים יצחקי נגיעת נשים בספר התורה בהרבה בתי כנסת התחלחלו לשמע שנשים נוגעות בספר תורה, או שרוקדות עם ספר תורה בשמחת תורה. הטענה נגד הייתה שהרי נשים טמאות נדה, איך יכולות לנגוע בספר הקדוש?! הרמב"ם כותב: רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ח: כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו. כנ"ל כותב גם הטור: טור יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפב: כל הטמאים אפי' נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו והוא שלא יהו ידיהן מטונפות או מלוכלכות אלא ירחצו ידיהן ואח"כ יקראו בו כנ"ל פוסק השו"ע: שולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפב: כל הטמאים, אפילו נדות, מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו. והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות. אמנם הרמ"א בסימן פ"ח מעיר: שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן פח סעיף א: כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ותפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואח"כ בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד"ת ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג. הגה: יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל, וכן עיקר (רש"י הלכות נדה), אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה"ג, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא"י סי' קל"ב). המשנה ברורה מחדד את העניין: משנה ברורה: כתב רבינו ירוחם יש טועים לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לבהכ"נ עד שעברו מ' יום לזכר ופ' לנקיבה ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם. ברור אם כך, שאין שום איסור לנדה לנגוע בספר התורה, אפילו בימי הראייה וכ"ש בימי הליבון. וגם לפי המחמירים מקילים כדי לא לגרום לנשים "עצבון גדול".