יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
במרחק פחות מפרסה מזרחה להר תבור יש מקום הנקרא בפי המאורים והערבים בשם "עין תוגאר", כלומר מעין התגרים, על שם מעיין יפה ונעים הנמצא במקום הזה, וכן על שם יריד הנערך שם בכל יום שלישי, שלשם מובא מקנה רב מכל עבר על ידי התורכמנים ... . " . במקום נערך, לפי רוג'ה, מסחר בבהמות רכיבה ובית, וגם בסחורות אחרות. "

ח'אן א תאג'אר וקלעת א אלחאן מרדכי אשל הנוסע בכביש מס' 65 מעפולה צפונה, בכיוון לצומת גולני, מבחין בודאי בשרידי מבנה גדול וחרב המצוי בצידו המזרחי של הכביש מול הפניה לקיבוץ "בית קשת". מול מבנה זה, ממערב לכביש, מצוי מבנה חרב נוסף, אלא שלא הכל מבחינים בו בשל עצי הזית והצמחייה העבותה המסתירה אותו מעין רואים. המבנה ממזרח נקרא בימינו "חנות תגרים", וכך צוין שמו גם במפות, בעוד ששמו הערבי הוא "ח'אן א תאג'אר", ואילו שמה של החורבה הנשקפת ממערב לכביש נותרה בשמה הערבי "קלעת [מצודה] אל ח'אן". ח'אן א תאג'אר [תגרים=סוחרים] שימש כפונדק דרכים, בו נהגו הבדואים שחיו בסביבתו הקרובה והרחוקה לערוך שוק מידי יום ב' בשבוע. ויקטור גרן, אחד מחוקריה החשובים של הארץ במחצית השניה של המאה ה 19 , ביקר בח'אן כאשר סייר באזור הר תבור באחד משמונה הסיורים שערך בארץ, בין השנים 1852 – 1888 . על ח'אן זה כתב: " בשעה 14.25 דקות הגעתי אל ח'אן אתג'אר [פונדק התגרים]. הקארבאנסראי [אכסניה לשיירות] הזה, אשר אומרים כי תחילת בנייתו בסוף המאה השש-עשרה. תבניתו רבועה ואורך צלעו מאה וחמישה עשר צעד. הוא מחוזק במתמכים, ובארבע פינותיו מגדלים עגולים, הוא נבנה מאבני גיר לבנות בגודל בינוני. אבל מסביב שובצו כמין קישוט כמה נדבכים מקבילים של אבני בזלת שחורות ... . בתוך החצר הכו שורשים עצי תאנה ענקים ומפכה שם עין [מעיין]. בריחוק מאה וחמישים צעד מכאן צפונה-מערבה, על רמה קטנה גבוהה יותר, יש עוד ח'אן גם הוא רבוע, שאורך צלעו שמונים ושמונה צעדים. בכל פינה של חומת הגדר שלו יש מגדל אשר פעורים בו חרכי ירי; .... . הבניינים שמילאו את השטח בתוך המתחם חרבו מן המסד עד הטפחות. כל יום שני הוא יום שוק במקום הזה, והבדואים באים אליו למכור בהמות.". ח'אן א תאג'אר נבנה, כנראה, בשנת 1440, בשלהי שלטון הממלוכים בא"י, על ציר תנועה ראשי בין דמשק למצרים, ובסמוך לצומת דרכים רוחבית בין עכו לטבריה ובית שאן, והדרך האורכית [צפון-דרום] שבין הגליל לבין השומרון והרי יהודה. במרחק מאה מטרים מצפון לח'אן נבע מעיין בשם "עין אל תאג'אר", שסיפק מים לעוברי האורח. יש סבורים שהח'אן אינו מן התקופה הממלוכית והוקם בשנת 1588 ע"י מושל דמשק, סנאן פחה, כדי להגן על סוחרים ועולי רגל. בתעודה משנת 1581 נמסר " כי עיינות תוג'אר שליד התבור, במקום שעוברים הסוחרים, משמש למקום התכנסות לבדואים המתמרדים ולשודדים, המתנכלים לעולי הרגל המוסלמים בדרכם לירושלים ולחברון, ולסוחרים ממצרים, ורכושם נשדד, ומהם שאף מוצאים את מותם". בתעודה מודגש, שאם ייבנה במקום ח'אן עם מגדלים ובכ"א מהם תוצב יחידה בת 10 חיילים, ניתן יהיה ליישב ולעבד את הסביבה, בעוד עולי הרגל יוכלו לעשות דרכם בבטחה. יש לזכור כי בימים ההם היה האזור מיוער ביער אלונים ואלות ששרידיהם נראים עד היום, וזאת אף לאחר כריתה מסיבית של היער, ע"י התורכים, בעת מלחמת העולם הראשונה. ביערות אלו מצאו מסתור שודדים תושבי השבטים הבדואים שבסביבה. הוכחה לאמיתות עדותו של גרן מצויה בציורו של הצייר האנגלי ויליאם הנרי בארטלט, משנת 1847 . בציור זה [שצויר בכיוון מצפון לדרום] נראים הח'אן והמצודה על רקע הר תבור, כשבדואים חונים ומכונסים בקבוצות בסמוך לח'אן, ועימם גמלים וסוסים. נראה שגרן טעה בהניחו שגם המבנה המערבי שימש כח'אן, הואיל ולא נבנו ח'אנים במרחק כה סמוך זה לזה. סביר להניח כי הימצאות בדואים פורקי עול סביב הח'אן ולצד צמחייה ענפה שהייתה סביבו מנעה יכולת התרעה במועד, וחייבה, כמוזכר לעיל, להקים מצודה לשמירה על הח'אן ועל השוהים מחוץ לו. עובדה המתאשרת מסגנון בנית המצודה שבמגדליה נבנו חרכי ירי. את הח'אן תיארו, בנוסף לגרן, גם חוקרים ותיירים נוספים. חברי המשלחת הבריטית לחקירת א"י [P.E.F.] בשנת 1875 , תיעדו את הח'אן והמצודה. עיקר תיאורם טכני [ גודל המבנים וסגנון בנייתם וכיו"ב]. תיירים רבים, שסיירו בארץ, תיעדו בספרי מסעותיהם את הח'אן על הנעשה בו. ראשון המתארים היה הנוסע הצרפתי אבגיניוס רוג'ה שבספרו: "תיאור ארץ הקודש" משנת 1644 כתב: " במרחק פחות מפרסה מזרחה להר תבור יש מקום הנקרא בפי המאורים והערבים בשם "עין תוגאר", כלומר מעין התגרים, על שם מעיין יפה ונעים הנמצא במקום הזה, וכן על שם יריד הנערך שם בכל יום שלישי, שלשם מובא מקנה רב מכל עבר על ידי התורכמנים ... . " . במקום נערך, לפי רוג'ה, מסחר בבהמות רכיבה ובית, וגם בסחורות אחרות. " וכיון שהמקום הזה מסוכן בגלל הבדואים המשוטטים בסביבה, הקים שם האמיר פאחר אל דין סאנג'אק ובו "סו באשי" [מושל] עם פלוגה של מאה חיילים מוסלמים, כדי למנוע את הבדואים והגנבים מלשדוד את האחרים, וכדי להבטיח את חופש המעבר. גם הנוצרים וגם היהודים העוברים משלמים לכן מטבע אחת. אותו הסכום שמשלמים בעד הגמלים ובהמות משא אחרות השייכים גם לתורכים ולאחרים ... " . בנוסף לרוג'ה תואר הח'אן גם בידי תומסון [1880 ], המפרט את סוגי הסחורות, הירקות והפירות שנמכרו בח'אן ובסביבתו, ופורטר [ 1889 ], המאשר כי סביבת הח'אן הייתה זרועת עצים ועשירה במרעה וצל. מעדותו של לונץ, בלוח ארץ ישראל משנת 1895 , עולה כי במקום עדיין פעל השוק בכל יום שני, שהיה אחד מן השווקים היותר גדולים בארץ, ומלבד בהמות נמכרו בו חפצים שונים. בלוח שנת 1901 מסר לונץ: " שוק אלח'אן שהיה אצל טבריה נתבטל", אולם סיבת ביטול השוק הבדואי בח'אן לא נתבררה, והדבר טעון מחקר. בין שבטי הבדואים שהתגוררו סביב הח'אן, היו בני השבטים "ערב אל זביח", "ערב אל שיבלי", "ערב אל דלייקה" ואחרים. גם בדואים שהתגוררו ב"מרג' איבן אמר" [עמק יזרעאל], ובני שבטים נוספים מן הסביבה הגיעו לח'אן, ובודאי הגיעו גם בדואים מעבר לירדן. בחלוף השנים נשדדו רבות מאבני הח'אן והמצודה. ראוי שהמועצה האזורית "תבור" תעשה לשיקום אתרים אלו, כדי שישמשו אתרי תיירות.