יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
10:09 (26/05/16) שייקה שניצר

שחרית של שבת (15) ד"ר אפרים יצחקי עליית נשים לתורה - המשך האם נשים יכולות להוציא ידי חובת הקריאה בתורה את הגברים? קיימת בעיה נוספת בעלית נשים לתורה כיצד היא מוציאה ידי חובת הגברים בקריאה זו הרי יש לנו כלל שמי שלא מחויב במצווה כלשהי לא יכול להוציא ידי חובה את המחויב: משנה ראש השנה ג, ח: חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן: המאירי מסביר מדוע אשה וקטן יכולים לעלות לתורה ולהוציא ידי חובה את הגברים הבוגרים, למרות שהם לא חייבים במצוות לימוד תורה: בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף כג עמוד א: הכל עולין למנין שבעה או לאיזה מנין של קריאת התורה ואפי' אשה ואפילו קטן אבל אמרו חז"ל אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור יש מי שאומר שמ"מ צריך בכל קריאה קורא אחד גדול והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד ויכול להשלים הקריאה על ידי אשה או קטן אבל לא שתעשה כל הקריאה ע"י אשה וקטן ויש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראין אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע אבל עכשו שכלן מברכין אין אשה קוראה כלל וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה ומ"מ קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה ושאחרים מצווין ללמדו: לפי הסברו הראשון של המאירי, תקנת משה לקרוא בתורה היא קריאת קטע כלשהו, ברור שלא פרשה שלימה, כי הרי בארץ ישראל קראו רק שליש פרשה בשבת, כי גמרו את התורה בשלוש שנים או בשלוש וחצי שנים. וכן אין בתקנת משה מספר עולים לתורה, די בקורא אחד בלבד. ולכן בתקופה קדומה, העולה הראשון ברך את הברכה הראשונה והעולה האחרון ברך את הברכה האחרונה, כלומר שכל הקריאה היא מצווה אחת. כדי לא להכביד על קורא אחד או כדי לכבד אנשים נוספים בקריאה בתורה הפרשה חולקה לעולים נוספים. אם כן בעליה הראשונה (=בקטע הקריאה הראשון) כבר קיימנו את תקנת משה, יצאנו ידי חובת הקריאה. שאר העולים הם מתקנת עזרא, להרבות בקריאת התורה, לכן גם אשה או ילד יכולים לעלות לתורה. אבל צריך להקפיד שהעולה הראשון יהיה גבר בוגר שיכול להוציא ידי חובה את כל השומעים. לפי הסברו השני של המאירי אנו מגיעים למחלוקת אשכנזים וספרדים לגבי ברכות נשים על מצוות עשה שהזמן גרמן: לפי הספרדים לאשה אסור לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, כגון סוכה, שופר, טלית ודומה לפי שהיא פטורה ממצוות אלו. ואילו לפי ר"ת – האשכנזים אשה יכולה לברך גם על מצות עשה שהזמן גרמא, כלומר שאשה יכולה לברך גם על מצוות שהיא פטורה מהן, כגון סוכה, לולב וגם ברכות התורה אע"פ שהיא פטורה מתלמוד תורה. לפי הסבר זה, הולך בשיטת הספרדים שאשה לא יכולה לברך על מצוות שהיא פטורה מהן, היא יכולה הייתה לעלות לתורה בין הקרואים האמצעים רק בתקופה שהעולים האמצעים לא ברכו, אבל עכשיו שכל עולה מברך, אשה לא יכולה לעלות לתורה ולברך, כי היא פטורה ממצוות לימוד תורה ואסור לה לברך. אבל לפי מנהג אשכנזים, שאשה יכולה לברך גם על מצוות שהיא פטורה מהן, סיבה השניה של המאירי נופלת, ואשה מותר לה לעלות לתורה גם בזמן הזה שכל עולה מברך. וכך אמנם מביא בעל ה"טורי אבן", בשם ר' יעקב ב"ר יהודה מבעלי התוספות, שאדרבא, מכאן ניתן להוכיח שאשה מברכת על מצוות שהיא פטורה מהן: טורי אבן מסכת מגילה דף כג עמוד א (רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג‏ בעל "השאגת אריה" :(1695 - 1785הכל עולין למנין ז' אפילו אשה. התוס' בפ"ד דר"ה (דף ל"ג) כתבו שר"י בר יהודה מוכיח מכאן דנשים אף ע"פ שפטורים ממ"ע שהזמ"ג אם רצו מברכות עליהן מדעולות למנין ז' אף על פי שפטורות מת"ת. אמנם ר"ת דוחה את ההוכחה (אך אין הוא מתנגד לכך שאשה יכולה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, אלא שמכאן אין להוכיח, כי אפשר לדחות זאת): ור"ת דחה די"ל הא דאשה עולה היינו באמצע שלא הי' רגילין לברך כדאמ' בר"פ הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה. אומר ר"ת, שאין ראיה מכאן שאשה מברכת על מצוות שהיא פטורה, כי יתכן שכאן מדובר על עליות אמצעיות שבזמנם לא ברכו (העולה הראשון ברך את הברכה הראשונה "אשר בחר בנו", והעולה האחרון ברך את הברכה האחרונה "אשר תן לנו"). אבל התוספות מסיימים בסוף שאשה יכולה לעלות גם בעליה האחרונה ולברך: ומסיימי התוס' מיהו עולין למנין ז' משמע בסוף ז'. וק"ל אם איתא דעולות למנין ז' בסוף ז' מיירי ובההוא דמברך לאחריו והא דאשה עולה משום דאע"פ שפטורה מת"ת הרשות בידה לברך. אבל עדיין נשארת שאלה כיצד אשה שפטורה מתלמוד תורה, מוציאה ידי חובת גברים שחייבים בלימוד תורה? מ"מ קשה דהא ברכה דלפניה של פותח ולאחרי' של חותם מוציאין את כל הז' שקראו בתורה, וכיון דאשה אינה חייבת בת"ת וברכותיה הו"ל אינה מחוייבת בדבר והאיך מוציאה את כל הז' קרואים מברכה שלאחרי'. עיקר הטיעון הזה נמצא במנחת חינוך (רבי יוסף באב"ד (1800 - 1874 , מצווה תל: ”ומבואר שם בש”ע דנשים חייבות לברך... ומכל מקום דבר זה צריך עיון: כיון דאינם חייבים במצות לימוד התורה למה חייבים... ואפשר כמו ברכת המזון, שאינו מצוה לאכול, רק התורה צותה שאם יאכל יברך והוא מצות עשה, הכי נמי כתבה התורה: מי שלומד, אף על פי שאינו מחויב מצוות עשה לברך. אך עכ”פ הנוסח אשר קדשנו כו‘ לעסוק בדברי תורה צריך עיון. אך אפשר דאשר בחר בנו דהוא שבח מחוייבים כמו בהמ”ז, אך אשר קדשנו במצותיו כו‘ אינם מברכים. אך לדידן רשות להם לברך בכל המצות אף על פי שאינם חייבים. והדברים עתיקין. עכ”פ ברכת השבח הוא מ”ע אף על פי שאינם חייבים בלימוד התורה, כמו בהמ”ז. ולפ”ז נשים ועבדים מוציאין האנשים כי חייבים מן התורה“. כלומר שהברכה לפני ואחריה קריאת התורה הן לא ברכות המצוות אלא ברכות השבח, לכן גם אשה יכולה לברך לכל הדעות. רק ברכת אשר קדשנו ... לעסוק בדברי תורה היא ברכת המצוות, ורק בברכה זו תהיה בעיה לדברי הספרדים. ולגבי עצם להוציא ידי חובת הקריאה את הגברים ישנה תשובה המעניינת בדברי הרב עובדיה יוסף: ספר משיעורי מרן הראש”ל רבינו עובדיה יוסף שליט”א, שיעורים א-נב (תמוז תשנ”ה - תמוז תשנ”ו), ירושלים תשנ”ח, עמ‘ קנ-קנא: והטעם שיכולה לעלות אף שאינה מחויבת, אף דקיימא לן דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם, והרי אינה מחוייבת – כיצד תוציא את הרבים. התשובה לכך, עיקר קריאת התורה היא שידעו ויבינו וישמעו את התורה, ואין נפקא מינה מי קורא, דאף שהיא אשה או קטן יכולים לקרוא ולהוציא את הרבים, דסוף סוף כולם שומעים התורה ולומדים. ועל כן לא בעינן בכגון זה שתהא בר חיובא, כן כתבו המאירי והרא”ש, שאין קריאת התורה ’חובת יחיד‘ אלא חובת הציבור, ורק בחובת היחיד בעינן שהמוציא יהיה בר חיובא. לפי זה, אין צורך שגבר בעל חיוב ילמד תורה, יוצאים ידי לימוד תורה גם בשיעור ששומעים מן הרדיו, לכן אין בעיה שאשה תקרא בתורה וגברים יצאו ידי חובת לימוד או קריאה בתורה. גם הבית יוסף מביא בשם רבנו ירוחם כשיש בעיה בחלוקת העליות לתורה עדיף שתעלינה נשים: בית יוסף אורח חיים סימן קלה: ורבינו ירוחם (נ"א ח"ג כ.) כתב עיר שכולה כהנים ואין שם כי אם שנים או שלשה ישראלים לא יקראו כהנים להשלים למנין שבעה. ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל נראה לי דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל עולים למנין שבעה ואפילו קטן ועבד ואשה. ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל ולא נשים ולא קטן לא יקראו בתורה כלל ר' שם טוב גאגין מביא עדות שאשה עלתה לתורה באישורו של הבן איש חי: ר' שם טוב גאגין (תולדות חיי הרבנית רבת המעלות מרת פרחה ששון בתוך "פרקי שירה", קיידאן (ליטא ,תרצ"ז, עמ' 8-12): באחת מנסיעותיה של מרת פרחה (פלורה) ששון לבבגדאד שהתה בעיר לאורך שלושה חודשים שמהלכם ניתן לה הכבוד לקרוא בתורה באופן קבוע בבית כנסת בעיר, באישורו של הבן איש חי (נפטר ב- 1909) .