יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
אנו מביאים היום את חלקו השני של המאמר "עליית נשים לתורה". אנחנו נעסוק בדיון הלכתי טהור. אין אנו פוסקי הלכות, ואין להסתמך על מסקנות לימודנו. אנחנו עוסקים בתורה מבחינת "דרוש וקבל שכר". "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים". (שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפב)

שחרית של שבת (14) עליית נשים לתורה (חלק ב') ד"ר אפרים יצחקי אנחנו נעסוק בדיון הלכתי טהור. אין אנו פוסקי הלכות, ואין להסתמך על מסקנות לימודנו. אנחנו עוסקים בתורה מבחינת "דרוש וקבל שכר". המקור המשמעותי לעניין עליית נשים לתורה הוא בגמרא מסכת מגילה: מגילה כג ע”א: תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור. ניכר מיד כי קיימות בברייתא שתי שכבות נפרדות המנוגדות זו לזו במידת-מה. משכבה ראשונה עולה כי מבחינה הלכתית, יכול כל אחד לעלות לתורה, כולל אישה, ויש להדגיש שבתקופת התנאים מי שעלה לתורה גם קרא בה. ניתן להסיק, אם כן, שבעת העתיקה, בזמן לא מוגדר, נשים אכן יכלו לעלות ולקרוא בתורה, ואולי אף עשו כן. ואולם, בזמן מאוחר יותר, ומסיבה שאינה נהירה לנו כל צרכה, הוכרז כי אין זה מתאים שנשים תעלינה לתורה בנימוק של "מפני כבוד הציבור". נימוק זה הוא קביעה מותנית, כלומר, בלעדיו לא הייתה, מן הסתם, כל מניעה מלתת לנשים לעלות לתורה. כך פוסק גם הטור: טור אורח חיים סימן רפב: הכל עולין למנין ז' אפי' אשה וקטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד ציבור. כך גם השולחן ערוך: שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפב: הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש). מהו "מפני כבוד הצבור"? כבר בראשונים ישנם כמה הסברים שונים לשאלה, מדוע אין זה מתאים שנשים תעלינה לתורה ומהי המשמעות ממדויקת של המושג "כבוד הציבור". היו שקישרו זאת עם הטקסט המקביל שבתוספתא, שנכתבה באותו זמן של הברייתא במסכת מגילה, הנראית כמצביעה על כך שמדובר רק במצב שבו אין גברים שיודעים לקרוא, והיחידה שיכולה לקרוא בתורה היא אישה. במקרה כזה – אין זה לכבוד הציבור שאותה אישה תקרא. תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק ג: והכל עולין למנין שבעה אפי' אשה אפי' קטן. אין מביאין את האשה לקרות לרבים. את הפסקא "אין מביאין את האשה לקרות לרבים" מסבירים על פי המשך התוספתא: הלכה יב: בית הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד, עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב אפי' שבעה פעמים. כלומר אם אין מי שיקרא בתורה (כולם אנלפבתים) ויש רק אדם (גבר) אחד שיודע לקרוא, הוא עולה שבע פעמים. ואם אין שום גבר שיודע לקרוא ויש רק אשה שיודעת לקרוא, לא נאה להביא אשה שתקרא לפניהם "מפני כבוד הצבור", - אשה יודעת לקרוא וגברים כולם אינם יודעים לקרוא. והיא אמורה לקרוא שבע פעמים (יש להדגיש שבזמנם כל עולה קרא את חלקו, לא היה בעל קריאה). המסקנה מכאן שכשיש גברים עולים, אין בעיה שאשה תעלה לתורה ותקרא את הקטע שלה, בין הגברים. נראה שבתקופת הראשונים, כשלא הייתה בעיה של כבוד הצבור, כלומר שגברים ידעו לקרוא ומסיבה כלשהי, לא יכלו לקרוא נתנו לאשה לקרוא בתורה: שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ג (דפוס קרימונה) סימן ח אות ב: ועיר שכולה כהנים ואין בה אפילו ישראל אחד, נ"ל דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים, דהכל משלימין למניין שבעה אפילו עבד אפילו אשה ואפילו קטן [מגילה כג, א], ופירש רבינו שמחה זצ"ל דלאו דווקא למניין שבעה הוא הדין למנין שלשה, מדתנן סתמא פרק שלישי דמגילה [כד, א] קטן קורא בתורה ומתרגם, ונהי דמסיק עלה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד ציבור, היכא דלא אפשר ידחה כבוד צבור מפני פגם כהנים הקוראים שלא יאמרו בני גרושות הם. לפנינו דוגמא לאישיות הלכתית גדולה, שגישתו כלפי נשים אינה ליברלית כמשתמע מפסקים אחרים שלו, שלשיטתו, במקרה שיש צורך להיעזר בנשים, לא רק מותר הדבר אלא אף הכרחי שנשים תקבלנה עליות. בכבוד הצבור אנחנו מתחשבים, האם מתחשבים בהלכה גם בכבוד האשה? ישנה בתלמוד פסיקה שכדי לעשות נחת רוח לנשים מגמישים מאד את ההלכה: הגמרא בחגיגה (טז ע"ב) אומרת: חגיגה טז ע"ב: (ויקרא א') דבר אל בני ישראל... וסמך, בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי (ישמעאל) [שמעון] אומרים: בנות ישראל סומכות רשות. אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים - אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים. הוי אומר שבתנאים מסוימים, כאשר היה חשש לפגוע בנשים, היה מקום להתעלם ממוסכמות מסוימות ממה שנחשב במצב רגיל לאיסור או לבלתי הולם. העיקרון הבסיסי העומד מאחורי פסיקה זו הוא:"גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה" (ברכות יט ע"ב). המשך בשבוע הבא בעז"ה