יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
וכך פסק הרב אריאל בעניין עלית נשים לתורה: מבחינה הלכתית "אין מניעה הלכתית עקרונית שנשים לא תעלינה לתורה", אלא שהרב מביע חשש שמא המצב ידרדר "במדרון חלקלק" ולא נדע היכן לעוצרו. כלומר פסיקתו זו של הרב אריאל היא אידיולוגית. מבחינה אידיולוגית אין אנו מעוננים שנשים תעלינה לתורה. הסיבות אינן הלכתיות ברורות אלא חששות נכונים וחלקם לא נכונים, כי אפשר להגביל את הלבוש וכדומה.

שחרית של שבת (13) ד"ר אפרים יצחקי עליית נשים לתורה פסיקת הלכה ביהדות אינה דבר פשוט: א. הפוסק צריך ידע עצום, לא די בידיעת השולחן ערוך ואפילו עם המשנה ברורה. צריך לדעת תלמוד בבלי וירושלמי, גאונים ראשונים ואחרונים, טור עם כל המפרשים, רמב"ם עם כל נושאי כליו, שולחן ערוך עם כל המפרשים ועוד. ומעבר לכך צריך הגיון והבנה בהוויות העולם, מה שאנחנו קוראים "החלק החמישי של השולחן ערוך". (אפשר הסיפור על ר' עקיבא איגר וחברו שלא ידע מהוויות העולם). ב. הפוסק צריך להיות חריף שכל, בעל יכולת השוואת מקורות ומקרים והבדלה ביניהם. בעל יכולת הסקת מסקנות חריגות וחדשניות. ג. הוא צריך להיות זהיר מאד בפסיקה, אחרת הוא יכול לעבור על דברי תורה ולהכשיל בכך את הרבים. יחד עם זאת אסור לו להיות מחמיר ולחשוש מפסיקה. להיפך לפעמים הוא נדרש להקל בפסיקותיו, ולהבחין היטב בין המקרים. (אפשר הסיפור על העגל בערב פסח). אומרת על כך הגמרא: סנהדרין יז ע"א: אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. בדומה לכך גם הירושלמי: ירושלמי (וילנא) סנהדרין פ"ד ה"א: א"ר יוחנן כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים אין יכול לפתוח בזכות. כלומר, הפוסק צריך להיות בעל שכל חריף ביותר, עד כדי שיוכל להוכיח ששרץ טהור מן התורה, אבל כמובן העושה זאת הוא כופר. לכן בבואנו לדון בנושא כל כך טעון "עליית נשים לתורה", צריך זהירות יתר, ושיקול דעת רציני וזהיר. בפסיקת הלכה ישנם שלושה כיוונים: א. הלכתי טהור ב. פוליטי ג. אידיולוגי אידיולוגי – יכול להיות שמבחינה הלכתית הדבר מותר, אבל אם נתיר, הדבר עלול להתגלגל ולהגיע להיתרים לא רצויים. מעין אמירתו של החת"ם סופר "חדש אסור מן התורה", כדי לא להדמות לרפורמים. וכך פסק הרב אריאל בעניין עלית נשים לתורה: משמעותה המעשית של ההצעה להעלות נשים לתורה להתערב בציבור, לברך בנעימה, לקרוא מן הסתם גם בטעמים, ובפרט את ההפטרה... ומה עם תערובת נשים וגברים בתפילה? ומה עם "קול באישה"? ומה עם אווירת הקדושה בתפילה? ואין אפשרות להתעלם מלבושן של חלק מהנשים בציבור שלנו. אופנת הרחוב חודרת גם לבגדיהן של נשים דתיות, הפרוץ מתרבה, ובעיקר בשערן של נשים נשואות... עובדה היא שיש כבר מקומות שהתופעה הגיעה גם לתפילה עצמה, ונשים עוברות לפני התיבה בקבלת שבת ובפסוקי דזימרא ועוד. נכון, אין מניעה הלכתית עקרונית שנשים לא תעלינה לתורה. המניעה היא רק משום כבוד הציבור. הדיון ההלכתי איננו רלבנטי לענייננו. גם אם היתה אי פעם תופעה כזאת של עלייה למעשה של אישה לתורה - היא היתה חד-פעמית וחריגה, ונעשתה במסגרת של מניין משפחתי מצומצם. אין בתשובה זו שום דיון הלכתי, הרב אריאל מסכים שמבחינה הלכתית "אין מניעה הלכתית עקרונית שנשים לא תעלינה לתורה", אלא שהרב מביע חשש שמא המצב ידרדר "במדרון חלקלק" ולא נדע היכן לעוצרו. כלומר פסיקתו זו של הרב אריאל היא אידיולוגית. מבחינה אידיולוגית אין אנו מעוננים שנשים תעלינה לתורה. הסיבות אינן הלכתיות ברורות אלא חששות נכונים וחלקם לא נכונים, כי אפשר להגביל את הלבוש וכדומה. פוליטי – גם בפסיקה מסוג זה, אין בו דיון הלכתי. יש נשיאת עינים ל"מה יגידו". לדוגמא, יש רבנים שחוששים להסתמך על "היתר מכירה", כי הילדים שלהם לא יתקבלו ל"חדר" היוקרתי החרדי. מי שיש לו טלווזיה בבית, הילדים לא יתקבלו ל"נועם". הרב מצגר נבחר לרב ראשי כי התחייב לא לפסוק אלא לקבל את פסיקתו של הרב אלישיב. הרב סתיו לא נבחר לרב ראשי כי הוא פוסק מיקל מדי. וכדומה. אבל נביא גם דוגמאות הלכתיות: לפי ההלכה אסור למנות גוי למשרה בכירה, שר, קצין בצבא וכדומה. הרבנים הראשיים בראשית הקמת המדינה כגון הרב הרצוג והרב עוזיאל ז"ל, פסקו שאם לא נמנה גם גויים למשרות רבות איך יסתכלו עלינו הגוים, נראה כגזענים, לכן אפשר למנות גויים לתפקידי שררה. בדומה לכך לפי ההלכה אסור למכור ולהשכיר בתים לגויים בארץ ישראל, גם כאן נפסק מבחינה פוליטית בין לאומית שאפשר. אבל בימינו ישנם רבנים קיצוניים כגון: הרב דב ליאור מחברון והרב שמואל אליהו מצפת ועוד כל רבני "הקו" בשיטת הרב טאו, שיצאו בפומפי לא להשכיר בתים לערבים. זו פסיקה פוליטית. גם חז"ל והגאונים פסקו פסיקות פוליטיות: קצירת העומר בפומביות יתר נגד הבייתוסים: משנה מנחות י, ג: כיצד היו עושים שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור וכל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול ... על כל דבר ודבר והם אומרים לו הין הין הין כל כך למה מפני הביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב: וכן הברכה על נרות שבת, זו תקנת הגאונים נגד הקראים שאסרו שאש תדלק בשבת, כנ"ל אכילת חמין בשבת וחרוזיו של הרז"ה: המאור הקטן שבת טז ע"ב: ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין, וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין. ולהזמין לבשל להטמין ולענג את השבת ולהשמין הוא המאמין וזוכה לקץ הימין. ויש מן החכמים אומרים על השמאל שהוא ימין אנו קורין עליהם מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. אלו פסיקות פוליטיות והן לגיטימיות בפסיקת ההלכה, ויש פסיקות רבות כאלו. אנחנו נעסוק בדיון הלכתי טהור. אין אנו פוסקי הלכות, ואין להסתמך על מסקנות לימודנו. אנחנו עוסקים בתורה מבחינת "דרוש וקבל שכר". (בחומר ההלכתי העוסק בעליית נשים לתורה נעסוק בעז"ה בשבוע הבא)