יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ה"קדושה" הנאמר בברכת "אתה קדוש", היא חיקוי לשירת המלאכים ואילו שירת ישראל היא: "שמע ישראל". ושירת ישראל חשובה יותר משירת המלאכים. למרות ששירתנו חשובה יותר משירת המלאכים, אנו משבחים את הקב"ה גם בשירת המלאכים, ואומרים: "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום" (ובנוסח ספרד: "נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש").

שחרית של שבת (11) ד"ר אפרים יצחקי קדושה של שחרית של שבת ה"קדושה" הנאמר בברכת "אתה קדוש", היא חיקוי לשירת המלאכים, כך אומרת הגמרא: חולין צא ע"ב: דאמר רב חננאל אמר רב: שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צבאות. מיתיבי: חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה - בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא - פעם אחת ביום, ואמרי לה - פעם אחת בשבת, ואמרי לה - פעם אחת בחודש, ואמרי לה - פעם אחת בשנה, ואמרי לה - פעם אחת בשבוע, ואמרי לה - פעם אחת ביובל, ואמרי לה - פעם אחת בעולם; וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: +דברים ו'+ שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: +ישעיהו ו'+ קדוש קדוש קדוש ה' צבאות; ואין מה"ש אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: +איוב ל"ח+ ברן יחד כוכבי בקר, והדר: ויריעו כל בני אלהים! אלא: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. לפי גמרא זו, "קדושה" זו היא שירת המלאכים, ואילו שירת ישראל היא: "שמע ישראל". ושירת ישראל חשובה יותר משירת המלאכים. גם אנו אומרים את ה"קדושה" – שירת המלאכים בגלל הנאמר בתוספתא: תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק א: ר' יהודה היה עונה עם המברך ק' ק' ק' וגו' וברוך וגו' כל אילו היה קורא ר' יהודה עם המברך. למרות ששירתנו חשובה יותר משירת המלאכים, אנו משבחים את הקב"ה גם בשירת המלאכים, ואומרים: "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום" (ובנוסח ספרד: "נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש"). העובדה שיש שינוי בין נוסח עדות המזרח ועדות אשכנז ב"קדושה" מוכיחה שה"קדושה" נכנסה לתפילה בתקופה מאוחרת יותר, בתקופת "יורדי המרכבה" ו"ספרות ההיכלות", לא לפני המאה החמישית. קדושת מלאכים כוללת שני פסוקים: ישעיהו פרק ו ג: וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ ה' צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ: יחזקאל פרק ג יב: וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְקֹוָ֖ק מִמְּקוֹמֽוֹ: אנחנו מוסיפים פסוק שלישי: תהלים קמו י: יִמְלֹ֤ךְ ה' לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּ־יָֽהּ (בקדושה של חזרת הש"ץ) או שמות טו יח: יה' יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד (ב"ובא לציון" – קדושה דסדרא, וכן ב"יוצר אור" בסוף הברכה שאחרי ק"ש). על סמך פסוקים אלו חוברו פיוטים שונים הנאמרים על ידינו בהזדמנויות רבות. לגבי פיוטי "קדושה" הנאמרים בחזרת הש"ץ ישנם הבדלים בין העדות השונות: בנוסח הספרדים קיימים שלושה סוגי "קדושות": קדושת "נקדישך" הנאמרת בתפילות שחרית (כולל בשבתות) ומנחה, קדושת "כתר מורחבת" הנאמרת בתפילת מוסף של שבתות וימים טובים, קדושת "כתר קצרה" לראשי חודשים ולחולו של מועד ולחלק מהמנהגים קדושת "נקדש" בשחרית של תשעה באב. בנוסח אשכנז גם קיימים שלושה סוגי קדושות, אך שונים: קדושת "נקדש קצרה" - לתפילת שחרית של חול, כל תפילות מנחה ותפילות מוסף של ראשי חודשים וחול המועד, קדושת "נקדש ארוכה" (עם הרחבות "אז בקול" ו"ממקומך מלכנו") לתפילת שחרית של שבתות וחגים וקדושת "נעריצך ונקדישך" למוסף של שבתות וחגים (כולל הרחבה שנאמרת רק בשבתות ובחגים). בנוסח ספרד, הבנוי על יסודם של שני הנוסחים הקודמים, קיימות ארבע קדושות: שלוש הקדושות הקיימות בנוסח הספרדים וכן קדושת "נקדישך מורחבת" הנאמרת בתפילת שחרית של שבת הבנויה על ההקדמה "נקדישך" מנוסח הספרדים והכוללת את ההרחבה של "אז בקול" ו"ממקומך מלכנו" של נוסח אשכנז. בנוסח האיטלקי ישנה קדושה קצרה הנאמרת במרבית התפילות, וקדושה ארוכה (עם הרחבות "כבודו מלא עולם" ו"ממקומו") הנאמרת בתפילת מוסף של שבתות וחגים, וכל הקדושות הן קדושות "כתר". במנהג האיטלקי המאוחר ישנן קהילות האומרות קדושות אחרות, בהשפעת נוסחים אחרים. בנוסח התימני הבלדי מעיקרו הייתה רק קדושה אחת: נקדישך עם "כבודו" ו"ממקומך". בדורות מאוחרים נוספה גם קדושה הפותחת ב"כתר" בה שאר חלקי הקדושה ("כבודו" ו"ממקומך") נשארו במקומם, קדושה זו מיועדת לכלל תפילות מוסף, בין שבתות וחגים ובין ראשי חודשים וחול המועד. הקדושה של האשכנזים בשחרית של שבת, קיימת רק בנוסחי אשכנז וספרד: נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שיחַ סוֹד שרְפֵי קֹדֶשׁ הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו: אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל מִתְנַשּאִים לְעֻמַּת שרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ: מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן: תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים: וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: בגאונים מובאת קדושה זו או הדומה לה לכל ימיות השנה: רב עמרם: בחזרת הש"ץ וקודם קדושת ה' אומר: כתר יתנו לך ה' אלוקינו המוני מעלה עם עמך קבוצי מטה, יחד קדושה לך ישלשו כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול מתנשאים לעומתם ברוך יאמרו. ברוך כבוד ה' ממקומו. ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מקווים אנחנו לך, מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו ובחיינו, תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים. ועינינו תראינה במלכותך כדבר האמור בשירי עוזך על ידי דוד משיח צדקך. ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון לדור ודור הללוי-ה. רב סעדיה: אחרי מחיה המתים הוא מוסיף בתפילה את התחלת הקדושה ואומר: נקדישך ונעריצך ונשלש לך קדושה משולשת ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, אז ברעש גדול אדיר וחזק ונורא משמיעים קולם לעומתם משבחים ואומרים. ברוך כבוד ה' ממקומו. ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך, מתי תמלוך ותמלוך בציון בקרוב בימינו, ותשכון ותתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לעינינו לדור ודור. ועינינו תראינה במלכות עוזך כאמור על ידי דוד משיח צדקך. ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון לדור ודור הללוי-ה. בקדושה של האשכנזים (אשכנז וספרד) הנאמרת בשחרית של שבת ישנו קטע לא מובן: "אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל מִתְנַשּאִים לְעֻמַּת שרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים": מי משמיע את הקול האדיר והחזק? ומי הם המתנשאים לעומת השרפים? בתחילה, הנושא היה השרפים, "כְּנֹעַם שיחַ סוֹד שרְפֵי קֹדֶשׁ הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה". ולאחר מכן אנו אומרים: "אז בקול רעש גדול ... מתנשאים לעומת השרפים", מי מתנשא לעומתם? וכן בהמשך: "לעומתם משבחים ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו", מי עומד לעומת השרפים ומשבח ואומר: "ברוך כבוד ה' ממקומו"? כלומר, ישנן שתי קבותות: האחת – שרפים שבנועם אומרת: "קדוש קדוש קדוש". והשניה - בקול רעש גדול אומרת לעומת השרפים: "ברוך כבוד ה' ממקומו". בפיוט לא מצויין מי היא הקבוצה השניה שמתנשאת לעומת השרפים בקול רעש גדול ואומרת: "ברוך כבוד ה' ממקומו". אם נעיין בפיוט שביוצר שבשחרית נגלה כך: "וְהָאופַנִּים וְחַיּות הַקּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדול מִתְנַשּאִים לְעֻמַּת שרָפִים. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאומְרִים: בָּרוּךְ כְּבוד ה' מִמְּקומו: " האופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת השרפים, ואמרים: "ברוך כבוד ה' ממקומו". כלומר בפיוט האשכנזי בשחרית של שבת חסרות המלים: "אופנים וחיות". כמו כן מצוין ב"יוצר", שהאופנים והחיות מתנשאים ברעש גדול, אך לא מצוין ב"יוצר" שהאופנים והחיות מתנשאים "ברעש גדול אדיר וחזק", רק רעש גדול בלי אדיר וחזק. גם בתנך כתוב: יחזקאל ג יב - יג: וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְקֹוָ֖ק מִמְּקוֹמֽוֹ: וְק֣וֹל׀ כַּנְפֵ֣י הַחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל: המלים "אדיר וחזק" אינן! לכן מעריכים שהיה כתוב במקורת הגאונים: "אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל או"ח מַשְׁמִיעִים קוֹל מִתְנַשּאִים לְעֻמַּת שרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים": הכוונה הייתה ל"אופנים וחיות", כלומר, "אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, אופנים וחיות מַשְׁמִיעִים קוֹל מִתְנַשּאִים לְעֻמַּת שרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: המעתיקים פיענחו את ראשי התבות בטעות ל"אדיר וחזק". בהמשך פיוט ה"קדושה": מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן. תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים. בנוסחים האשכנזים הרגילים המלה "תשכון", עולה למעלה, כלומר: "מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן". והמשפט הבא מתחיל ב"תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים". בנוסח חב"ד המלה "תשכון שייכת למשפט הבא: "תִּשְׁכּוֹן, תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים". נראה שנוסח חב"ד הוא הנכון כי כך מובא בגאונים: רב עמרם: ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מקווים אנחנו לך, מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו ובחיינו, תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים. וכן ברב סעדיה: ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך, מתי תמלוך ותמלוך בציון בקרוב בימינו, ותשכון ותתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לעינינו לדור ודור. ברב סעדיה מוסף ו' החיבור ל"תשכון" כך שאי אפשר לטעות לאן לשייך את תשכון, רק למשפט הבא. "ותשכון ותתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לעינינו לדור ודור". גם כאן יש להניח טעות מעתיק ששם את הנקודה לסוף המשפט אחרי "תשכון".