יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל. תמצא בראשי תיבות יצחק רבקה. ישרים צדיקים חסידים קדושים, יצחק. תתרומם תתברך תתקדש תתהלל, רבקה. וי"א כי החכם שחבר זה היה שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשהו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם.

שחרית של שבת (6) ד"ר אפרים יצחקי מי חיבר "את נשמת" בסידור עבודת ישראל של בער, בהערותיו על תפילת "נשמת כל חי" מביא בער: ומצאתי בפירוש ישן סביב לסדור כי"י משנת קס"ז (1407) וז"ל: שמעתי מר' יהודה בר יעקב שר' שמעון בן כיפא יסד נשמת עד מי ידמה לך. ובפירוש אחר מצאתי בזה"ל: שמעון בן כפה וי"א שמעון בן שטח יסד נשמת. ורמז שמו בו למפרע דהיינו: ש' - שוכן עד, מ' - מי ידמה לך, ע' – עד הנה עזרונו, ו' – ואילו פינו, נ' – נשמת. מיהו אותו שמעון בן כיפא או שמעון כפה? במחזור ויטרי על ברכת השיר (=נשמת) עמ' 282: ויש שאומרים על אותו נבל שמעון פטר חמור (=פטרוס) שהוא טעות של רומה יסדו אותה תפילה ושאר תפילות כשהיה על הסלע. וחס ושלום שלא תהיה זאת בישראל, וכל האומר דבר זה כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה. למרות שר' שמחה מויטרי מתנגד לדעה שפטרוס היה אחד מצדיקי הדור והוא שחיבר את תפילת "נשמת כל חי", הדעה הזו ידועה לו. כיפא בארמית הוא סלע[1], כמו פטרוס בלשון רומית וקלפוס ביוונית. כלומר הייתה שמועה או מסורת בתקופת רש"י שפטרוס היה אחד מצדיקי עולם שהושיע את ישראל מהנוצרים, והוא זה שחיבר את תפילת "נשמת כל חי". בסיום "נשמת" אומרים "בפי ישרים", יש הבדל בין נוסח ספרד לאשכנז: נוסח ספרד נוסח אשכנז בפי ישרים תתרומם בפי ישרים תתהלל ובשפתי צדיקים תתברך ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ולשון חסידים תתרומם ובקרב קדושים תתהלל ובקרב קדושים תתקדש בנוסח ספרד רמוזים שם המחבר ושם אשתו – יצחק ורבקה. ואילו בנוסח אשכנז רמוז השם יצחק ולא השם רבקה. מה הסיבות לשנוי הזה? מחזור ויטרי סימן קסא: בפי ישרים תתהלל כעדות המקרא לישרים נאוה תהילה (תהלים לג). ולכך סמך זה לכאן: והרב ר' יעקב בר' שמשון פי' בפי ישרים תתרומם: ובדברי צדיקים תתברך: ובלשון חסידים תתקדש: ובקרב קדושים תתהלל: ועל לשון יצחק שיסדו. וכתוב בו יצחק ורבקה. ... אבל אין עיניין יצחק ורבקה לכאן. ולא יתכן לפר' כן. דהא יצחק אבינו תיקן תפילת המנחה. שנ' ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד). וא"כ בתפילת המנחה שיסד היה לו לייסד שמו ושם אשתו. ולא בתפילת שחרית שתיקן אברהם אבינו שנ' (שם כג) וישכם אברהם בבקר. הילכך יאמר בכל אחד שבח המצוי בו. בפי ישרים תתהלל. לישרים נאוה תהילה. ובדברי צדיקים תתרומם. לשון המקר' צדקה תרומם גוי (משלי יד). ומפרש במדרש שיר השירים שיהיו ישר' מקבלין פני שכינה שנ' (ישעיה לג) והוא מרומים ישכן ושכינה שרוייה עמהם. שנ' (ויקרא כו) והתהלכתי בתוככם: ובלשון חסידים תתברך. וחסידיך יברכוך. ובקרב קדושים תתקדש. ויש שאין אומ' כך לפי שבלשון הזה מצינו פירעון בצדיקים. שנ' בקרוביי אקדש (שם י). ואו' ובדברי צדיקים תתקדש. ובקרב קדושים תתרומם. ... ובלשון חסידים תשתבח. מה טיבו של כל אצל חסידים מאצל ישרים וחביריו. ובקרב קדושים תתרומם: רושם של ישרים צדיקים חסידים קדושים הוא יצחק. ושמא בעקידה נעשה שבח זה עם המקדש. שמך ברבים: כ"ש. ואין נראת דבתפילת המנחה שיסד יצחק היה לו להזכיר שמו ולא בתפילת השחר שיסד אברהם כדפריש: לפי דברי ר' יעקב בר' שמשון: יצחק אבינו חיבר תפילה זו ולכן רשם אקרוסטיכון של שמו ושל אשתו – רבקה. ר' שמחה מויטרי דוחה את דבריו וטוען, שהרי יצחק תיקן את תפילת מנחה ולא את שחרית, והיה לו לתקן את שמו ושם אשתו באיזה פיוט של מנחה ולא בתפילת שחרית שאברהם תיקן. לכן יש להניח שהפייטן תיקן את שמו ולא את שם אשתו, וכמו כל פייטן גם הוא הסתמך על פסוקים מן המקרא: בפי ישרים יש לומר תתהלל, בגלל הפסוק "לישרים נאוה תהילה" (תהילים לג א). ובדברי צדיקים יש לומר תתרומם, בגלל הפסוק "צדקה תרומם גוי" (משלי יד לד) ובלשון חסידים יש לומר תתברך, בגלל הפסוק "וחסידיך יברכוכה" (תהילים קמה י). ובקרב קדושים יש לומר תתקדש, כי זו אותה לשון קדושים ותתקדש. האבודרהם סובר שאמנם פייטן מאוחר חיבר את התפילה הזו ושמו היה יצחק ושם אשתו רבקה. אבל הוא הכניס באקרוסטיכון את שמם של אבותינו יצחק ורבקה להזכיר את זכותם. ספר אבודרהם שחרית של שבת: בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל. תמצא בראשי תיבות יצחק רבקה. ישרים צדיקים חסידים קדושים, יצחק. תתרומם תתברך תתקדש תתהלל, רבקה. וי"א כי החכם שחבר זה היה שמו יצחק ושם אשתו רבקה ועשהו לכבוד יצחק אבינו ורבקה אמנו כדי להזכיר לנו זכותם. קשה מאד לקבל שיצחק אבינו חיבר את "נשמת", כי אין זו תפילה. וגם אם נאמר שאבותינו תיקנו את התפילות, ברור שאין הכוונה לנוסח המדויק של התפילות, כי זאת עשו אנשי כנסת הגדולה. הכוונה שאבותינו קבעו זמן התפילה. אברהם תיקן להתפלל בשחרית, יצחק תיקן להתפלל לפנות ערב ויעקב תיקן להתפלל בערב. אך וודאי שלא תקנו את נוסח התפילה. ובמיוחד "נשמת" שהיא לא תפילה אלא ברכת השיר ובה מוזכר : "מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ". "בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׁבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ". יצחק אבינו לא יכול לומר: "מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ". לכן ברור שהחיבור הוא מאוחר, אך הוא היה כבר קיים בתקופת האמוראים. חוקרים רבים סוברים שאת "נשמת" אמנם חיבר "שמעון" כלשהו, ובסיום יצא במקרה לחלוטין יצחק, והפייטן השתמש כמובן במקרא. ורק מאוחר מאד שגילו את המקרה שבראשי המילים נמצא השם יצחק, שינו גם את סדר הפסוקים כדי שיצא השם רבקה. עד כאן פסוקי דזמרא, למעשה פסוקי דזמרא נגמרים עם הברכה שלאחריה – "ישתבח". מדוע החזן של שחרית מתחיל בשבת: "שוכן עד" ואילו ביו"ט הוא מתחיל "הא-ל בתעצומות עוזך"? כותב על כך ספר ה"כל בו": ספר כלבו סימן לז: כתב ה"ר מאיר בשבועות מתחיל החזן האל בתעצומות עוזך בשביל מתן תורה שהתורה נקראת עוז שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן, ובסוכות ובשמיני עצרת ובשמחת תורה מתחיל הגדול בכבוד שמך לפי שנאמר (ישעיה כו, טו) יספת לגוי נכבדת ונדרש בפסיקתא על האבות ושמיני ושמחת תורה, ובפסח מתחיל הגבור לנצח לפי שהקב"ה נראה כגבור על הים, ובראש השנה ויום הכפורים מתחיל המלך היושב לפי שהקב"ה יושב בדין. לפי הכל בו ישנן חמש התחלות שונות: א. בשבת מתחיל החזן ב"שוכן עד". ב. בשבועות, ב"הא-ל בתעצומות עוזך. ג. בסוכות ובשמיני עצרת ושמחת תורה, ב"הגדול בכבוד שמך". ד. בפסח, ב"הגבור לנצח" ה. בראש השנה ויום כפור, ב"המלך היושב". בימינו נשארו שלוש התחלות: בשבת – "שוכן עד". בחגים – "האל בתעצומות", כדי לא להתחיל באמצע המשפט. . ובראש השנה ויום הכפורים – "המלך". לפי מנהגי הספרדים החזן של שחרית מתחיל תמיד בנשמת, גם בשבת וגם בחג. [1] ראה ערוך השלם ערך כף (השני).