יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ר' יוחנן סובר שאחרי ההלל הגדול יש לומר נשמת. לכן אנו אומרים נשמת בשבת וחג כי אנו אומרים את ההלל הגדול בפסוקי דזמרא. בקשר לליל הסדר במשנה כתוב: "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו, רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר". ובגמרא ישנה מחלוקת בין ר' יוחנן לבין ר' יהודה: "מאי ברכת השיר? רב יהודה אמר: יהללוך ה' אלהינו, ורבי יוחנן אמר: נשמת כל חי".

שחרית של שבת (5) ד"ר אפרים יצחקי נשמת כל חי נתחיל עם המשנה בפסחים: משנה פסחים י, ז: מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר. שואלת הגמרא: פסחים קיח ע"א: מאי ברכת השיר? רב יהודה אמר: יהללוך ה' אלהינו, ורבי יוחנן אמר: נשמת כל חי. היום יש לנו שלוש "ברכות השיר". 1. יהללוך – שאנחנו מסיימים בה את ההלל. 2. ישתבח – שאנחנו מסיימים בה את פסוקי דזמרא. 3. נשמת + ישתבח – שאנחנו מסיימים בהם את פסוקי דזמרא של שבת ויו"ט. כלומר, על ההלל המצרי ברכת השיר הוא – "יהללוך". על פסוקי דזמרא ברכת השיר הוא – "ישתבח". ועל ההלל הגדול ברכת השיר הוא – "נשמת". כנראה ש"נשמת" תוקנה כברכת השיר על ההלל הגדול שהיו אומרים על ירידת גשמים. משנה מסכת תענית פרק ג: מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות אמר להם רבי טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. ואמנם אם נסתכל בתוכן של "נשמת" נראה שהיא כוללת: 1. יציאת מצרים: "מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ". 2. דברים שמתענים עליהם: "בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׁבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ". וכן בברכות נט ע"ב: על הגשמים כו'. ... מאי מברכין? אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ורבי יוחנן מסיים בה הכי: אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו... וב"נשמת" ... וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׂירָה כַיָּם. וּלְשׂוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׁפְתוֹתֵינוּ שְׂבָח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׁוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׂמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׂעָשִׁיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ: יוצא מכאן, שר' יוחנן סובר שאחרי ההלל הגדול יש לומר נשמת. לכן אנו אומרים נשמת בשבת וחג כי אנו אומרים את ההלל הגדול בפסוקי דזמרא. וכן כותב הרמב"ם: רמב"ם סדר תפילות כל השנה: ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה: ישתבח שמך לעד מלכנו ... בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה, נשמת כל חי... ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות. בקשר לליל הסדר? במשנה כתוב: "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו, רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר". ובגמרא ישנה מחלוקת בין ר' יוחנן לבין ר' יהודה: "מאי ברכת השיר? רב יהודה אמר: יהללוך ה' אלהינו, ורבי יוחנן אמר: נשמת כל חי". איך צריך לנהוג בליל הסדר, בברכת השיר לאחר ההלל? רי"ף: ומנהגא דעלמא כר' יהודה בתרוייהו בברכת השיר ובהלל הגדול. לפי הרי"ף אין אומרים "נשמת" בליל הסדר וגם לא הלל הגדול. וכך כותב גם הרמב"ם: הלכות חמץ ומצה פרק ח: ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו'. וכך כותב גם רב עמרם גאון: וכן אמר מרנא ורבנא ר' משה ריש מתיבתא: יחיד אחר מזונו חייב לגמור את ההלל ולומר "יהללוך" ולחתום וכו'. ולחתום אחריו חלוקים רב יהודה ור' יוחנן וכו'. והלכה כרב יהודה . וכך מנהג בשתי ישיבות. וכך המנהג ע"פ מנהג בבל עד שבאו חכמי צרפת ובלבלו את המנהג. תוספות פסחים קיח ע"א: רבי יוחנן אמר נשמת כל חי - נראה ה"פ אף נשמת כל חי אחר יהללוך דאי לא תימא הכי אנן כמאן עבדינן? וקורא נשמת כל חי ברכת השיר לפי שבשבתות אומרים אותו אחר פסוקי דזמרה ורבינו חיים כהן לא היה חותם ביהללוך כי אם בנשמת לבדו משום דלישנא דברכת השיר משמע חדא ברכה. דברי התוספות מתמהים: א. מה ההוכחה שצריך לומר "אף נשמת" משבת? אולי גם בשבת אין חובה לומר "נשמת"? וכך כותב הרמב"ם: "בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה, נשמת כל חי". ב. רי יוחנן היה לפני רב יהודה, מהיכן ידע את דעתו של רב יהודה כדי לומר שצריך לומר כמו רב יהודה ואף להוסיף "נשמת"? ג. אם ר' יוחנן התכוון לומר "אף" היה צריך לומר זאת. ד. ואם זה רק ממסדר התלמוד צריך היה לומר: הלכך נמרינהו לתרוייהו. רשב"ם שם ד"ה ר' יוחנן אמר נשמת כל חי: אף נשמת דהיינו ברכת השיר דמתניתין. דאילו יהללוך אנו אומרים בכל יום שאנו אומרים את ההלל ומאי שנא ליל פסח דנקט אם לא להוסיף עוד ברכה אחרת והיינו דאמר הלכה כר' יוחנן בתרוייהו. וקבועוהו לאחר הלל הגדול שצריך לאומרו כדלקמן, דהשתא איכא ברכה על כל חדא וחדא והכי הוה מלתא שפיר, כך נראה בעיני. נראה שהיה לו גרסא "הלכה כר' יוחנן בתרוייהו", כלומר גם לומר הלל הגדול בליל הסדר וגם לומר "נשמת". גרסא זו לא הייתה לחכמי ספרד, ולהיפך רב עמרם גאון אומר "הלכה כרב יהודה". והרי"ף אומר: "הלכה כרב יהודה בתרווייהו". לכן נראה בברור, שהמנהג הא"י היה כר' יוחנן הישראלי לומר הלל הגדול ונשמת. מנהג זה עבר לאשכנז וצרפת. בבבל לא אמרו הלל הגדול ולא נשמת, המנהג הבבלי עבר לספרד. בגלל הגאונים באשכנז צרפו את שני המנהגים ותיקנו בגמרא: "ר' יוחנן אומר אף נשמת".