יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בחג הפסח [ניסן תשס"ד] פתחה הקק"ל פארק חדש דרומית לבארי. הפארק, המצוי לאורך נחל גרר נקרא בשם "דרך מתקני המים", והמוקד בו הם מתקני המים המצויים בו. ייחודו של הפארק הוא המצוק שנוצר בנחל גרר מחתירת הנחל באדמת הלס, ופריחת הכלניות בשלהי החורף, פריחה מרהיבה, המכסה שטחים רבים לאורך הפארק.

מתקני מים קדומים מרדכי אשל בפארק זה ניתן לראות באר שנחפרה בימי המנדט הבריטי, כדי לספק מים לשבטים הבדואים שהתגוררו בסמיכות מקום, וכן בבאר אנטיליה, בורות מים ביזאנטיים, וצינורות הקו שהוליכו את מימי בארות "ניר עם" ליישובים שעלו על הקרקע בצפון-מערב הנגב בימי המנדט הבריטי . אולם, כאמור, המייחד פארק זה הוא מכלול מתקני המים שניתן לראותם במרוכז. מתקני המים המוכרים לנו הם: הבור, הבאר, באר אנטיליה, באר ארטזית, בורג ארכימדס, גלגל המים ותוף המים. מאמר זה מבקש לעמוד על דרכי פעולת מתקני המים ועל האזכורים שלהם במקורותינו. בור במקרא "בור" פירושו, לעיתים, מין כלא או בית סהר, העשוי כמין גומה בקרקע, ואף אם אין בו מים הוא קרוי "בור": " כי יפתח איש בור " , " ויריצהו מן הבור". בור במשמעו כאתר שנחצב במטרה לאגור בו מי גשמים, או מי מעין, מצינו בירמיה פרק ו' פסוק 7 : " כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה, ועתה חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד ...". בעוד שבאר כורים בדרך כלל באזור חולי, או בסמוך לנחלים, בורות נחצבו בסלע וטויחו בטיח כדי שהמים שבהם לא יחלחלו בסדקים. בירמיה פרק ב' פסוק 13 נאמר: "כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים". בדברים ו' 11 נאמר: "ובורות חצובים אשר לא חצבת", וכן בנחמיה ט', 25 נאמר: "בורות חצובים". על עוזיהו המלך מסופר כי חצב בורות רבים, וזאת בשל המקנה הרב שהיה לו, וכן בשל השדות והכרמים בהם החזיק בשפלה ובהר[ דבה"י כ"ו 10]. לעיתים, הבור הכיל מים ולעיתים יבש, הכל תלוי בכמות המשקעים ובזמן. לקראת סוף הקיץ היו בורות שמימיהם נוצלו עד תום ולפיכך היו ריקים ממים. בפרשת יוסף ואחיו מצינו כי יוסף הושלך לבור מים: " ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים" [בראשית ל"ז פסוק 24 ], מפרש רש"י, וכי מאחר שהבור ריק אין יודעים שאין בו מים? אלא רצה הכתוב להדגיש שמים לא היו בו אבל נחשים ועקרבים היו בו. באר מושג זה במקרא בא בדר"כ בהקשר של באר מים. בבראשית כ"א פסוק 19 נאמר: " ויפקח אל-ים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער" הכוונה לישמעאל. אליעזר פוגש את רבקה על יד הבאר: " ויברך את הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת" [שם פרק כ"ו פסוק 22]. גם על עבדי יצחק החופרים בארות נאמר: " ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים" [ שם פרק כ"ו פסוק 19]. אף יעקב פוגש רועי צאן בסמוך לבאר בשדה "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר" [שם פרק כ"ט פסוק 2]. פרשני המקרא ידעו היטב את ההבדלים שבין בור לבאר. אבן עזרא פירש ש"באר בכל המקרא נובעת" [בראשית פרק י"ד פסוק י']. ובמקום אחר על האמור בויקרא [פרק י"א פסוק 36] " אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור" פירש: " באר בלשון הקדש לשון נקבה, והיא הנובעת, וכן כהקיר בור מימיה, ובור כרוי או חפור למטר השמים, אם כן תהיה באר כמו מעיין ואין צריך להזכיר הנחל, ויהיה מקוה מים סמוך אל בור, כי יש בור אין בו מים... .". על הפסוק ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים", פירש הרמב"ן: "מים חיים" לאמר כי היה מקור נובע מים חיים, אין מימיו מן הנחל כאשר אמרו מריביו". באר, בשונה מבור, אין חוצבים כי אם חופרים או כורים, כנאמר: " באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם " [במדבר פרק כ"א פסוק 8]. באר, אין מימיה פוסקים כי מקורה קבוע, בדרך כלל ימצאו מי תהום בשכבה עוצרת מים [אקווה קלוד]. מעין מושג זה בחומש נדיר. דומה כי רק פעם אחת הוא מצוי, וזאת בספר ויקרא: " אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור". המושג עיינות גם הוא לא שכיח, בשמות פרק ט"ו פסוק 17 נאמר: " ויבואו אלימה ושם שנים עשרה עינות מים" ופרשו "עינות" כמו אל כל מעיני מים. הביטוי עין הנו נרדף לבאר, ראיה לכך האמור בבראשית פרק ט"ז פסוק 7 נאמר: " וימצאה מלאך ה'[ את הגר] על עין המים במדבר על העין בדרך שור". בבראשית נאמר " הנה אנוכי ניצב על עין המים והיה העלמה היוצאת לשאוב ואמרתי אליה השקיני מעט מים מכדך ... ". בנביאים ובכתובים המעיין, או העין, נפוצים בדרך כלל כשמות מקומות בהם שופעים מעיינות כגון "עין גדי" מעין מי נפתוח, וכן " מעין נרפש ומקור משחת", "מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון", "מעין ונחל אתה הובשת" ובעוד מקומות. בספרות התלמודית והמדרשית מצינו שימושים שנעשו במושגי הבור והבאר כגון: " בור ששתית ממנו, אל תזרוק בו אבן" [במדבר רבה כ"ב], "בור הרבים מימיו מצויים לכלות, בור היחיד אין מימיו מצויין לכלות" [ירושלמי ערובין, ב ד]. "בור סוד שאינו מאבד טיפה" [ משנה מסכת אבות ב ה]. " בור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס" [אבות דרבי נתן, פרק י"ג]. "ממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב" [עירובין פרק י' מי"ד]. על באר במדרשים נאמר: "באר בשדה" זו ציון, זה בית כנסת, זה סיני, זה סנהדרין [בראשית רבה פרשה ע'] עוד נאמר "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: באר והמן וקשת כתב ומכתב ... " [פסחים נ"ד עמ' א'], ועוד נאמר " הרואה באר בחלום ישכים" [בבלי ברכות נ"ו]. כבר במאה הראשונה לפני הספירה כתב האדריכל ויטרוביוס, בספרו "על האדריכלות", פרטים טכניים הנוגעים לדרכים ליצירת כלים להעלאת מים מבארות או מנחלים, כדי להשקות בהם בני אדם, שדות ובהמות. בין הכלים המוזכרים בחיבורו היו "באר האנטיליה", "בורג ארכימדס", "גלגל המים" ותוף המים". ההיזקקות לכלים אלו נבעה מרצון האדם לשעבד בעלי חיים או אמצעים טכניים לצרכיו. היכולת להעביר מים למרחקים הייתה תלויה ביכולת האדם לבנות אמות ותעלות להובלתם, וכן להעלות כמויות גדולות, תוך ניצול כוחן של בהמות עבודה, או ע"י ניצול כוח זרימת המים להנעת מערכות לשאיבתם שאינן טעונות כוח אדם או עבודת בהמה [גלגל ותוף מים]. ואכן, המושג "באר אנטיליה" נמצא גם במקורותינו הקדומים. באר אנטיליה [סקיה, בערבית] "באר אנטיליה" היא באר שמימיה עולים מתוכה באמצעות מיכלים [הצמודים לשרשרת או חגורה] ומתמלאים בעת רדתם אל תחתית הבאר במהלך סיבובי. כאשר המים עולים מעל פי הבאר באמצעות בהמות [גמל , חמור, סוס או פרד] המניעות [בהסתובבן במעגל] ציר ובו מערכת גלגלי שיניים, ואז נשפכים המים שבמיכלים לשוקת או לבריכה. ע"מ למנוע מבהמה העוסקת במלאכ זוה סחרחורת, נהגו לכסות את עיניה. המונח "אנטיליה" מקורו יווני " ANTLEIN ", ומשמעו לשאוב מים. בויקרא רבה מצינו: " א"ר נחמן כי בגלל הדבר הזה אהן עלמא מדמי לגלגלא דאנטילא דמלא מתרוקן דמתרוקן מתמלא" , וברות רבה [פרשה ה' ד"ה ותאמר] נמצא: " כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם על הכל, דמי לגלגל אנטילייא דמלא מתרוקן דמתרוקן מתמלי ", וביטוי זהה נמצא גם במדרש, בילקוט שמעוני על התורה לפרשת "בהר". בתוספתא מקוואות פרק ד' הלכה ב' כתוב: " מים הנוזלין מאליהן ומן הים ומן הנהר והעולין באנטיליא פוסלין המקווה [מחמת היותם שאובים], רשב"ג אומר: העולה בכבולין אינן פוסלין את המקווה לפי שאינן נתלשין" והלכה בעניין מים העולין בכבולין נקבעה, לדעת הרשב"א, בספרו "שער המים", כדעת רשב"ג בנוגע לכבולין, משום שבכל עת מחוברין מים אלו אל הנהר. דומה, כי ניתן לפרש את המושג "כבולין" כגלגל מים או תוף מים, מתקן שנראה כגלגל ובו תאים אחדים, כשבכל תא הן בחלקו הקיצוני והן בחלקו הקרוב לציר היה פתח הגדול משפורפרת הנוד [שתי אצבעות לפחות]. גלגל המים ותוף המים היו שקועים בנחל עד כדי שליש, הגלגל נע באופן סיבובי, מכוח תנועת המים הזורמים במורד הנחל. כאשר פגש התא את פני המים, החל מתמלא במי הנחל, בשל הפתח שהיה בצד תחתית המיכל, וכאשר עלה תא זה מעל פני המים, מכוח התנועה הסיבובית של המים שהניעו את הגלגל, נשפכו המים אל שוקת או בריכה מן הפתח שבאותו תא הסמוך לציר הגלגל. למעשה לא היו מים אלו בגדר מים שאובים, כי אין מדובר בכלי קיבול. בארות אנטיליה היו בארץ כמעט בכל יישוב בו היו בארות. באר כזו הייתה בחוות קאסר, שעל גדות הירקון [ליד כפר הבפטיסטים], בבאר אברהם בבאר שבע, בבאר רבובה ליד גבולות, בבאר שמע ליד אורים, במושבה מזכרת בתיה, בפארק דרך המים שליד בארי, בחוות דוברינין שביסוד המעלה, בבארה של רוחמה הישנה [חירבת ג'ממה], בפארק שבאשקלון, בבאר המים שליד מערות לוזית ובעוד אתרים. בורג ארכימדס ברגי ארכימדס לא היו נפוצים בארץ, בעיקר משום שהיה צורך להפעילם בידי אדם. בורג ארכימדס [ הומצא ע"י ארכימדס במאה השלישיתלפנה"ס ] נעשה באמצעות גזע דקל שעובד בצורת בורג. גזע זה נעטף בגליל עץ, עור או פח, כאשר תחתית הבורג שוקעה במי הנחל. בראש הבורג הותקנה ידית שסובבה את הגזע בתנועה סיבובית, ותנועה זו העלתה את המים מן הנחל אל קצה הבורג, משם מצאו המים דרכם אל שוקת או בריכה. במתקן כזה עשו הפלאחים המצריים שימוש בשואבם מים מתעלת המים המתוקים לשדותיהם מעבר לתעלת סואץ גם בימי מלחמת יום הכיפורים. בארות מים בארות מים היו, ועודם, נפוצים בעיקר בשפלה, במישור החוף ובנגב. העדר מקורות מים זמינים, מחד, והמצאות עתודות מים בעומק האדמה [אקויפר] חייבו חפירת בארות. ה"ביארות" [פרדסים] של המושבות הראשונות הושקו במי בארות. תחילה הועלו המים באמצעות חבל ודלי, לימים הופעלו אנטיליאות, אח"כ משאבות שהונעו בכוח קיטור, ולבסוף באמצעות מנועים בעלי שתי פעימות וגלגל תנופה. כיום מופעלים בבארות מנועי דיזל. עד היום נותרו בנגב בארות [חלקן פעילות] שנחפרו בימי המנדט הבריטי כגון: באר הרוער, באר נבטים, באר שוקת, באר משאבים, באר צאלים, באר מילכה, באר מנוח ועוד. כאמור, גם בדרך מתקני המים ניתן לראות באר מים שספקה מים לבדואים והונעה במשאבה מוטורית. באר ארטזית באר ארטזית היא באר שמימיה עולים בה ללא כל פעולת שאיבה. בדרך כלל תמצא באר שכזו במבנה גאולוגי, בו פני המסלע קעורים, כולל שכבות סלע נקבוביות בהן מצויים המים, ושכבות מסלע חרסיתי המונעות את חילחול מים לעומק האדמה. במקום הנמוך שבקער יפרצו המים אל מעל פני האדמה בכוח הלחץ של המים המצויים בשכבות המסלע. בארות מסוג זה אינן נפוצות בארצנו. אמות מים אמות מים נועדו להוליך מים, ממקור נביעתם, הרחק אל ריכוזים כפריים או עירוניים, או אל שדות, גנות ופרדסים. אמות מים עתיקות מצויות בערוץ נחל תנינים , בהן הובלו מים לקיסריה. לירושלים הובלו מים באמות שבנה הורדוס ממעיינות אל ערוב עד להר הבית. בציפורי [דיוקיסריה] נתגלתה אמת מים גדולה ומרשימה מימי בית שני. לאחרונה נתגלתה אמה באזור באר רסק שליד גבעת ישעיהו, ממנה הובלו מים לבית גוברין, היא אלברתופוליס הרומית. לאמאוס [ניקאהפוליס הרומית] הוליכה אמת מים ממעיינות ששפעו בימים ההם בסביבתה. לסוסיתא [היפוס הרומית] הובילה אמת מים, כנראה מעין פיק שבגולן. לעכו הובילה אמת מים הלניסטית ובתקופה העות'מנית הובילו אליה אמות מימי ג'אזר פחה וסלימאן פחה. אף במקורותינו מוזכרת אמת מים מעל מאה פעמים. ריבוי האזכורים מעידים על שכיחות אמצעי זה בעולמם של חכמינו ז"ל.