יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
יש לשים לב, אין פרק בתהילים שמתחיל ב"אשרי יושבי ביתך". בתהילים קמ"ה לא מתחיל ב"אשרי יושבי ביתך", אלא ב"תהילה לדוד". לפני "תהילה לדוד" אנו מוסיפים שני פסוקים: 1. "אשרי יושבי ביתך" מפרק פ"ד. 2. "אשרי העם שככה לו" לקוח מפרק קמ"ד. וכן בסוף המזמור המסתיים ב"תהילת ה' ידבר פי ויברך שם קדשו לעולם ועד", אנו מוספים את הפסוק: "ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם הללוי-ה" מפרק קט"ו.

שחרית של שבת (3) ד"ר אפרים יצחקי תוספת מזמורים מתהילים בשחרית של שבת סידור רב סעדיה גאון: ויש מוסיפים ... למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע עד סוף המזמור, וההוספה הזאת אין בו הפסד. לפי דברי רב סעדיה, הוספת מזמורי תהילים בשחרית של שבת זה מנהג ש"אין בו הפסד", כלומר רק מי שרוצה. ויש לשים לב שלדעת רב סעדיה אומרים רק מזמור אחד "השמים מספרים כבוד א-ל". במחזור ויטרי ישנם כמה הערות מעניינות: מחזור ויטרי סימן פט: בשבת מדלגין מזמור לתודה לפי שאין תודה קריבין בשבת (לפי רב עמרם גאון אומרים בשבת "מזמור לתודה"). וביום טוב יש שמדלגין. ופלוגתא היא פ"ב דביצה. אם תודה קריבה בחג הסוכות אם לאו. אבל בפסח כולהו מודו דאינה קריבה. בחג המצות לא מפני חמץ שבה. ולא בעצרת שהוא יום טוב. ונדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב: בשבת אומר למנצח השמים מספרים כבוד אל. ... לדוד בשנותו את טעמו. ... תפלה למשה. ויהי נועם. הללויה. הודו ל"י כי טוב כל"ח למכה מצרים בבכוריהם. ... הודו לי"י בכינור. בנבל עשור... מזמור שיר ליום השבת. ... י"י מלך. ... יהי כבוד עד ביום קראנו. (בלי שום שינוי): אשרי תמימי דרך ההלכים בתרת י"י: אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרושוהו: אשרי אדם עוז לו מסילות בלבבם: אשרי איש ירא י"י במצותיו חפץ מאד: אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכון: ... אשרי יושבי ביתיך עוד יהללוך סלה וכו'. הללויה הללי נפשי. הללו יה. הללויה הללו. הללויה שירו. הללויה הללו אל. ברוך י"י לעולם. ויברך דוד. ויושע. אז ישיר עד ושמו אחד. ישנה תוספת של "אשרי תמימי דרך" ו"אשרי העם יודעי תרועה". כנראה שאלו תוספות שנאמרו לפני "תהילה לדוד". לנו נשארו רק שתי תוספות: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ו"אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו". יש לשים לב, אין פרק בתהילים שמתחיל ב"אשרי יושבי ביתך". הפרק בתהילים קמ"ה לא מתחיל ב"אשרי יושבי ביתך", אלא ב"תהילה לדוד". לפני "תהילה לדוד" אנו מוסיפים שני פסוקים: 1. "אשרי יושבי ביתך" מפרק פ"ד. 2. "אשרי העם שככה לו" לקוח מפרק קמ"ד. וכן בסוף המזמור המסתיים ב"תהילת ה' ידבר פי ויברך שם קדשו לעולם ועד", אנו מוספים את הפסוק: "ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם הללוי-ה" מפרק קט"ו. לפי מחזור ויטרי, היו מוספים לפני "תהילה לדוד" עוד כמה פסוקים מתהילים המתחילים ב"אשרי": "אשרי תמימי דרך", "אשרי נוצרי עדותיו", "אשרי אדם עוז לו" וכד'. גם בתקופת הרמב"ם, לא אמרו את כל המזמורים שאנו מוסיפים בשבת: רמב"ם סדר תפילות כל השנה: בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו (ישתבח) נוסח זה, נשמת כל חי..., וכן נהגו לקרות כל מזמור שיר ליום השבת קודם שיתחילו פסוקי הזמירות ביום השבת וביום הכפורים, ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות, ויש מקומות שנהגו לקרות שיר המעלות הכל כמנהגם. משמע מהרמב"ם שבזמנו לא היה מנהג קבוע בקשר למזמורים שמוסיפים בשבת לפני פסוקי דזמרא, "הכל כנהגם". בתקופת האבודרהם המזמורים כבר נקבעו: ספר אבודרהם שחרית של שבת: ואחר כך מוסיפין י"ב מזמורים על שאר ימי השבוע ואלו הן: הודו לה' קראו בשמו והוא כתוב בדברי הימים (דהי"א טז, ח) עד והלל לה' ומוסיפין בסופו פסוקים מפוזרים מהתלים. השמים מספרים כבוד אל (תה' יט). רננו צדיקים (תה' לג). לדוד בשנותו (תה' לד). תפלה למשה (תה' צ). יושב בסתר (תה' צא). הללויה שעומדים בבית ה' (תה' קלה). מזמור שירו לה' (תה' צח). שיר למעלות אשא עיני אל ההרים (תה' קכא). שיר המעלות לדוד לולי ה' (תה' קכד). הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו (תה' קלו). מזמור שיר ליום השבת (תה' צב). והטעם שמוסיפין מזמורים אלו בשבת כדי להכיר בין שבת לחול ויתקיים הפסוק שאומר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. וגם בימים טובים נהגו לאומרם שגם הם נקראו שבתון ומקראי קדש ומקדשים אותם על הכוס כמו בשבת. וכתב רבינו סעדיה כי בימים טובים אין אומרים מזמור שיר ליום השבת אלא מתחיל מן טוב להודות לה' חוץ מיוה"כ שאומרים אותו ואף על פי שאינו שבת ע"כ. ומיהו נהגו לאומרו אף בימים טובים מהטעם שאמרנו. מעניין שהאבודרהם אומר ש"הודו לה' קראו בשמו נאמר רק בשבת. וכן שרב סעדיה אומר שבימים טובים לא אומרים "מזמור שיר ליום השבת", אלא רק בשבת. ואין אומרים "האדרת והאמונה", גם בסידור עדות המזרח אין אומרים זאת. הטור מסכם: טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפא: ונוהגין להוסיף מזמורים לפי שאין בו ביטול מלאכה לעם ונוהגין באשכנז לומר מיד ברוך שאמר אחר משנת איזהו מקומן ואח"כ כל המזמורים שמוסיפין ובטוליטולא אומרים המזמורים תחלה ואח"כ ברוך שאמר ואח"כ מזמור שיר ליום השבת ויותר נכון מנהג אשכנז לומר כל המזמורים בין ברוך שאמר לישתבח כדי שיהא לכולם ברכה לפניהם וברכה לאחריהם ובאשכנז אין אומרים מזמור לתודה בשבת לפי שאין תודה קריבה בשבתא ואינו טעם של עיקר ואחר השירה מוסיפין נשמת שיש בו מענין יציאת מצרים לכך סמכוהו אצל השירה וחותמין בישתבח אפילו בתקופת הרמ"א מזמורים אלו לא היו בגדר חיוב גמור: דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רפא: כתוב באור זרוע (הל' שבת סי' מב אות ד, עיין שם) נוהגים לקרות מזמורים לכבוד שבת כגון השמים מספרים כבוד אל וגו', לדוד בשנותו את טעמו וגו', תפילה למשה וגו', יושב בסתר עליון וגו', הללויה כי טוב ה', הלל הגדול, [רננו צדיקים וגו'] הודו לה' בכנור, מזמור שיר ליום השבת, [ה' מלך וגו'] נכון כסאך מאז, ומכאן ואילך מסיימין כשאר הימים, ועוד תקנו לומר נשמת ובמקהלות. ונראה דבכל זה אם לא אמר אין מחזירין אותו אבל לאל אשר שבת אם לא אמר מחזירין אותו ויש לאמרו בקול נעים. וכתב עוד (שם אות ז) מצוה להאריך ולהנעים זמירות של שחרית ואסור לומר לקצר בהן אף על פי שמכוין המוחה בשביל ביטול תורה ומכל מקום בשבת ויום טוב צריך למהר קצת כדי שיאכלו קודם שעה ו'. שתי הערות החשובות עולות מהרמ"א: א. שהיו שמחו נגד אמירת מזמורים אלו, גם בגלל טרחא דצבורא וגם בגלל ביטול תורה. ובכל זאת כותב הרמ"א שיש לומר את המזמורים. ב. שצריכים לגמור את התפילה לפני חצות היום, משום חציו לה' וחציו לכם. וזה חשוב להזכיר לכל חובבי החזנות. עניין זה נלמד בתלמוד: פסחים סח ע"ב: דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר +דברים טז+ עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר +במדבר כט+ עצרת תהיה לכם. רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם. (עב"ם סימן) אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - יום שניתנה בו תורה הוא [רש"י: דבעינן נמי לכם - שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו]. אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - +ישעיהו נח+ וקראת לשבת ענג. כך גם נפסק בשולחן ערוך: שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקכט: מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה.