יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
כל תכנו וחשיבותו של ט"ו בשבט בחיבוב מצות ישוב הארץ והמצוות התלויות בה. יש לנצל את הגורם המזמן, של היום ואכילת הפירות, לחינוך הילדים ואהבת הארץ ולקיום המצוות התלויות בה.

ט"ו בשבט תמצית ד"ר אפרים יצחקי א. ט"ו בשבט – ראש השנה לאילן, אינו אמור, לכאורה להיות חג. כי הרי יש ארבעה ראשי שנים ולא את כולם אנו חוגגים. המשנה במסכת ראש השנה א, א, אומרת: ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים. אחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה. באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו. ב. ראש השנה לאילן אינו יום הדין לאילנות או לפירות האילן, יום הדין לפירות האילן הוא חג השבועות. המשנה במסכת ראש א, ב אומרת: בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה. בעצרת (=חג השבועות) על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג (=סוכות) נידונין על המים. ג. ראש השנה לאילן הוא רק ציון תאריך לענין תרומות ומעשרות, מעין תאריך לשנת כספים. וכך כותב הרמב"ם, הלכות תרומות פ"ה הי"א: אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא באה השמש וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש אין תורמין מזה על זה: מפני שאחד בתשרי ראש השנה למעשרות תבואה וקטניות וירקות, וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות אילן. תאריך זה נבחר כתחילת שנת הכספים לענין תרומות ומעשרות, היות והוא בדיוק באמצע החורף ומכאן ואילך מתחילים העצים לחנוט. וכך כותב ר' מנחם המאירי: ר' מנחם המאירי (בית הבחירה, ר"ה, עמ' 4)...שנמשכו מטבת ועד חצי שבט ששה שבועות שהם חצי ימי תקופת טבת, שהתקופה נמשכת עד ניסן, וחמישה עשר בשבט הוא תחום אמצעי שבין שתי התקופות, ומאחר שעברה חציה של תקופת טבת כבר תשש כוחה ואין כח הקרירות חזק כל כך והחנטה הולכת ומתגברת. ד. תאריך זה של ט"ו בשבט, כשיאו של החורף ותחילת האביב, אינו תאריך עברי דווקא, תאריך זה של ט"ו בשבט, מופיע כבר בתעודה הכתובה בכתב היתדות, שנמצאה בעיר לרסה בבבל, שהתקיימה בין 2025 - 1763 לפנה"ס. בתעודה מסופר שבערבו של החמישה עשר בחודש שַבָּטוּ עלו הכוהנים על גג המקדש, הציבו שולחן מנחות וקרבנות, הנעימו בניגוני תפילות וצפו בהופעתו של כוכב נוגה בשמי המערב. אם הופיע כוכב נוגה באותו ערב ידעו הכוהנים כי לוח השנה הירחי תואם את לוח השנה השמשי. אך אם לא הופיע נוגה באותו ערב היה עליהם להוסיף חודש נוסף, כדי להתאים את הלוח הירחי ללוח השמשי. להחלטתם הייתה חשיבות מכרעת בתכנון המחזור החקלאי. ט"ו בשבט מופיע גם בלוחות נוגה של עמיצדוקה[1] ובתעודות אסטרונומיות נוספות. ה. לכן יתכן שסיבת המחלוקת בין בית שמאי, האומרים שראש השנה לאילן הוא בראש חודש שבט, לבין בית הלל האומרים שראש השנה לאילן הוא בט"ו בשבט, היא נעוצה באם מותר לנו להשתמש בתאריכים בין – לאומיים. לפי בית שמאי, אין לנו להשתמש בתאריך בין – לאומי בהיותו תאריך הקשור לעבודה זרה. ואילו בית הלל מתירים להשתמש בתאריך בין – לאומי, למרות שישנם גויים הקושרים אותו לעבודה זרה, היות והיהודים משתמשים בו כתאריך חקלאי בלבד. ו. יום ט"ו בשבט נקבע כיום שמחה שאין אומרים בו תחנון ואין מתענים בו, רק עקב הזכרתו במשנה ברשימה אחת של ארבעה ראשי שנים, היות ובשלושה מהם אין אומרים תחנון ולא מתענים בהם (עקב היום גם ראש חודש), הוחלט שגם ראש השנה הרביעי (= ט"ו בשבט) לא לומר בו תחנון ולא להתענות בו. כך מובא במרדכי[2] ר"ה פרק א, סימן תשא: וששאלת צבור שבקשו לגזור תענית... שלא מצאנו תענית בראש השנה ותנן ד' ראשי שנים הן, ותו דקתני בהדי הדדי וכי היכי דשאר ליתא בתענית הארבעה נמי ליתנהו בתענית, ואף על גב דאינהו עדיפי מיניה כיון דקתני בהדי הדדי בהא דמיא אהדדי (ועוד היות והם כתובים יחד, כמו שהשאר אין בהם תענית גם הרביעי אין בו תענית, ואע"ג שהם עדיפים ממנו כיון שהם מובאים יחד הם דומים בכל). ז. המנהג לנטוע עצים בט"ו בשבט הוא מנהג שהתפתח ביישוב החדש בארץ. בט"ו בשבט תר"ן (1890) יצא הרב זאב יעבץ מנהל בית ספר בזכרון יעקב עם תלמידיו לנטוע שתילי עצים בכל המושבה. באלול תרס"ו (1906) הציע המורה ח"ל זוטא באסיפה הכללית של הסתדרות המורים העבריים ביפו: "לחוג את ט"ו בשבט מפני שהוא חג האילנות, חג הטבע... אני מציע להטיל חובה לעשות חג נטיעות עצים בט"ו בשבט בכל בית ספר...". ההצעה נתקבלה.[3] נטיעות בארץ הם בעלי חשיבות עליונה בעיני חז"ל: במדרש ויק"ר כה ג: ר' יצחק ב"ר סימון פתח: "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחרי הקב"ה, אותו שכתוב בו: "בים דרכך ושבילך במים רבים", ואתה אומר: "בה' תדבקון"? וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו: "כי ה' אלקך אש אכלה"?! אלא מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב: "ויטע ה' עץ בעדן" אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה, הה"ד "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ". וכן בבראשית רבה, תולדות, פרשה סד ג: "וירא ה' אליו ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ", עשה שכונה בא"י, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב, ד"א "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ. לסיכום: כל תכנו וחשיבותו של ט"ו בשבט בחיבוב מצות ישוב הארץ והמצוות התלויות בה. יש לנצל את הגורם המזמן, של היום ואכילת הפירות, לחינוך הילדים ואהבת הארץ ולקיום המצוות התלויות בה. [1] אביו של המלך האחרון בשושלת חמורבי: "אם בחמישה עשר בחודש שבטו, נעלמת נינסיאנה (נוגה) בשמי המערב, שלושת ימים מצפינה עצמה מעין. אם בשמונה עשר בשבטו נגלית מחדש. בוא יבוא האביב, אדד יביא גשמיו, אאה יציף את הארץ ומלכים ישלחו זה לזה מסרים של נוחם". [2] מרדכי – ר' מרדכי בן הלל מאה ה – 13 היה תלמידו של המהר"ם מרוטנבורג. בשנת 1298 נהרג על קידוש השם עם אשתו וחמשת ילדיו, ע"י הצורר רינדפלייש. [3] אליהו כהן, "מתי התחילו לנטוע", עתמול, 3 בינואר 1976.