יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
לימים שימש "ח'אן ירדה" כחווה חקלאית של אפנדי צפתי עשיר, אמין אבו הישאם. במקום הלין בעל אדמות הח'אן פלחים וחרתים [חורשים]. בתחילת המאה העשרים שימש המקום את איכריה של ראש פינה , אשר עיבדו את אדמות הסביבה כולל חלקים מאדמותיה של מחניים הסמוכה. הם השתמשו במבנה זה כ"מזרעה" היינו: כמבנה מגורים זמני בימי הקציר. בשנת 1936 נרכשו אדמות ירדה ע"י ה. ק.ק.ל..

ח'אן [חירבת] "ירדה"חווה חקלאית או פונדק דרכים ? מרדכי אשל חירבת ירדה נמצאת מעט מערבה ממושב משמר הירדן. כדי להגיע אליה יש לנסוע מזרחה, בכביש מס' 91 ממחניים לכיוון גשר בנות-יעקב, מעט לפני המושב מובילה דרך אספלט צרה בכיוון צפון, [בין מטעי אגסים של המושב] אל החורבה, הנמצאת במרחק של 1500 מ' מהכביש הראשי. מחירבת ירדה ,המצויה על גבעה שולטת בגובה של כ 300 מ' מעל פני הים, ניתן לצפות מזרחה אל הגולן, צפונה לאצבע הגליל, ומערבה לחצור, ראש פינה וצפת. בראש הגבעה עליה מצויה החורבה, ניצב מבנה מרשים, מוקף בחומה ולו שני שערים מקבילים זה לזה, האחד בצדו המערבי של המבנה והשני בצדו המזרחי. ממזרח למבנה אתר הנצחה ללוחמים שנפלו על כיבוש החורבה בקרבות מלחמת העצמאות, לאחר שזו נכבשה בידי הצבא הסורי לאחר שכבש את המושבה "משמר הירדן", והתקדם מערבה בנסיון לכבוש את מחניים ולנתק את אצבע הגליל. החורבה סמוכה למעיין "עין ירדה" המצוי בנחל מחניים, במרחק של כ 300 מ' ממערב לה. נראה שמעיין זה היה מקור המים העיקרי של תושבי החורבה. הכביש המוביל ממחניים לגשר בנות יעקב, כדרכן של דרכים רבות בארץ, נסלל על תוואי דרך עתיקה, שהובילה מדמשק דרך גשר בנות יעקב אל צפת וממנה לעכו, ולאורך חופי הארץ דרומה למצרים. בתקופה המוסלמית המאוחרת הממלוכית, ולאחריה בתקופה העות'מנית בנו על ציר זה ח'אנים ופונדקי דרכים, ובלשון הנביא "מלון אורחים". בצד הכניסה המערבית לח'אן, הוצמד שלט [מטעם ה.ק.ק.ל המועצה לשימור מבנים ואתרים, עמותת ותיקי גדוד 22 ומועצה אזורית "מבואות החרמון"] המספר את תולדות המקום. המבנה הנוכחי שימש חווה חקלאית מסוף המאה ה – 19. חפירות שנערכו במקום חשפו ממצאים החל מהתקופה הרומית המאוחרת וכלה בכיבוש הצלבני, המוסלמי, הממלוכי והעות'מני. הואיל וחורבה זו הייתה על הציר שקישר בין הארץ לרמת הגולן, ולמעבר על הירדן [גשר בנות יעקב], נבנו בסמוך לגשר עצמו, הן מצדו המזרחי והן מצדו המערבי, ח'אנים לעוברי דרכים. המבנה בחורבת ירדה אופייני לח'אנים אחרים שהוקמו לאורך צירי התנועה בארץ. המבנה רבוע, 50 מ' X 50 מ', חד קומתי, במרכזו חצר רחבת ידים שסביבה חדרים, למעט בצדה המערבי. במרכז חצר שנועדה לבהמות הרכיבה נמצא בור מים, ואילו החדרים שימשו למגורים ומחסנים. יש להבחין בין שני סוגי ח'אנים עיקריים: אלו שהוקמו בתוככי הערים, דוגמת ח'אנים המצויים בעיר העתיקה בירושלים ועכו, בהם השתמשו בעיקר סוחרים, פקידים, עולי רגל, תיירים וכיו"ב, לבין ח'אנים שהוקמו מחוץ לערים, על צירי תנועה מרכזיים ודרכים חשובות. הראשונים נועדו לשהות ממושכת יותר, תפקודם היה כשל "מלון" במושגי הימים ההם. הם לא נועדו לביטחון הנוסעים, או כבסיס שנועד להטלת מרות השלטונות על הסביבה, ולהגברת בטחון הדרכים, שהרי אלו נבנו במרכזי הערים. הח'אנים שמחוץ לערים נועדו לשמש מחסה לילי לעוברי דרכים, עד הגיעם לתחנה הבאה. בדרך כלל, רוב הח'אנים שלאורך צירי התנועה, הוקמו במרחקים של יום רכיבה בין ח'אן לח'אן. הראשונים היו בדר"כ ח'אנים בני שתי קומות, התחתונה נועדה לבהמות ומחסנים, בעליונה התגוררו האורחים. הח'אנים מן הסוג השני היו בני קומה אחת בלבד, בחדרים לנו האורחים, והחצר נועדה לבהמות הרכיבה. לא יפלא כי לעיתים בח'אנים מן הסוג השני הוקמו עמדות ומגדלי שמירה כולל חרכי ירי. "ח'או ירדה" הוא מן הטיפוס השני. ח'אן זה, שראשיתו מן התקופה הממלוכית [1220 – 1515], והמשכו בתקופה העות'מנית [1515 – 1915 ], שימש את שרות הדואר הממלוכי, שהיה חידוש ייחודי לשלטון זה בארץ. הח'אנים, שנוסדו בימיו של המושל הממלוכי ביברס , [מרכז שלטונם היה בקהיר שבמצרים ומצודתם הייתה פרוסה על א"י, סוריה והלבנון], שימשו כאמצעי עזר לנושאי הדואר השלטוני בציר דמשק – קהיר. השלטון הממלוכי הוא שהחל בבניה מסודרת ושיטתית של ח'אנים לאורך נתיבי הדואר שהיו אמצעי לתקשורת ושליטה ונועדו לחזק את השלטון המרכזי. נושאי הדואר, שנעו בציר זה פעמיים בשבוע, נזקקו ברכיבתם לתחנות דרכים [בדומה לתחנות דלק ואורחנים בימינו], בהם יכלו להינפש, ללון ולהחליף כוחות, וכן להחליף סוסים ולהצטייד להמשך המסע. אין צורך לומר כי הדוורים של הימים ההם לוו במשמר צמוד. הפיכתם של ח'אנים אלו לשימוש הציבור הייתה רק שאלה של זמן, ואכן בתוך זמן קצר מילאו ח'אנים אלו תפקיד כפול, אורחנים על אם הדרך בשרות הדואר הממלוכי, ומחסה ללינת לילה לעוברי דרכים, סוחרים,, עולי רגל וכדומה. לימים [בראשית התקופה העות'מנית], ישמשו חלק מהח'אנים כנקודת ביקורת לנוסעים [ביקורת גבולות], מכס, קרנטינות [תחנות הסגר לבהמות] ולגביית מס. בין הח'אנים שעל צירי התנועה מן הזמנים ההם, ששרידיהם נראים עד היום, ניתן למנות את ח'אן ג'וחידר שבגולן, ח'אן בנות יעקוב, ח'אן ג'אסר א מאג'מה [גשר הישנה], ח'אן גוב יוסף [ליד קיבוץ עמיעד בגליל], ח'אן תוגר [סמוך לבית ספר כדורי] ח'אן קאקון, ח'אן ג'לג'וליה, ח'אן לטרון [כיום משמש למגורי נזירים],ח'אן נבי ימין, ח'אן עזה, ח'אן יונס ואחרים. בין הח'אנים שבערים ישנם הקיימים במצב טוב עד ימינו. בירושלים לדוגמה, חאן אל סולטן, ח'אן שוק הכותנה, ח'אן א זית וחאן תנכז. בעכו ח'אן אל עומדן, ח'אן פרנג'יה, חאן א שוארדה. האחרים שנהרסו ושרידיהם קיימים עד היום הם בערים: לוד ח'אן אל חילו [ליד השוק], רמלה ח'אן אל עזאם, יפו ח'אן זונאנה, צפת ח'אן צאפד [מלון רימונים] ועוד. לימים שימש "ח'אן ירדה" כחווה חקלאית של אפנדי צפתי עשיר, אמין אבו הישאם. במקום הלין בעל אדמות הח'אן פלחים וחרתים [חורשים]. בתחילת המאה העשרים שימש המקום את איכריה של ראש פינה , אשר עיבדו את אדמות הסביבה כולל חלקים מאדמותיה של מחניים הסמוכה. הם השתמשו במבנה זה כ"מזרעה" היינו: כמבנה מגורים זמני בימי הקציר. בשנת 1936 נרכשו אדמות ירדה ע"י ה. ק.ק.ל.. בפרוץ מלחמת העצמאות ולאחר הפלישה הסורית לארץ, נכבשה המושבה משמר הירדן, והמקום שימש עמדה סורית קדמית. ביולי 1948, לאחר תום ההפוגה השניה, ניטשו קרבות במקום, ומשלט ירדה עבר מיד ליד מספר פעמים. בקרבות אלו נפלו 78 לוחמים חיילי חטיבות כרמלי ועודד, כיבוש הנקודה נעשה בידי לוחמי גולני בלילה שבן ה 10 – 11 ביולי. בהתקפת נגד כבשו הסורים את המקום, עד לדחיקתם בהתקפת לוחמי כרמלי, בליל ה 17 – 18 ביולי. מול "ירדה" על אם הדרך, התקיימו שיחות שביתת הנשק שבין ישראל לסוריה, והושג הסכם הפסקת האש שלא כובד ע"י הסורים, בעקבותיו ובעקבות נסיבות אחרות פרצה מלחמת ששת הימים.