יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ראיתי מדקדקים שלא לברך לתלמידים בשתי ידים, ואומרים דכך עושים כדי שלא לקשר חסד בדין. לפי הקבלה, יד ימין מסמלת חסד ואילו יד שמאל מסמלת דין. ולכן לפי הקבלה אין לשלב אצבעות ימין ושמאל, כדי לא לערב בין חסד לבין דין. ואין להניח יד שמאל על ימין, אלא ימין על שמאל

קבלת שבת (18) ד"ר אפרים יצחקי ברכת הבנים ברוב הסידורים כתוב: נוהגין לברך את הילדים בלילי שבתות וימים טובים אחר התפילה או בכניסה לבית. וגם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם. ומברכים מניחים ב' ידיהם על המתברך ואומרים: לבנים: ישימך אלקים כאפרים ומנשה. לבנות ישימך אלקים לשרה רבקה רחל ולאה יברכך ה' וישמרך וגו' המקור לברכת הבנים היא בתורה, כשיעקב אומר: בראשית פרק מח כ: וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה: . מה המקור לברכת הבנות באמירה: ... כשרה רבקה ורחל ולאה? כנראה שהמקור בתלמוד: ברכות דף טז עמוד ב: תנו רבנן: אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע. (מסביר רש"י שם: אלא לארבע - שרה, רבקה, רחל ולאה). בער בסידורו מסיים ואומר: ואומרים ברכת כהנים יברכך וגו'. וכל אחד יכול להוסיף ברכה משלו כפי צחות לשונו. יעקב אבינו אמר: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל", מתי יש לברך בברכה זו לא נאמר בתורה. בתרגום יונתן מובא: תרגום יונתן בראשית פרק מח כ: וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ יְיָ כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה וּבְמִנְיַן שִׁבְטַיָא יִתְמַנֵי רַבָּא דְאֶפְרַיִם קֳדָם רַבָּא דִמְנַשֶׁה וּמַנֵי יַת אֶפְרַיִם דִיהֵי קֳדָם מְנַשֶׁה: בעברית: ויברכם ביום ההוא לאמור בך יוסף בני יברכו בית ישראל את התינוקות ביום ברית המילה לאמור ישימך יי כאפרים וכמנשה ובמנין השבטים יתמנה נשיא של אפרים לפני נשיא של מנשה ומינה את אפרים שיהיה לפני מנשה: המדרש הגדול (בראשית מח כ): בך יברך ישראל לאמר ישימך א ל ה ים כאפרים וכמנשה. אמ׳ ר׳ פינחס עטרה זו נתעטר בה אפרים מאבינו יעקב בשעת פטירתו מן העולם. אמ׳ לו אפרים בני ראש ישיבה, מעולה ומשובח שבבני יהי נקרא על שמך בן תחו בן צוף אפרתי (שמואל א׳ א׳ א׳) וירבעם בן נבט אפרתי, (מל"א יא כו) ודוד בן איש אפרתי (שמואל א׳ יז יב) ואמר . ואומי ועשה חיל באפרתה (רות ד יא). נעמוד על נקודה אחת, והיא - אם יש לברך ביד אחת או בשתי ידיים. בשאלה זו דן ר' יצחק לאמפרונטי בספרו פחד יצחק, (עמ' נד) וכה כתב: ראיתי מדקדקים שלא לברך לתלמידים בשתי ידים, ואומרים דכך עושים כדי שלא לקשר חסד בדין. אמנם אני נהגתי לברך הנשוי אשה בשתי ידים, בעדו ובעד אשתו, ולפנויים ביד אחת. "כדי שלא לקשר חסד בדין", לפי הקבלה, יד ימין מסמלת חסד ואילו יד שמאל מסמלת דין. ולכן לפי הקבלה אין לשלב אצבעות ימין ושמאל, כדי לא לערב בין חסד לבין דין. ואין להניח יד שמאל על ימין, אלא ימין על שמאל וכן לא לכפתר את צד שמאל על ימין (כפי שמכפתרים הגברים) אלא ימין על שמאל (כפי שמכפתרות הנשים) וכך אמנם נתפרים כל מעילי החסידים (קפטן, בקצ'ה וכד'). כדי שהחסד יגבר על הדין. ובספר 'חמדת ימים' (חלק שבת, ונציא תקפ"ב, פרק ז' עמ' מח). פסק לברך ביד אחת דווקא, יד ימין. אבל ר' יעקב מעמדין כתב בסידורו: ומניחים שתי ידיהם על ראשיהם כמו שמצינו בכל המברכים. כדרך מנהג משה רבינו עליו השלום עין יפה (במ' כז:כג), כן ראוי למברך לעולם, כי טוב עין הוא יבורך (מש' כד:ג), וכן הכהנים בברכת כהנים בשתי ידים. וכן מצינו במלאכים ליל ערב שבת, שאמרו ז"ל (שבת קיט ע"ב) שמניחין ידיהם על ראשו של אדם כשמברכין אותו... וכן היה מנהג אבי מורי (ר' צבי אשכנזי, החכם צבי) הגאון ז"ל.ולא כחסרי דעת שיש קפידא לברך דוקא ביד אחת. ובלשון של שמא יש להציע שהמנהג לברך ביד אחת נבע מתוך ניסיון להידמות ליעקב אבינו, שכאשר בירך את אפרים ומנשה, בירך כל אחד ביד אחת, כמובן, ומעשה אבות סימן לבנים לדורות. וכאשר נתפשט מנהג זה בקהילות מסוימות, ביקשו חכמים לתת עוד טעם לדבר והציעו לפי דרכם הסברים על פי חכמת הנסתר. יהא אשר יהא, המעניין הוא שמנהג זה שלא לברך בשתי ידיים נחשב בידי ציבורים מסוימים איסור, ושיטה זו ייחסו לגר"א. וכך פני הדברים: הרב ברוך הלוי אפשטיין, בעל 'תורה תמימה', מביא סיפור ששמע מפי "איש אמונים" שלו, בזה"ל: (תורה תמימה במדבר ו:כג, אות קלא): הגר"א מווילנא ברך את הג"מ רי"ח (ר' יחזקאל) לנדא מו"ץ (מורה צדק) דוילנא (הוא לא בעל הנודע ביהודה) בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה. ושאלוהו על ככה והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש. על פי מסורת זו הסיק בעל 'תורה תמימה' להלכה שאסור מצד הדין למי שאינו כהן לברך בשתי ידיים. דבריו אלה התקבלו בחוגים מסוימים ואף הובאו בסידורים בני ימינו המיוחסים לגר"א. ואולם סיפור זה של מעשה הגר"א מופיע בנוסח שונה לחלוטין בספר 'מעשה אלפס' מאת ר' בן ציון אלפס מפיו של ר' יחזקאל לנדא עצמו (עמ' ט) וזה לשונו: וכן הכרתי את הגאון ר' יחזקאל לנדא זצ"ל, אב"ד דווילנא, שכאשר נעשה חתן הביא אותו מחותנו בשבת לפני הגר"א שיברך אותו, והגר"א ז"ל ישב בסעודה שניה של השבת ואכל את הקוגל, והחתן היה מלובש בשטריימיל, ורצה הגאון להניח ידיו על ראש החתן לברכו, ונסוג החתן לאחוריו שלא ישמין הגאון את השטריימיל בידיו השמינות מהפשטידא, והניח הגר"א ידו אחת על השטריימיל וברכו. והאריך ימים (ר' יחזקאל לנדא נפטר בגיל תשעים ואחד), ולמד עד סוף יומו האחרון בלי משקפים, והצטער ר' יחזקאל לנדא כל ימיו על קטנות המוח שלו שהוקיר את השטריימיל יותר מידיו של הגר"א. וכך מגלגול סיפור זה נוצר ה"איסור" לברך את הבנים ביותר מיד אחת, ונתווספה עליו האזהרה שלא לעשות כן מטעמים שבסוד. בעל אוצר התפילה כותב (עמ' 624) דברי התעוררות לקיום מנהג הברכה: על כל פנים מכל זה נראה בעליל... איך הוא מנהג שטות מכמה פתאים שנמנעים לברך יוצאי חלציהם בשבת קודש, והלא אמרו רז"ל (מגילה טו ע"א): "אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעינך". ומה גם בעת רצון. אין אלא מידת עצלות בפיתוי היצר כמנהגו להפיל על האדם תמיד עצלות מאד ברצותו לעשות קצת רצון הבורא יתברך שמו... על כן מי שיראת אלקים בלבבו יברך לבניו ויוצא חלציו. והעיקר שיברך לבניו שיזכה לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים ויהיו יראי ה' באמת לאמיתו בלי שום פניה רק בלבב שלם, ויאריכו ימים בעבודת ה' ובתורתו לשמה לאמיתה של תורה, ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות באמת. ויזכו לב' שולחנות, כרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו לאין תכלית. המגן אברהם באורח חיים רע"ד מעיר: "טוב לנשק ידי אמו בליל שבת". היעב"ץ מסביר את העניין (סידור בית אל שמ"ד): מורי היה נוהג לנשק ידי אמו ליל שבת ... כדי להכינה להריק ברכה מידיה".