יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
וכך כתב יואל משה סולומון: "ונבוא אל המלון באב אל וואד [ פתרונו שער הנחל], פה בנתה הממשלה יר"ה [ירום הודה] בעת עשיית הדרך גם בית מלון אורחים ובית שתיית קאפפע והיא מושכרת לאיש יהודי אשכנזי מילידי עיה"ק ת"ו, ונרד מעל מרכבותינו ונשתה טייא, ונתמהמה שם לערך שתי שעות ונאחז דרכינו הלאה עד אשר כעלות השחר באנו אל העיר "ראמלא" ….".

הח'אן ומבני המשטרה בשער הגיא מרדכי אשל הנוסע בכביש מס' 1 ,בדרך ירושלים תל-אביב, חולף ביעף בכניסתו לשער הגיא [באב אל וואד עלי] על פני מספר מבנים. האחד הוא מבנה ישן מן העשורים האחרונים של המאה ה 19 [וליתר דיוק משנת 1870 – 1871] , שעבר לאחרונה שיפוצים, ושימש כח'אן דרכים. בצדו השני של הכביש, בסמוך לתחנת הדלק, נמצא מבנה משטרה מנדטורי ומעט ממערב לו, בתוך חורשת אקליפטוסים, מצויה תחנת משטרה תורכית. בשני מבנים אלו החזיקו חיילי צה"ל עד למלחמת ששת הימים, כי כביש זה בכיוון מערב, היה חסום למעבר כלי רכב מאז מלחמת העצמאות. לתל אביב נסעו בימים ההם דרך צומת שמשון [סיבוב הר-טוב]. הכביש בו אנו נוסעים בדרכנו מן השפלה לירושלים הוא כיום רחב ומודרני. ראשיתו בסתיו 1869 כאשר סלילת הכביש שבין יפו לירושלים נסתיימה. תושבי יפו , מישור החוף, השפלה, צליינים ותיירים עלו עד אז לירושלים כשהם רכובים על בהמות משא , בהם פרדות, סוסים, חמורים וגמלים. על גב בהמות אלו העלו גם סחורה שיובאה מחו"ל לירושלים מנמלה של יפו, ואף תוצרת חקלאית מן הארץ, כגון: חיטה, שעורה, תמרים, שמן, שומשומים, בצלים, דבלים וכיו"ב. הדרך לירושלים, במעלה באב אל וואד , לא הייתה הדרך היחידה לעיר. מצפון לה עלתה דרך נוספת מרמלה, בכיוון בית חורון תחתון ועליון ומשם לנבי סמואל ולירושלים. מדרום, הייתה הדרך מעזה ומאשקלון דרך פלוג'ה, בכיוון לבית ג'וברין ועמק האלה, שעלתה על גב ההר בכיוון לכפר מטע ומשם המשיכה הדרך על גב ההר בכיוון בית לחם ו"בדרך האבות" לירושלים. גם דרך מצפון הייתה, משכם לרמאללה וממנה לירושלים. אלו, כולן, היו דרכים עתיקות שהשלטונות הרומיים הרחיבו, ולעיתים אף חצבו בהן מדרגות ע"מ להקל על המעבר בהן. אולם, דרך באב אל וואד הייתה חדשה ועדיפה על פני הדרכים האחרות מן השפלה, בהיותה קצרה יותר. עד סלילת הכביש בדרך שער הגיא הייתה דרך זו צרה ומסוכנת. הצרפתי החוקר ויקטור גרן [1821 – 1891 ] ביקר בארץ שמונה פעמים , בין השנים 1852 ל 1888 , וכתב דו"חות על שמצא וראה בה הוא מספר: … . " בשעה 10.40 דקות חזרתי מדיר איוב אל הדרך והמשכתי לנוע מזרחה בגיא של ואדי עלי שהוצר והלך. הדרך או ליתר דיוק המשעול, מתפתל בין שתי חומות סלעים, זרועות שיחים וסבכים, לאורך אפיק הנחל או אף בתוכו. זה מיצר ממש, שקומץ אנשים נחושי החלטה היו מסוגלים לעצור בו צבא. עולים בגיא הזה בדי עמל רב במשך יותר משעה. כשנפגשת בו בשיירה הבאה מירושלים עם אחרת העולה מיפו, העיכוב לפעמים ניכר, אפילו הן קטנות. הכניסה לגיא הזה קרויה בפי הערבים " באב אל וואד עלי – שער וואדי עלי " ". חוקר נוצרי אחר, האב ג"א הנאואר [ 1850 – 1938], מתאר את מסעו מיפו לירושלים ובו עובדות על דרך המסע לירושלים ועד כמה דרך זו הייתה מפרכת ומסוכנת: …." יצאנו מיפו בסביבות 14.00 אחה"צ והגענו לרמלה סמוך לשקיעה. לאחר מנוחה של כמה שעות המשכנו אליה בכיוון ההרים הרחוקים הגענו לשם מיד לאחר הזריחה והתחלנו במסע מפרך במעלה ההר בשביל פרדות צר, לעיתים על פי תהום…. בימים ההם לא הייתה דרך סלולה וגם לא היה רכב גלגלים פרט אולי לכמה עגלות. המסע ארך כמעט יומיים, אבי רכב על סוס, אמי הונחה בתוך תיבת עץ מרופדת במצעים וכרים שהייתה תלויה בצדו האחד של פרד משא, ואני ואחותי הקטנה מרי ישבנו בתיבה השניה … .". מסיפרות עולי הרגל של המאה העשרים משתמע, כי תנועת העולים לירושלים בדרך זו הייתה דלילה . בעיקר עברו בה באביב ובקיץ, כאשר אוניות רבות מאירופה הגיעו לנמלה של יפו, כשעל סיפונן עולי רגל רבים. ידוע, כי רבני ירושלים נהגו לשכור חמורים עבור יהודים שביקשו לעלות לעיר מיפו. משהחלה תנועת הנוסעים והסחורות בדרך זו מתגברת [ בשנת 1851 עברו בשער הגיא מדי יום ביומו כמאה גמלים ] הוציאו השלטונות התורכיים לפועל את תוכניתם לסלול כביש בדרך באב אל וואד לירושלים, כביש שחייב הרחבת התוואי לדרך בה יוכלו מרכבות "לרקד". ע"מ להבטיח את בטחון הנוסעים בדרך שבין יפו לירושלים, בנו התורכים 17 מגדלי שמירה, בהם הוצבו שוטרים רוכבים תורכיים חמושים. את הדרך נדרשו לסלול פלאחים, אשר נפטרו מעול זה אחר תשלום שלמונים. האחרים שלא היה בידם ההון הדרוש, עשו עבודתם בכפיה. רוב הפועלים היו נערים וקשישים. מתוך 17 התחנות שמשער יפו ועד שער המזרח בחומת העיר יפו, שרדו בימינו שלושה מבני משטרה. האחד בנין משטרת מחנה יהודה בירושלים , השני בשער הגיא, [התחנה השלוש עשרה מיפו], והשלישי ליד המכון המטאורלוגי בצומת כביש החוף [משמש כיום מחסן לחלקי חילוף למכוניות]. סלילת הכביש נמשכה שנתיים בקירוב. לאחר שנסללה הדרך, ניתן היה לעבור בה במרכבות ובעגלות רתומות לפרדות וסוסים. ברור היה כי בדרך שנמשכה כתשע שעות נסיעה מיפו לירושלים, ובפרט לפני העלייה המצפה לנוסעים מן השפלה, יש לאפשר הן לבהמות והן לנוסעים מנוחה או למיזער חניית-ביניים ממושכת יותר, ומכאן הצורך בח'אן. יש אומרים כי את הח'אן בנתה עיריית ירושלים, שהכירה בחשיבות המקום. בידינו מספר עדויות של נוסעים יהודיים, שהיו בדרכם מירושלים ליפו , או מיפו לירושלים , עדויות שהופיעו בעיתונות הכתובה של אותם הימים ושיש בהם עובדות על הח'אן שבשער הגיא: יואל משה סלומון יצא עם חבריו ליפו לבדוק את כשרותם של האתרוגים שגדלו בפרדסיה. פרטי מסעו נרשמו ב"יהודה וירושלים" תרל"ז תרל"ח [1867 – 1868 ]::… ." ונבוא אל המלון באב אל וואד [ פתרונו שער הנחל], פה בנתה הממשלה יר"ה [ירום הודה] בעת עשיית הדרך גם בית מלון אורחים ובית שתיית קאפפע והיא מושכרת לאיש יהודי אשכנזי מילידי עיה"ק ת"ו, ונרד מעל מרכבותינו ונשתה טייא, ונתמהמה שם לערך שתי שעות ונאחז דרכינו הלאה עד אשר כעלות השחר באנו אל העיר "ראמלא" ….". ב"לבנון", מיום ו' במרחשון תר"ל נמצא תאור מימי סלילת הדרך, וכך נכתב: "הדרך העולה מיפו לירושלים כמעט ונגמרה בכי טוב, ושתי עגלות רתומות לסוסים הולכות ושבות בכל יום. במשך עשרה שעות תמשך ההליכה מיפו לירושלים, כי באמצע הדרך אצל באב אל וואד יחליפו סוסים ואלה המחירים: כל נוסע עליו לשלם לירע [לירה] תורכי [ בערך 12 פראנק] לבד משאו לפי המשקל, ואצל שער המערבי הנקרא באב יפו, נבנה בית גדול עם חדרים אשר שם תתאכסנה העגלות ומשרתיהם והנוסעים… .". בעיתון "החבצלת", מיום ל' בתשרי תרס"ג , כבר בראשית המאה העשרים נכתב: …." ירושלים – זה כמה אשר נפוצו שמועות מבהילות בעירנו, כי הורע מצב הבריאות בכפרים הרחוקים בפלשת, לא רחוק מגבול מצרים, ואותות חולי רע נראו בהם, וכבוד הפחה השיג פקודה מועד הבריאות על כל הבאים ממקומות אשר נראו בהם אותות המחלה. ביום ההוא חדלו עגלות ללכת בין יפו לירושלים ולמחרתו חדל גם מסע הקיטור במסילת הברזל משך עשרה ימים ואז החלו להביא ירושלימה רק סחורה. הפאסט [דואר] בין יפו לירושלים הובא בעגלות מיפו עד כפר יעזור [אזור], ומשם בעגלה שניה עד באב אל וואד, ומשם בעגלה שלישית עד ירושלים ". רחמים אופלטקה, איש ירושלים, מספר בספר מסעו בשנת תרל"ו [1876], על הדרך שעשה ממקוה ישראל [אשר נוסדה שבע שנים קודם לכן] לירושלים , לאחר סיור שעשה בצפת ובנותיה ,מירון ביריה וכד'…. ." בו ביום נסענו מנוה היפה ולנו במלון באב אל אלוד. וביום ב' באנו לעיה"ק ירושת"ו….". דומה, כי הדרך לירושלים, לאחר שנסלל התוואי , הקלה על הנוסעים אליה או על היוצאים ממנה, ואכן כך היה. אולם, עד שנסללה דרך זו, ועד שהוקמו תחנות המשטרה לאורך הדרך , לא היו חיי הנוסעים לירושלים כה פשוטים. לאחר שהנוסעים עלו במעלה ההר והגיעו למבואות הכפר אבו גוש, חיכתה להם הפתעה. וכך מספר ר' יוסף חי אזולאי בספר מסעותיו תקי"ג-תקל"ג [1773 – 1753]: …." בחודש שבט יצאתי מעיה"ק ירושלים ת"ו בחברת הר' באבאני והר' מורפורגו. ויהי בדרך בא אלינו התנין הגדול ריש בריוני אבו גוש, והיו סמוכים לו נ"ר רשעים עדת מרעים מאתיים וחמישים, ורצה לבלענו חינם. וכראותי בצאת נפשנו כי לא היו ימים מעטים קרה מקרה בכפר ביתר [בתיר בערבית], אשר שבו שיירת ארחי ופרחי וקנו אותם ולקחו מהם אלף ות"ק אריות [מטבע עליה היה חקוק אריה]… . ולזה הוצרכתי להזכיר שם קדוש משמירת הדרך, ושלי"ת [שבח לאל ית'] כי לא קרבו ב ד' אמות שלנו והכו הכה ופצוע לפילאמיס אשר עמנו ונתפשרנו במאה זולוטאס [זהובים], וברוך פודה ומציל…". הח'או נקרא גם "מלון הרי יהודה". למעשה היו בו שני מבנים מרכזיים, הנראים עד ימינו מן הכביש. בח'אן היו כאמור, אורוות ותחנה להחלפת סוסים, בית קפה וחדרי שינה . מאחורי המבנה שעל הכביש נראים עד ימינו שרידי מאפיה ומחסנים, ובחצר שקתות ובוסתנים. מעדויות נוסעים עולה כי בח'אן פעלו תחנת מכס וקרנטינה לבהמות. כאמור, המבנים העיקריים של הח'אן מצויים בשלבי שיפוץ אחרונים וראוי המקום לביקור.