יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
המאמר עוסק ב"קידוש בערב שבת בבית הכנסת". שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסט: נוהגין לקדש בבהכ"נ, ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן, דאין קידוש אלא במקום סעודה. היות והיום אין אורחים שאוכלים בבית הכנסת, עדיף שלא לקדש בבית הכנסת, כי בסופו של דבר אין קידוש אלא במקום סעודה. מחלוקת זו, אם לקדש בבית הכנסת או לא, כבר מובאת בתלמוד:

קבלת שבת (14) ד"ר אפרים יצחקי קידוש בבית הכנסת שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסט: נוהגין לקדש בבהכ"נ, ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן, דאין קידוש אלא במקום סעודה (וע"ל סי' רע"ג). ומעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא, להוציאם י"ח, ועכשיו אף על גב דלא אכלי אורחים בבי כנישתא לא בטלה התקנה, זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבהכ"נ. אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבהכ"נ, וכן מנהג ארץ ישראל. הגה: ונהגו לעמוד בשעה שמקדשין בבית הכנסת. משנה ברורה סימן רסט ס"ק ו: לעמוד - ואמרו הראשונים שזה מועיל לעייפות הברכים: היות והיום אין אורחים שאוכלים בבית הכנסת, עדיף שלא לקדש בבית הכנסת, כי בסופו של דבר אין קידוש אלא במקום סעודה. מחלוקת זו, אם לקדש בבית הכנסת או לא, כבר מובאת התלמוד: תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ק עמוד ב: אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת. אמר רב: ידי יין - לא יצאו, ידי קידוש - יצאו. ושמואל אמר: אף ידי קידוש לא יצאו. אלא לרב, למה ליה לקדושי בביתיה? - כדי להוציא בניו ובני ביתו. ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא? - לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: אין קידוש אלא במקום סעודה. ... ואף רב הונא סבר: אין קידוש אלא במקום סעודה. ... השו"ע פסק כמו שמואל ורב הונא שאין קידוש אלא במקום סעודה, והקידוש בבית הכנסת הוא רק בשביל אורחים שאכלו וישנו בבית הכנסת, והחזן המקדש לא יצא ידי חובת קידו, לכן עדיף לא לקדש כלל בבית הכנסת אם אין אורחים. אבל אם כבר נהגו לקדש בגלל שהיו אורחים ושבת מסויימת לא היו אורחים או שרק לפעמים מגיעים אורחים שאוכלים וישנים בבית הכנסת אפשר לקדש תמיד גם במקרים שאין אורחים, "כי לא בטלה התקנה". וכך כותב רב עמרם גאון: סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר שבתות: ומקדשין על היין להוציא אורחים ידי חובתן שאוכלין בבית הכנסת. והכי א"ר נטרונאי ר"מ, מקדישין ומבדילין בבתי כנסיות אעפ"י שאין אורחין אוכלין שם. ולא מבעיא הבדלה דודאי מבדילין, כיון דאבדיל שליחא דצבורא יצא כל הצבור ידי חובה. והרוצה להבדיל בביתו הרשות בידו, ואם לא רצה או שאין לו יין יצא ידי חובתו בהבדלת שליח צבור, אלא אפילו קידוש דהלכה רווחתא היא אין קידוש אלא במקום סעודה, אעפ"י כן יקדשו על היין בבתי כנסיות. מה טעם, שהטעמת יין של קידוש שבת, רפואה. וזה שטועם הצבור כולו, לא שחובה היא לטעום, שחובה הוא לשמוע קידוש בלבד, וכיון ששמע קידוש יצא ידי חובתו ואין צריך לטעום. וזה שמקדש ומטעים לצבור, משום רפואה, מקדש ונותן להם, כדי ליתן ממנו על עיניהם, דקא אמרינן פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם, ובמאי הדרא בקדושא דבי שמשי הלכך זמנין דאיכא מן הצבור דלית ליה יין ומקדש אריפתא, ותקנו חז"ל לקדש בבית הכנסת על היין משום רפואה. רב עמרם גאון אומר שלמרות שאין קידוש אלא במקום סעודה יש לקדש בבית הכנסת, אפילו כשאין אורחים, משום רפואה, כי יין של קידוש מרפא את מאור העינים, ולכן יש נוהגים לתת את הין על עיניהם (כפי שנוהגים לתת את היין בזמן ההבדלה), והיות ויש אנשים שאין להם יין לקידוש, והם מקדשים על הלחם, לכן מקדשים בבית הכנסת, דווקא על יין כדי שיתנו על עיניהם. הרב"ם כותב שהקידוש בבית הכנסת הוא רק למען אורחים: רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה ח: אין קידוש אלא במקום סעודה, כיצד לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר, אבל אם קידש ל בזוית זו אוכל בזוית שניה, ולמה מקדשין בבית הכנסת מפני האורחין שאוכלין ושותין שם. המגיד משנה מביא את ההלכה, כפי שהובאה בשו"ע, שלמרות שהיום אין אורחין מקדשים בבית הכנסת כי התקנה לא זזה ממקומה.. מגיד משנה הלכות שבת פרק כט הלכה ח: אין קידוש אלא במקום סעודה כיצד לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר וכו'. מסקנת ההלכות וכל הפוסקים שם (דף ק"א) כשמואל דאמר הכי אין קידוש אלא במקום סעודה. .... ולמה מקדשין בבהכ"נ מפני האורחים שאוכלים וכו'. שם מבואר ועכשיו נהגו לקדש שם ואף על פי שאין אורחים אוכלים לפי שכיון שנתקן לא זזה תקנה ממקומה. גם הכל בו מתייחס לעניין הקידוש בבית הכנסת: ספר כלבו סימן נ: ואין מקדשין בבית הכנסת בלילי פסח הראשונים ואפילו במקומות שנהגו לקדש בשאר ימות השנה שהשאירו מנהג הקדמונים במקומו ואף על פי שבטלה הסיבה שעליה היתה התקנה כמו שאנחנו עושין היום שאומרים ברוך ה' לעולם אחר השכיבנו ואף על פי שנראה הפסק בין גאולה לתפלה להשאיר מנהג היה על דבר ואף על פי שבטל הדבר התקנה לא זזה ממקומה, וכן הדין בענין קדוש בבית הכנסת והטעם לפי שיש בזה פרסום גדול לשם יתברך וקדוש שמו כשמברכין אותו במקהלות ואין בזה משום ברכה לבטלה כיון שמסדרין שם הברכות בפני בקיאין ושאינן בקיאין ודומה למה שנהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת לפרסום הנס בפני כל העם ולסדר הברכות בפניהם גם שיצאו ידי חובתן הרואין שאין להם בית לברך שם, אבל בלילי פסחים לא נהגו לעולם לקדש בבית הכנסת לפי שאין שם אורחים שאפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב דרך גדולה וקביעות וחירות כדי שיזכור החירות ויתן הודאה לשם יתברך. סידור רש"י סימן שעח: בליל שני ימים טובים הראשונים של פסח אין אומרים קידוש על היין בבית הכנסת, לפי שקידוש אחד מארבע כוסות הוא, ואין שותין אותו בבית הכנסת, ואם שתה נמצא ששתה חמש כוסות, לפיכך אין מקד(י)שין, שהרי אין כאן להוציא שום אדם ידי חובתו בפסח מפני שאין לך אדם מישראל הפוחת מד' כוסות, ספר אור זרוע חלק ב - הלכות ערב שבת סימן כ: ועוד יש מקיימים מנהג שלנו שאנו מקדשים בביהכ"נ אף על פי שאין אורחים משום דא' בירושלמי פ' ולמ"ד אין קידוש אלא במקום סעודה אמאי מקדשים בבהכ"נ כדי לזכות בהן התנוקות. פי' שיריצו זה לפני זה כדי לשתות ולשמוע הקידוש כך שמעתי מפרשים. ספר אור זרוע חלק א - שאלות ותשובות סימן תשנב: ותמיה אני על חכם ונבון כמוך שהייתה רשאי להוציא דבר מפיך הלא ידעת כמה גאוני גאונים וקדושי עליון רבותינו במגנצ"א ושבוורמש"א ושבשפיר"א הלא משם יצאת תורה לכל ישראל הלא נהגו מיום שנוסדו כל הקהילות שברינוס ושבכל ארץ אשכנז ומלכיות שלנו נהגו אבותינו ואבות אבותינו צדיקי' קדושי' חכמים מחוכמים ועתה אתה כותב עליהם שוטים... טור אורח חיים הלכות שבת סימן רסט: ונוהגין בכל המקומות שש"ץ מקדש בבה"כ ואני תמה היאך נתפשט זה המנהג דהא קי"ל כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה ולדידיה אין מקדשין בבה"כ אלא לאפוקי אורחין דאכלי ושתי בבי כנישתא דלדידהו הוי מקום סעודה וכיון דהשתא ליכא אורחין דאכלי התם קרוב הדבר להיות ברכה לבטלה: והמקדש בב"ה אין לו לשתות מיין של קידוש דכיון שאינו יוצא בו שאינו לו במקום סעודה אסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודה אלא יתן לתינוק ושפיר דמי דהא דאמרינן (פסחים קו א) המברך צריך שיטעום לאו דוקא הוא אלא ה"ה נמי אם טעים אחר שפיר דמי ורב נטרונאי כתב שמקדשין בבהכ"נ אף ע"פ שאין אוכלין שם אף על פי שאין קידוש אלא במקום סעודה אפי' הכי מקדשין בה מפני שהטעמת יין של קידוש של שבת רפואה היא ומה שטועמין כל הציבור לא שחובה היא לטעום אלא שחובה לשמוע קידוש בלבד וכיון ששמעו הציבור הקידוש יצאו ידי חובתם ואין צריכים לטעום וזה שמקדש ונותן לציבור משום רפואה ליתן על עיניהם דאמרינן פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ובמאי מהדר ליה בקידושא דבי שמשי הילכך כיון דאיכא מן הציבור דלית להו יין תיקנו לקדש בבהכ"נ על היין משום רפואה ע"כ וכל דבריו תמוהין מ"ש שיוצאין בשמיעה בלא טעימה תמה על עצמך היאך יוצאין אפילו בטעימה כיון שאינו מקום סעודה ולא עוד אלא שאסורין לטעום כדפי' וגם מ"ש שתיקנו לקדש משום רפואה זה לא מצינו שלא תקנו אותו אלא משום אורחין וכיון דליכא אורחין ראוי היה שלא לקדש ואי איישר חילי אבטליניה וכ"כ רב האי שאם אין אורחין אין מקדשין בבהכ"נ: בית יוסף אורח חיים סימן רסט ונוהגין בכל המקומות ששליח צבור מקדש וכו' ואני תמיה איך נתפשט זה המנהג וכו'. גם רבינו ירוחם כתב בחלק א' (סו.) שצ"ע על המנהג, והרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' ה) כתב אהא דפריך (פסחים קא.) לשמואל [דאמר] אין קידוש אלא במקום סעודה למה ליה לקדושי בבי כנישתא כי אין תנאי מועיל לצאת בביתו ומהשתא הוי ברכה לבטלה אם אין שם אורחים וה"ר יונה פירש דאינה ברכה לבטלה דהא דאמרינן דאין קידוש אלא במקום סעודה היינו מדרבנן ואסמכוה רבנן אקראי (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג ועיקר הקידוש מן התורה הוא הילכך כיון שיש בני אדם שאין יודעין לקדש נהגו לקדש בבית הכנסת כדי שיצאו ידי קידוש מן התורה... אבל הר"ן שם (כ. דיבור ראשון) קיים המנהג משום דכיון דמעיקרא איתקן משום אורחים אמרינן ליה שתקנות חכמים קבועות הן כדאשכחן במעין שבע (שבת כד:) דאיתקן משום עם שבשדות הבאים באחרונה ואפילו היכא דליתיה לההוא טעמא כגון דאיתנהו כולהו בבי כנישתא אמרינן ליה דכיון דאיתקן איתקן, ... וכן כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' לז). וכתב עוד באותה תשובה שנראה לו שמחזירין על היין לקדש עליו בבית הכנסת שתקנה קבועה היא וצריך לחזר אחריה עכ"ל, ובארץ ישראל נהגו שלא לקדש בבית הכנסת והוא הנכון: