יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן א: אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקדוש ברוך הוא אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע, ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת.

קבלת שבת (12) ד"ר אפרים יצחקי תפילת העמידה מדוע לא מתפללים גם בשבת את תפילת העמידה הרגילה (י"ח)? הגמרא למעשה אומרת שיש חיוב של כל אדם להתפלל את כל שמונה עשרה הברכות, רק משום כבוד השבת לא הטריחו אותו. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כא עמוד א: גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת. חכמים לא הטריחו את האדם להתפלל תפילה ארוכה כל כך י"ח או י"ט ברכות, ואם אדם רוצה להתפלל את כל הברכות האם מותר לו? אומר הירושלמי: תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק טו: תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. מרחיב על כך התנחומא: מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן א: אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקדוש ברוך הוא אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע, ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת. אבל העובדה היא שאנחנו כן תובעים צרכינו בשבת: "ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים", "רחם על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", "ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם", "וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו" ועוד. כותב על כך שבלי הלקט: ספר שבולי הלקט ענין תפילה סימן כח: אבל צרכי רבים דכל ישראל שרי דהא כל שלש אחרונות צרכי רבים הם. ואם של יחיד אינו יכול לומר לפי שדומה כמסדר שבח לפני רבו. ויכול לשאול צרכי רבים דהיינו שבח הרב שרבים צריכין לו שכן מצינו בעבודה ובהודאה ושים שלום כלם צרכי רבים נינהו מעניין שבכל אחת משלוש תפילות העמידה של שבת הנוסח שונה (במוסף שונה ממילא), לעומת החגים שבכל שלוש התפילות הנוסח שווה (גם בימי חול הנוסח שווה בכל שלוש התפילות). כותב הטור: טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצב: ומה שתקנו בשבת ג' ענייני תפלות אתה קדשת, ישמח משה, אתה אחד ובי"ט לא תקנו אלא אחת אתה בחרתנו. מפני שאלו ג' תפלות תקנום כנגד ג' שבתות אתה קדשת כנגד שבת בראשית כמו שמוכיח מתוכו. ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה. ואתה אחד כנגד שבת של עתיד האבודרהם מביא גם סיבה קבלית: ספר אבודרהם מעריב של שבת: מה ראו חכמים לתקן בשבת שלש תפלות משונות זו מזו אתה קדוש. וישמח משה. ואתה אחד. וביום טוב לא תקנו אלא אחת אתה בחרתנו לערבית ולשחרית ולמנחה. וי"ל מפני ששבת נקראת כלה והקב"ה נקרא חתן תקנו אתה קדשת על שם הקדושין שנותן החתן לכלה. ואח"כ ישמח משה על שם שמחת החתן בכלה. ואח"כ מוסף על שם התוספות שמוסיף החתן על כתובת הכלה או אי נמי על שם שמקריבין קרבנות כעין סעודות מצוה ואח"כ אתה אחד על שם שמתיחד החתן עם הכלה. וה"ר קלונימוס כתב טעם אחר ששלש תפלות אלו הן כנגד ג' שבתות. שבת בראשית ושבת של חתן תורה /מתן תורה/ דכולי עלמא מודו דבשבת נתנה תורה, ושבת שלעתיד. וכן הוא הפירוש אתה קדשת מיירי בשבת בראשית. וישמח משה מיירי בשבת מתן תורה. ואתה אחד מיירי בשבת שלעתיד שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד. נוסחים שונים: כנראה שנוסחים אלו עברו שינויים והתפתחויות שונות. בתוספתא מובא נוסח שונה לתפילת שבע בליל שבת: תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ג: אמ' ר' לעזר בר' צדוק אבא היה מתפלל תפלה קצרה בלילי שבתות ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה. על הכוס הוא או' אשר קדש את יום השבת ואינו חותם מסביר ר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה: מדאורייתא עיקר הקידוש הוא בתפילה, ואף מי שסובר שתפילת ערבית רשות, מודה הוא שבתפילת שבת הכוללת קדוש היום שהוא חובה... לפיכך אמרו בירושלמי (ברכות פרק ח): א"ר יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת. ופרושו, מכיון שאינו יכול לקדש על הכוס – הרי עיקר קידוש היום הוא בתפילה, .. ור' צדוק סובר שתפילת ערבית רשות, לפיכך התפלל בלילי שבת תפילה קצרה לשם קידוש היום. סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר שבתות: ועומד בתפלה ואומר אבות וגבורות וקדושת השם. ואומר אתה קדשת וכו'. ואומר ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך, נתת לנו ה' אלהינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה. לגדולה ולגבורה לקדושה למנוחה לעבודה ולהודאה לאות ולברית ולתפארת ולתת לנו ברכה ושלום מאתך. אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וקדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמח לבנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת. והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וישמחו בך כל ישראל אוהבי שמך. בא"י מקדש השבת. סידור רב סעדיה: ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלהינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה לאהבה למנוחה לעבודה ולהודאה לתת לנו מאתך חיים וחסד. אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת. והנחילנו באהבה וברצון שבתות קדשך . בא"י מקדש השבת. מעניין שאין בסידורי רב עמרם ורב סעדיה "ויכולו". הנוסח במחזור ויטרי קרוב מאד לנוסח שלנו: מחזור ויטרי סימן קנו: אתה קדשת את יום השביעי לשמך. תכלית מעשה שמים וארץ. וברכתו מכל הימים. וקדשתו מכל הזמנים. וכן כת' בתורתך: ויכולו השמים והארץ וכל צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות: אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו וקדשינו במצותיך ותן חלקינו בתורתך ושבעינו מטובך ושמחינו בישועתיך וטהר לבינו לעובדך באמת וישמחו בך כל ישר' [מקדשי] שמך והנחילנו י"י אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך. ברוך אתה י"י מקדש השבת: נוסח איטליאנו: ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלהינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה לגדולה ולגבורה ולקדושה ולמנוחה ולעבודה ולהודאה לתת לנו ברכה ושלום מאתך. (ויכולו ... ישמחו במלכותך) אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת. והנחילנו באהבה וברצון שבתות קדשך . בא"י מקדש השבת. רמב"ם: אתה קדשת את יום השביעי לשמך. תכלית מעשה שמים וארץ. וברכתו מכל הימים. וקדשתו מכל הזמנים. כאמור: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות: אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו וקדשינו במצותיך ותן חלקינו בתורתך ושבעינו מטובך ושמח נפשנו בישועתיך וטהר לבינו לעובדך באמת והנחילנו באהבה וברצון שבתות קדשך וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך.. ברוך אתה י"י מקדש השבת: לפי הרמב"ם אין אומרים את כל "ויכולו", רק קטע ממנו. וכך נוהגים התימנים (בלדי). פרופ' אפרים אלימלך אורבך מצא קטע בשם הרוקח שישנה התנגדות נמרצת לומר "ויכולו" בתפילת העמידה: מה שצריך אדם לקדש בבית הכנסת, כדי שיהיה שותף להקב"ה במעשה בראשית. לכך אנו מקדשין ואומרין "ויכולו" בעמידה. ויש בני אדם טועים וסבורין הפירוש, שיש לומר בתפילה "ויכולו" והבל יפצה פיהם. ואין להוסיף על הברכה. אך לאחר התפילה מיד יפתח שליח צבור ויאמר בקול רם "ויכולו"... ובספר רש"י עמ' נח – נט, דווקא כתוב במפורש שיש לומר "ויכולו" גם באמצע תפילת העמידה: למה אומר "ויכולו" ג' פעמים בשבת? יש לומר: הראשון חובה להזכירו בי"ח ושני משום כך שפעמים שיום טוב בערב שבת ולא יכול להזכירו בי"ח, ויזכירנו בעמידה, משום דאנו מעידים שגמר וכילה הקב"ה כל מלאכה ונח בשבת ועדות צריך להיות בעמידה דכתיב (דברים י טיז): "ועמדו שני האנשים", ובעדותנו היינו כשותפין להקב"ה במעשה בראשית. "ויכולו השלישי – דהוי חובה לקדש בפת – מפי ר' יעקב. אבל ר' יעקב אליהו הקדוש אומר, דאין חובה להזכירו אלא ב' פעמים, אחר י"ח ואכסא דברכתא... ומה שאנו אומרים אותו בעמידה על שום העדות, כמו שכתבתי לעיל, ויש בני אדם סבורים לומר "ויכולו" בתפילה בלחש באתה קדשת. והבל יפצה פיהם וטעות בלבם, שאין להוסיף על הברכה. לגבי אמירת "ויכולו" בתפילה מובא בתלמוד: שבת קיט ע"ב: אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר "ויכלו". דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכלו" – מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר: "ויכלו", אל תקרי "ויכולו" אלא "ויכלו". אמר רבי אלעזר: מניין שהדיבור כמעשה – שנאמר (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו". אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו (ישעיהו ו, ז): "וסר עונך וחטאתך תכפר". היות ותפילת ערבית רשות, אי אפשר להסביר את הגמרא שחובה לומר "ויכולו" בתפילת העמידה. לכן מסביר ר"ש ליברמן: "לפיכך אמרו בירושלמי (ברכות פרק ח): א"ר יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת. ופרושו, מכיון שאינו יכול לקדש על הכוס – הרי עיקר קידוש היום הוא בתפילה, .. ור' צדוק סובר שתפילת ערבית רשות, לפיכך התפלל בלילי שבת תפילה קצרה לשם קידוש היום. כלומר שיש לומר "ויכולו אחר התפילה. אבל ר' יעקב (בסידור רש"י) הבין שיש לומר את "ויכולו" בתוך תפילת העמידה. אם כן מדוע חוזרים על "ויכולו" אחר תפילת העמידה, בגלל יו"ט שחל להיות בשבת גם בעלי התוספות אומרים (פסחים קו ע"א): דויכולו לא מצינו על הכוס, אלא בתפלה כדאמר בשבת (קיט ע"ב) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו. ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם, היינו משום יו"ט שחל להיות בשבת, שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה, ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת. מקטע זה בתוספות אנו למדים כמה דברים חשובים: א. "ויכלו" לא נתקן לאמרו על הכוס אלא בתפילה, כפי שמובא בתלמוד ב. חזרה על "ויכלו" לאחר תפילת העמידה תוקנה רק בגלל יום טוב שחל להיות בשבת. היות שבתפילת העמידה של יו"ט אין אומרים "ויכלו", אלא "אתה בחרתנו", תיקנו לומר "ויכלו" לאחר תפילת העמידה. וכדי שלא נשכח לומר "ויכלו" ביום טוב שחל להיות בשבת, תיקנו לומר "ויכלו" בכל ליל שבת. ג. אמירת "ויכלו" בבית לפני הקידוש באה רק כדי שגם בני הבית שלא התפללו, ישמעו את "ויכלו", שעל אמירתו בליל שבת אומר התלמוד: "כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית". ו"מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו: 'וסר עונך וחטאתך תכפר'". אבל לסוברים שתפילת ערבית רשות (וכך נקבע להלכה) יש לומר "ויכולו" רק פעמיים. פעם ב"מגן אבות" ופעם על הכוס.