יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
להצלחה אבות רבים ואילו הכישלון יתום . מרבים אצלנו לפאר ולרומם ישובים שעמדו בניסיונות קשים ויכלו להם . פחות מכך יודעים אנו על כישלונות התיישבותיים בימים של העלייה השניה. אחד הכישלונות שלא הרבו לעסוק בהם הוא כישלון ההתיישבות בכפר אוריה.

החאן בכפר אוריה מרדכי אשל כפר אוריה אשר שמו הערבי היה "כפררוריה", התחיל כחוות פועלים ביהודה ,דוגמת חוות מרחביה בעמק וחוות כינרת שלחוף הכינרת . ברכישת אדמות הכפר בעשור הראשון של המאה העשרים עסקה חברת "גאולה " ,. הייתה זו חברה שהוקמה ביוזמת חובבי ציון – הועד האודסאי . כדי לרכוש שטחי קרקע גדולים עליהם יוקמו יישובים יהודיים . מאחר שנכשל הניסיון לרכוש גוש קרקע גדול הכולל את אדמות כפר אוריה, דיר ראפת , סרעה וארטוף, בוטלה כליל כוונת הרכישה. בשנת 1910 החלה חברת "הכשרת הישוב" בהתעניינות ברכישת אדמות כפר אוריה , אולם מאחר וקופתה הייתה ריקה, נזקקה חברה זו לקבל הלוואה מ"גאולה" , אשר רכשה 4800 דונם בכפר אוריה . אך טרם שנתקבלו הקושאנים על הרכישה סוכם בין "הכשרת הישוב" לבין אגודה שהוקמה בביאליסטוק - ורשה [פולין], על מכירת 4800 דונם בקירוב לאגודה . בתשקיף שהוציאה האגודה נמסר כי מבין כלל חבריה, עתידים לעלות לארץ מידית עשרה חברים, מתוך חמישה עשר שיתחילו מיד בנטיעות והכשרת קרקע . האחרים ימתינו בגולה עד אשר ייווצרו תנאים הולמים לעלייתם . השיקול בקניית האדמה במקום זה היה, כי הוא מצוי במרחק קצר ממסילת הברזל יפו – ירושלים , מים מצויים בארבע מעיינות שאינם רחוקים מן הישוב , ואדמתו טובה ודשנה. נקבע ע"י האגודה שכל האדמות שנרכשו יחולקו לשלושים יחידות משקיות ולפיכך כל חלקה תהייה בת 150 דונם המיועדים לפלחה ומטעים . עד אשר עלו כל חברי האגודה הפולנית ארצה , עבדו בכפר אוריה פועלים מפועלי חולדה השכנה, אשר התגוררו בימים הראשונים בחאן המצוי במרכז הכפר עד ימינו . מאוחר יותר [אחר מלחמת העולם הראשונה ], הגיעה לכפר אוריה קבוצת פועלים בשם " עבודה" עמם היה גם א.ד. גורדון וכן טבנקין. קבוצה זו מנתה חמישה עשר חברים ושבע חברות ,אך מתוכם, בפועל, עבדו בכפר אוריה עשרה חברים וארבע חברות. שאר הגברים היו מגויסים עדיין בגדוד העברי ויתר החברות עבדו בקבוצות פועלים שונות ביהודה ובגליל . מאחר שהתגלו חיכוכים בין קבוצה זו אשר הייתה חילונית וביקשה לחיות באופן קומונלי לבין חברי האגודה מביאליסטוק שהיו חרדים, פנו חברי קבוצת "עבודה" לועד הצירים בבקשה כי תוכן עבורם תוכנית התיישבות חילופית על אדמת הקק"ל . חברי קבוצה זו הקימו לימים את קבוצת דגניה אחר שעזבו את כפר אוריה . גם מצד חברי האגודה נכתבו מכתבים למשרד הארץ ישראלי בבקשה להוציא את בני הקבוצה הזו מכפר אוריה . מצרור מכתבים המצוי בתיק כפר אוריה בארכיון הציוני עולה, כי חברי כפר אוריה הניחו במהלך שנת תרפ"ב, בקשה בפני ועד הפועלים החקלאיים, ע"מ שזו תסייע להם באיתור פועלים אשר יצטרפו לכפר . מדברי אנשי כפר אוריה השתמע כי אם הכפר לא יתוגבר הוא יינטש ויעבור לידים ערביות. לאור פניה זו סוכם כי הצדדים יפגשו וידונו בנושא . בישיבה שנערכה בין אנשי כפר אוריה ונציגי הקבוצה העתידה להצטרף אליהם סוכמו תנאי ההצטרפות לכפר אוריה של קבוצת הפועלים החקלאיים בעלי המשפחות כדלקמן: אנשי הכפר יעבירו את זכויות חברי האגודה שנותרו בחו"ל לזכות ההנהלה הציונית או לקק"ל . חברי האגודה הנמצאים בכפר אוריה מסכימים לוותר על חלק מאדמתם לטובת חברי הקבוצה החדשה , העבודה תהא עצמית ,יינתן שווי זכויות בכל עניני המושבה לשני הצדדים וכן יינתנו זכויות לכל חברי המושבה ברכוש הציבורי, תבחר ועדה פריטטית בין הצדדים קרי איכרים ופועלים חקלאיים ע"מ להסדיר את התיישבות הפועלים החדשים בישוב . כמו כן ייבדק הפוטנציאל החקלאי של הישוב ויוגש דו"ח למחלקה להתיישבות על פיו תתקבל ההחלטה הסופית לגבי מספר היחידות המשקיות שיבנו בכפר . ועדה שהוקמה לצורך זה, שמנתה שלושה חברים, הגישה מסקנותיה כולל מפרט דרישות משקיות של המתיישבים לגורמים המיישבים, על מנת שיתאפשר להם לאלתר להתחיל בפיתוח משקם החקלאי. ועד הפועלים החקלאים, מסר את שמות החברים המוכנים לעלות מידית על הקרקע אם אכן בקשתם תאושר . הפעם צורפו לכפר אוריה ,חברים מחברי הפועל המזרחי, אשר עד י"ג בשבט תרפ"ז לא נותרו מהם רבים ביישוב . העוזבים פנו להתיישב במקומות אחרים בארץ . הנשארים בכפר אוריה, שתים –עשרה משפחות, עשו כל מאמץ להיאחז במקום, אך בירוקרטיה הן מצד המשגיחים מטעם האגודה והן מטעם הגורמים המסיעים, הקשתה על קבלת תמיכה לחקלאים אשר נתקשו לממן בעצמם רכישות של זרעים ,שתילים , בהמות וכיו"ב . התוצאה הייתה מסירה של חלקות אדמה לאריסים ערביים . בנוסף החלה השתלטות של כפריים ערביים מן הסביבה על אדמות הכפר שלא עובדו והמצב הביטחוני הורע . חמור מזאת, איכרים החלו להעסיק פועלים ערבים בישוב , שגרמו לירידה ברמת הביטחון האישי של המתיישבים . גם תנאי התברואה והקדחת פגעו במתיישבים אשר נאלצו להעביר את החולים בעגלות בדרכם לירושלים . מאורעות תרפ"ט שמו קץ לישוב אשר מתיישביו נאלצו לנוטשו לאחר שפורעים ערבים התנפלו על כפר אוריה ועל חולדה . בשבת ה 24.8.29 י"ח באב תרפ"ט, אחר סעודה שלישית נמסרה למתיישבים הודעה מפי פועל ערבי שהועסק בכפר, כי הערבים מתכננים התנפלות על הישוב . הכפר נעזב, ובעוד חבריו נסוגים לחולדה חזו הם בעיניהם כי הכפר על רכושם עולה באש . חלק מחברי הכפר הגיעו לחוות חולדה והשתתפו בקרב יחד עם צ'יז'יק , אשר נפל על הגנתה . מפוני כפר אוריה הועברו אחר הקרב, תחת שמירה אנגלית מחולדה לרמלה ומרמלה לתל אביב . לאחר שכפר אוריה ננטש במאורעות תרפ"ט , עלו באוגוסט 1944 , מתיישבים מארגון "קדם " לחדש את הישוב . היו אלו שלושים משפחות מבני העדה הקורדית אשר החליטו להמיר את העבודה במחצבות ירושלים בעבודה חקלאית. אולם גם קבוצה זו נאלצה לעזוב את המקום ערב מלחמת העצמאות . כפר אוריה יושב מחדש בעולים מבולגריה בשנת 1949 [בידי המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית] .לכפר אוריה ניתן להגיע דרך צומת נחשון. בצומת יש לפנות שמאלה עד השלט המורה על כפר אוריה, החאן נמצא במרכז הכפר , לצדו מונומנט לנופלים במערכות ישראל מבני הכפר .