יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סו: צריך לסמוך גאולה לתפלה אבל הוספות נוספות, נראה שאסור, אם כן, מדוע בערבית אומרים קדיש לפני תפילת העמידה, בחו"ל מוסיפים "ברוך ה' לעולם" (שמונה עשר פסוקים) ובשבת מוסיפים "ושמרו"?

קבלת שבת (11) ד"ר אפרים יצחקי הוספות לאחר הברכה השנייה שלאחר ק"ש ("ברוך ה' לעולם" ו"שמרו בני ישראל את השבת") המשנה קובעת שיש לאחר קרית שמע בערבית רק שתי ברכות: משנה ברכות א, ד: בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתי' לפניה ושתי' לאחריה. כיצד נוצרה ברכה נוספת שנוהגים לאומרה בחו"ל בערבית לפני תפילת העמידה? ונוסף לכך הרי הגמרא אומרת: ברכות ד ע"ב: דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. הגמרא ממשיכה שם לשאול: מתיב מר בריה דרבינא: בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה; ואי אמרת בעי לסמוך, הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר השכיבנו! אמרי: כיון דתקינו רבנן השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא. לפי תשובת הגמרא, ברכת "השכיבנו" היא אילו המשכה של ברכת הגאולה, ביחד היא כ"גאולה אריכתא". וכך נקבעה ההלכה שיש להסמיך גאולה לתפילה שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סו: צריך לסמוך גאולה לתפלה אבל הוספות נוספות, נראה שאסור, אם כן, מדוע בערבית אומרים קדיש לפני תפילת העמידה, בחו"ל מוסיפים "ברוך ה' לעולם" (שמונה עשר פסוקים) ובשבת מוסיפים "ושמרו"? על כך נעיין בתשובת רב נטרונאי גאון: תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן עב: שאילו מקמי דרב נטרונאי: בלילי שבת(ות) בברכות אחרונות שבקריאת שמע אומרים ברוך ה' לעולם כשאר ימות החול או אומרים ושמרו, ובלילי יום טוב לא כך ולא כך, כאי זה צד ראוי לומר. ושדר הכי: מדברי חכמים ברכה זו אינה כל עיקר (והיא ברכה חמישית), שכך שנינו (ברכות פ"א מ"ד) בשחר מברך שתים לפניה - כגון יוצר המאורות והבוחר בעמו ישראל - ואחת לאחריה - כגון גאל ישראל - ובערב מברך שתים לפניה - שהן המעריב ואוהב - ושתים לאחריה - כגון גאל ישראל ושומר עמו ישראל, (ותו לא) ואמרינן (בגמרא בפרק) {ב}תפלת השחר (עד חצות) (ברכות כז ע"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ור' יהושע אומר רשות, והלכה כדברי האומר חובה, ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות - לשמואל דאמר הלכה כדברי האומר חובה, בתר שומר עמו ישראל לאלתר סמכינן תפלה, ולרב דאמר הלכה כדברי האומר רשות, {כיון דרשות היא} פסקינן בקדושא למימרא דסיימינן, {הרוצה לצאת יוצא}. וקיימא לן כל רב ושמואל דשביקא פלוגתייהו סתמא ולא פסיקא הלכתא בגמרא לא כמר ולא כמר, הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, והכא באיסורא (קמפליגי) [קא מיפלגי] והלכתא כוותיה דרב. וכיון דהלכתא כוותיה דרב דאמר רשות, אתו רבנן בתראי ותקינו בתר שומר עמו ישראל למימר פסוקי דאית בהו שבחות וזמירות, וכיון דאמרינן פסוקי תקינו בתרייהו ברכה. {ו}דבר זה בחול, אבל בשבת, כיון דשכיחי מזיקין וצריכין ישראל (למיעל לבתיהון מיקמיה דליחשך) [למהר ליכנס לבתיהם] משום סכנת שעירין, אי נמי מקמי איעקורי שרגא, סילקוה והעמידוה אדתנן בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, וכך (ה)מנהג בישיבה שלנו ובבית רבינו שבבבל. תשובת רב נטרונאי גאון: שהיות ונפסק להלכה שתפילת ערבית אינה חובה: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב: דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר: חובה, רבי יהושע אומר: רשות. אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות. אין צורך להסמיך גאולה לתפילה, לכן אחרי "השכיבנו" תקנו לומר קדיש, כאילו לומר שגמרנו את התפילה ומי שרוצה ללכת יכול ללכת. ולכן אין גם חזרת הש"ץ לערבית, כי כל חזרת הש"ץ הוא להוציא את מי שלא יודע, אבל אם אין זאת חובה מדוע להטריח את הצבור? לכן היות ואין תפילה חובה תיקנו חכמים לומר אחרי ערבית שירות ותשבחות (י"ח תשבחות), כל זה בחול, אבל בשבת "דשכיחי מזיקין" צריכים ישראל לחזור מהר הבייתה לפני שיחשיך. ואולי צריך למהר הביתה כדי שהנר לא יכבה. סילקו חכמים את הברכה החמישית, והעמידו את תפילת ערבית על עיקר התקנה: "שתים לפניה ושתים לאחריה". ואמנם גם בחו"ל בשבת לא אומרים את הברכה החמישית. ספר העתים מוסיף: ספר העיתים סימן קלז: (לאחר שהביא את רב נטרונאי גאון דלעיל). ואמר מר רב שלום גאון ז"ל בלילי שבתות ובלילי ימים טובים נמי במעריב נהגו לומר שומר עמו ישראל ובישיבה ובבית רבינו שבבבל אין מנהג [כן] אלא תחת שומר עמו ישראל חותמין ברוך פורס סוכת שלום על עמו ישראל ועל ירושלים. ואין אומר אחריה כל עיקר אלא קדישא לאלתר ובשאר כנסיות ישראל או בשאר מקומות ישראל אומר שומר עמו ישראל לעד ואומר ושמרו בני ישראל את השבת אבל ברוך אתה ד' לעולם אין אומרים לא בישיבה ולא בבבל כולה, ואנן חזי לן לעניות דעתן דאפשר למיהוי האי מנהגא באתרי דלא אמרי כלום בתר פורס סוכת שלום מפני שממהרין לקבל שבת ולכנוס לקדושתו כחובה עלינו תמיד. ועוד דהני פסוקי דתחנוני ודשמירה דתקינו רבנן בתראי דבתר הוראה למיחתם בתריה המולך בכבודו וכיון דבשבת אסור לו לאדם למישאל צרכיו עקרו להני פסוקין כי היכא דעקרו רבנן י"ח [ברכות] דאינון חובה ושמיע לן נמי דהאידנא נהגו בכל המקומות לומר ושמרו בני ישראל את השבת וגו' וישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ד' מלך וחותמין על הני פסוקין המולך בכבודו תמיד, ומנהגא דכתב גאון טפי עדיף ומיסתבר: יש להניח שבארץ ישראל, לא התפללו כלל ערבית, ולכן לא באו לבית הכנסת. ורק בליל שבת כולם באו לבית הכנסת רק מי שידע התפלל תפילת לחש של ערבית. וכדי לחכות להם – לאלו שהתפללו תפילת שבע (כנראה שאלו היו בודדים), הוסיפו את מעין שבע, כדי שהמתפללים לא ילכו לבד בשדות ויסתכנו. היו מקומות בארץ ישראל שבאו לבית הכנסת גם בימי החול, ובמיוחד כשבאו למנחה ומיד התפללו ערבית, גם בימי החול היו שהוסיפו את תפילת שמונה עשרה, למרות שזו לא חובה. כדי לחכות להם הוסיפו שמונה עשר פסוקים של "ברוך ה' לעולם" וגו', ארוך יותר מ"מגן אבות". מכיוון שהתרגלו לומר "ברוך ה' לעולם" בחול המשיכו לומר זאת גם בשבת. בבבל לא הוסיפו שום אמירה לאחר "שומר עמו ישראל לעד". במפגש בין שני המנהגים הבבלי וארץ ישראלי התעורר הקונפליקט. ולכן פונים לגאונים ושואלים אם לומר דברים אלו בכלל ובמיוחד בשבת. כנ"ל בסיום ברכת "השכיבנו", מה לברך האם "שומר ישראל לעד" או "הפורש", כי המנהג הארץ ישראלי היה לסיים תמיד, גם בחול וגם בשבת ב"הפורש" ואילו בבבל סיימו תמיד ב"השמור עמו ישראל לעד". בסופו של דבר, כמו תמיד הדבר מסתיים בפשרה, בחול מסיימים "השומר עמו ישראל לעד" ואילו בשבת ב"הפורש סוכת שלום" וגו'. "ושמרו" אמירת "ושמרו" מוזכר בסדר רב עמרם: סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר שבתות: והכי אמר רב שר שלום נמי. בליל שבתות ובלילי ימים טובים במעריב למימר שומר עמו ישראל לעד. ובבית רבינו אין מנהג, אלא תחת שומר עמו ישראל חותמין פורס סוכת שלום עלינו ועל עדת עמו ישראל ועל ירושלים, ואין אומר אחריה כל עיקר אלא קדישא לאלתר, ובשאר כנסיות ובשאר מקומות אומר שומר עמו ישראל לעד, ואומר ושמרו בני ישראל וחותמין. אבל ברוך ה' לעולם, אין אומרים לא בישיבה אחרת ולא בבבל כלה. הרוקח מוסיף שאומרים "ושמרו" בלחש: ספר הרוקח הלכות שבת סימן מט: בשבת ובי"ט פורס סוכת שלו' ואו' בלחש ושמרו בני ישראל עד שבת וינפש קדיש יתגדל ויתברך ומתפללי' בלחש אתה קדשת ז' ברכות ויכולו עד אשר ברא אלהים לעשות. אבודרהם נותן סיבה המעניינת לאמירת "ושמרו": ספר אבודרהם מעריב של שבת: ונוהגין לומר פסוק (שמות לא, טו, טז) ושמרו בני ישראל וגו' בין גאולה לתפלה לומר שאם ישמרו ישראל את השבת כראוי מיד נגאלין. גם הטור מביא את אמירת "ושמרו": טור אורח חיים הלכות שבת סימן רסז: וקורין שמע בברכותיה כבשאר ימות החול בלא גירוע ובלא תוספת עד סוף ברכת השכיבנו ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים וכן המנהג באשכנז ובצרפת ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה. אך בשולחן ערוך לא מובאת אמירה זו: שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסז, ג: בברכת השכיבנו אינו חותם בה שומר עמו ישראל, אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר: ופרוס סכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך, בא"י הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. המשנה ברורה מוסיף: משנה ברורה סימן רסז ס"ק ט: המנהג לומר אחר סיום הברכה ושמרו בני ישראל וגו' ובמועדים וידבר משה וגו' בר"ה תקעו וביוה"כ כי ביום הזה וגו' [פמ"ג]: אך במנהג הגאון מווילנא לא אומרים "ושמרו" ולא "וידבר משה את מועדי ה'" ולא "תקעו בחודש" בר"ה וכד' כדי לא להפסיק בין גאולה לתפילה. בשולחן ערוך הרב נאמר כך: הלכות שבת רסז: הנוהגין לומר ושמרו בני ישראל את השבת וכו' יש להם על שיסמוכו, ואין זה הפסק בין גאולה לתפילה, לפי שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין והרי זה מעין גאולה גם כן. אפשר להבין מדבריו שהוא לא תומך באמירת "ושמרו", רק מי שאומר יש להם על מה שיסמוכו. לכן בסידורי חב"ד מעירים כך: מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול "ברוך ה' לעולם" ובשבת "ושמרו" וביו"ט ור"ה ויה"כ, פסוקים אחרים מענין קדושת היום. ויש להם על מה שיסמוכו. אבל הנוהגין שלא לומר בחול "ברוך ה' לעולם" מפני חשש הפסק, גם בשבת, יו"ט, ר"ה ויוה"כ – אין להפסיק בפסוקים, ואין להפסיק להכריז "יעלה ויבוא" בראש חודש. פסוקים אלו של "ושמרו בני ישראל את השבת" וגו', נבחרו לומר אותם בערבית לפני תפילת שבע וגם בקדוש של בוקר, כי התלמוד לומד מהם כמה דברים חשובים: יומא פה ע"א: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת? ... (אחרי כמה דעות) רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא) ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. וכן: עירובין צו ע"א: והתניא, רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים - תלמוד לומר +שמות י"ג+ והיה לך לאות על ידך - מי שצריכין אות, יצאו אלו שהן גופן אות! וכן מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא - מסכתא דשבתא פרשה א: ושמרו בני ישראל את השבת. זה הוא שהיה רבי נתן אומר, חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. - רבי אליעזר אומר, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, דבר שהברית כרותה לו, ואי זו זו, זו מילה. - רבי אלעזר בן פרטא אומר, כל המשמר את השבת כאלו עשה השבת, שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. - רבי אומר, כל המשמר שבת אחת כתקנה, מעלה עליו הכתוב, כאלו שימר כל השבתות מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו עד שיחיו המתים, שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. - ביני ובין בני ישראל. ולא ביני ובין אומות העולם. - אות היא לעולם. מגיד שאין השבת בטלה מישראל לעולם; וכן את מוצא, שכל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן, וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן: כגון השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן נתקיימו בידן, וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן.