יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
כיצד קרה ש"במה מדליקין" – משנה, שמקובל מדורי דורות (מתקופת הגאונים) לומר זאת בתפילה, נעקר ובמקומו נכנס "כגוונא" - קטע זוהר? יש לשער, שהיות ומנהג אשכנז היה לומר את "במה מדליקין" בסוף התפילה ולא לפני ערבית, נכנס "כגוונא" לפני ערבית, ו"במה מדליקין" נשאר במקומו בסוף ערבית. לפי התקנה הראשונה כדי לחכות למאחרים. אך הסבלנות אבדה, יחד אתה אבדה אמירת "במה מדליקין".

קבלת שבת (8) ד"ר אפרים יצחקי לעילוי נשמת חברי הרופא והאדם ד"ר מנחם יצחקי ז"ל כגוונא רק בנוסח ספרד של האשכנזים נוהגים לומר קטע מן הזוהר "כגוונא" לפני ערבית. הקטע לא נאמר בנוסח אשכנז, עדות המזרח ולא בנוסח תימן (בלדי). מתי נכנס קטע זה לתוך סידור התפילה? ר' עמנואל חי ריק, משנת חסידים, צא ע"ב, כותב: ובעוד הקהל אומרים מזמור שיר ליום השבת קודם שיאמרו קדיש דברכו ראשון יכוין שעתה שהוא שבת ממש יורדים האורות מעולות מעולם לעולם. נמצאנו למדים שאותה עת שעומדים קודם ברכו מתחולל מהפך בעולם. חמדת הימים מ"ה ע"ד: וראוי לכל איש התמים להתלבש בעת ההיא בגילה וברעדה, ובעוד שהשליח צבור מאריך בניגון ברכו יקדים לומר בלחישה, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, השיבה לי ששון ישעך ורו"ח נדיבה תסמכני . ובזוהר תרומה דף קל" ה, כדין שירותא דצלותא לברכה לה בחדוה בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה' ... ולפיכך צריך לענות בשמחה רבה ברוך ה' המבורך. שני המחברים מתארים מעמד חגיגי המתרחש באותה שעה של כניסת השבת, בעל חמדת הימים מסתמך על הקטע מהזוהר. אנו מוצאים אצל מקובלי צפת והאר"י ותלמידיו תשומת לב מיוחדת למעבר בין החול ובין הקודש, כל מעמד "קבלת שבת" ואמירת מזמור שיר ליום השבת. אך אין אנו מוצאים אמירת קטע זה מן הזוהר. ר' אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא[1], יסוד ושורש העבודה, שער ח, ראש פרק ד: בתפלת ערבית דשבת יכין האדם עצמו בהכנה גדולה לענות אחר הש״ץ ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד בשמחה עצומה עד מאוד ביתר שאת ויתר עוז מבערבית דחול כמבואר בזה״ק פ׳ תרומה דף קל״ה ע״ב. וז"ל כד עייל שבתא כו׳ כלהו מתעטרין בנשמתן חדתין כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה׳ המבורך. גם כאן ישנה הסתמכות על קטע זה מהזוהר כדי לחייב את השמחה, אך לא נזכר שיש לומר את הקטע. מעניין שאמירת "כגוונא" לא מובא בשום סידור אר"י, ולא בסידור תלמידי הבעש"ט. לראשונה הקטע מופיע בסידור ר' אשר מבראד (לבוב תקמ"ח – 1788). כעבור דור, ר' אפרים זלמן מרגליות, שהיה מגדולי חכמי דורו, מעיד פעמיים בספרו "מטה אפרים" על מנהג כזה: הלכות ראש השנה תקפ"ב ס"ק ב: אם חל ראש השנה בשבת ... הנוהגין לומר בשבת קודם תפילת ערבית 'כגונא' כו' גם עכשיו יאמרו אותו. בהלכות סוכה תרכ"ה ס"ק מא: אם חל יום ראשון של סוכות בשבת... והנוהגים לומר קודם ברכו 'כגונא אין אומרים אותו היום. לפני מטה אפרים נדפס הקטע בסידור האר"י שבעריכת ר' שניאור זלמן מלאדי. לפיכך יש לשער שהקטע נקבע בחוג המקובלים של הקלויז בבראד. פה להם שימשו ר' אשר ור' אפרים זלמן מרגליות, ושם היו כנראה הנוהגים הראשונים ומהם למדו אחרים. ואולי גם חוגי החסידים מתלמידי המגיד ממעזריטש ועמהם נמנה גם רש"ז מלאדי, שאם לא כן קשה להניח שהיה קובע קטע זה על דעת עצמו. כיצד קרה ש"במה מדליקין" – משנה, שמקובל מדורי דורות (מתקופת הגאונים) לומר זאת בתפילה, נעקר ובמקומו נכנס "כגוונא" - קטע זוהר? יש לשער, שהיות ומנהג אשכנז היה לומר את "במה מדליקין" בסוף התפילה ולא לפני ערבית, נכנס "כגוונא" לפני ערבית, ו"במה מדליקין" נשאר במקומו בסוף ערבית. לפי התקנה הראשונה כדי לחכות למאחרים. אך הסבלנות אבדה, יחד אתה אבדה אמירת "במה מדליקין". [1] נפטר בשנת תקנ"ד - 1794