יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ועוד מעט מענייני החג שעברנו מביא מרדכי אשל. המאמר נכתב בחול המועד סוכות, אך כיוון שהאתר לא התעדכן ללקראת שבת חול המועד אנו מפרסמים אותו היום.
20:58 (06/10/15) שייקה שניצר

התפתחות מנהגי שמיני עצרת ושמחת תורה באשכנז ובתימן מרדכי אשל המקור הקדום לחג שמיני עצרת (שמחת תורה), הוא כמובן האמור במקרא בפרשת "פנחס" כנאמר "ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו", המונח 'חג' ליום זה אינו מצוי במקרא, בעוד שלגבי שבעת ימי הסוכות נאמר: (שם) ובחמשה עשר יום לחודש השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם חג לה' שבעת ימים" ואח"כ מובאים פרטי הקורבנות הקרבים מדי יום ביומו, המשתנים מידי יום שלא כבפסח. בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרס"ח מובא בשם ה"בית יוסף" כי ליל שמיני עצרת אומר בתפילה ותיתן לנו את יום שמיני העצרת הזה, ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה ומקדשים ואומרים זמן. בהמשך נאמר: "שחרית מוציאין ג' ספרים וקורין בא' מזאת הברכה עד סוף התורה, ובשני בראשית עד אשר ברא אלוקים לעשות, ובשלישי ביום השמיני עצרת ומפטיר ב"ויהי אחרי מות משה", ובמקום שעושים שני ימים טובים (קרי בחו"ל) אין מוציאין ביום הראשון אלא ב' ספרים וקורין באחד חמישה בפרשת "ראה מכל הבכור", ואם הוא בשבת קורין ז' ומתחילין עשר תעשר, והמפטיר קורא בשני "ביום השמיני עצרת" ומפטיר במלכים "ויהי ככלות שלמה" ומחזיר הספרים ואומר קדיש ומכריז משיב הרוח ומוריד הגשם . בסימן תרס"ט מביא הבית יוסף את סדר ליל שמחת תורה שכל עניינו, כמובן, בחו"ל וזה לשונו: "במקום שעושין שני י"ט, ליל תשיעי מקדשים ואומרים זמן ולמחר מוציאין ג' ספרים וקורין באחד בזאת הברכה עד סוף התורה ובשני בראשית עד אשר ברא אלוקים לעשות, ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול ומפטיר ויהי אחרי מות משה. זה הכל. הסעיף הבא עוסק כבר בחנוכה. הבית יוסף אינו מזכיר את שם החג ביום השני של גלויות שלאחר שמיני עצרת. אין הוא מזכיר כל מנהג מיוחד בליל יום זה ולמחרתו, והוא הדין לגבי מנהגי השמחה בליל שמיני עצרת ולמחרתו בארץ ובחו"ל. השאלה העולה היא ממתי נקרא יום שני של גלויות של שמיני עצרת "שמחת תורה", וממתי החלו מנהגי הריקודים והשמחה הגדולה ביום טוב שני של גלויות בחו"ל, ובארץ בליל שמיני עצרת ולמחרתו ? כן עולה השאלה מהי סיבת החגיגה הגדולה המלווה בקידוש רבתי, בהנהגת חתן התורה וחתן בראשית, בסעודה כמקובל בימינו בשם קידושא רבה, ומה טעם קוראים בספר בראשית דווקא עוד באותו יום בו סיימו לקרוא את הפרשה האחרונה בספר דברים? וכמובן מהו המקור לקריאת מעונה ומנהג התכנסות כל הנערים וכו'.? וכן נשאלת השאלה מדוע בליל שמחת תורה בחו"ל ובארץ בליל שמיני עצרת, מוציאין ספר תורה וקוראין בו. מנהג זה הוא בגדר חריג, כי אין קוראים בספר התורה בלילה. הרמ"א ,בסעיף העוסק בליל שמחת תורה, מציין כי אנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת. במשנה ברורה על סעיף זה מובא כי רבים השיגו על הרמ"א והרבו בראיות דשמיני עצרת מקרי חג. ואכן זה גם לשון הסידור שלנו. בסעיף תרס"ט מציין הרמ"א: "וקורין יום טוב האחרון 'שמחת תורה' לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה, ונוהגין שהמסיים התורה מתחיל מבראשית. נודרים נדבות וקוראין לאחרים לעשות משתה ועוד נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי התורה שבהיכל ואומרים שירות ותשבחות וכל מקום לפי מנהגו, ועוד נהגו להקיף עם סה"ת הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים על לולב, הכל משום שמחה, ועוד נהגו להרבות הקרואים לספר התורה וקוראים פרשה אחת הרבה פעמים, ואין איסור בדבר. עוד נהגו לקרות "כל הנערים" לספר התורה וקורין להם פרשת 'המלאך הגואל אותי' וגו' ובלילה קורים בס"ת הנדרים כ"מ לפי מנהגו". המשנה ברורה מרחיב פה הדיבור על דברי הרמ"א ומציין שהיו מקיפים ג' והיו מקיפים ז', ואפילו זקנים היו רגילים לרקד בו בשעה שאומרים קלוסין לתורה ומכרכר ומפזז בכל עוז לפני ה', וכ"כ האר"י וגם על הגר"א כתבו שהיה מרקד. המקור הראשוני לשמחה וריקודים בשמחת תורה ובשמיני בארץ מובא בשם האי גאון. צריך לזכור שבשמיני עצרת, ובוודאי בשמחת תורה, אין התורה מציינת ציווי כלשהו על חיוב לעשות דבר מה כמו בשאר חגי ישראל. הדבר נכון גם לגבי חג השבועות שאף הוא נקרא עצרת. יש הסבורים כי סיבת הדבר נובעת מכך שלו היינו עושין עצרת זו מאוחר יותר, בדומה לחג השבויות הנעשה ארבעים ותשעה יום אחר הפסח, ולא מיד אחר סוכות, היה החג נופל בימי הגשמים, והתורה לא רצתה לדחות החג לימי הגשמים. מדברי המשנה הברורה עולה כי נהגו למכור עליות של חתן תורה וחתן בראשית למרבה במחיר בנדרים שנדרו, אף העלייה לתורה של כלל העולים לתורה בפרשה המסיימת את החומש נועדה להרבות בנדרים למען בית הכנסת. החובה על הכיבוד המלווה בשמחה נפלה על החתנים חתן התורה וחתן בראשית והם עשו זאת בשמחה רבה. מדוע צירפו את קריאת ספר התורה השני בקריאת בראשית? עניין זה נובע כנגד השטן, שלא יהיה לו פתחון פה לקטרג על ישראל: לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד, לכן מוציאים ספר שני וקוראין בבראשית, לאמור בעת הסיום כבר מתחילים אנו בקריאת התורה מחדש. ראוי לציין שבמקור, קראו על פי הבית יוסף בספר השלישי את המפטיר, ואילו מנהגנו הוא לסיים את קראת ספר דברים, לקרוא מפטיר, ורק אח"כ לקרוא בבראשית. מן האמור לעי"ל עולה כי הספרדים לכאורה בימים שנכתב השולחן הערוך, לא נהגו לשמוח ולרקד, בליל שמיני עצרת וביומו ובליל שמחת תורה וביומו כמו באשכנז שהרי השולחן ערוך לא מציין זאת. כאן ראוי להזכיר כי מנהגי ארץ ישראל ומנהג בבל לא היו שווים בכל הנוגע לקריאת פרשיות התורה. מנהג בבל היה לסיים את מחזור הקריאה בשנה אחת בלבד וכל קריאה נקראה פרשה. מנהג א"י היה לסיים הקריאה כל שלוש שנים, עד שלוש שנים ומחצה, וכל קריאה נקראה סידרה. אין צורך לומר כי מנהג בבל גבר על מנהג א"י ואנו מסיימים את הקריאה במהלך שנה אחת. מנהגי תימן בסדרת שלושת הספרים העוסקים במחקרי הסידור התימני, בהוצאת המכון לחקר חכמי תימן ומוזיאון יהודי תימן שראה אור בבני ברק בשנת תש"ע, מובאים מנהגי תימן מתוך שלל סידורים מימי הביניים ועד למאה התשע עשרה. לפי המנהג הישן של א"י, בו היו מסיימים את הקריאה בתורה אחת לשלוש שנים ומחצה, היו עושין שמחת תורה רק פעם בשלוש שנים ומחצה. רס"ג בסידורו לא הזכיר שמחת תורה כלל ומכאן שאף בבבל לא היה מנהג זה נפוץ. גם הרי"ף, במאה הי"א בצפון אפריקה ובספרד והרמב"ם במאה הי"ב במצרים, לא מזכירים את שמחת תורה, משמע שעדיין לא היה זה מנהג נפוץ ופשוט שבארצות בהן התגוררו פוסקים אלו, היינו: בבל, מצרים, צפון אפריקה וספרד לא נהגו כן. מקטע מן הגניזה הקהירית ניתן ללמוד כי יהודי מצרים נהגו לסיים הקריאה, כמנהג יהודי בבל, אחת לשנה וערכו שמחה בסיום קריאת התורה. כיצד נהגו בתימן.? לדעת החוקר הנ"ל היה מנהג יהודי תימן כמנהג הקדום של א"י, הואיל וגולי תימן גלו מא"י, וכך היה המנהג, להערכת החוקר, עד תקופת הגאונים. השלב השני התחיל בתקופת הגאונים ונובע מן הקשר שהיה לרבני תימן עם ראשי ישיבות בבל וגאוניה ובעיקר עם סעדיה גאון, שהיה המרא דאתרא הראשון של יהודי תימן, מכאן ככל הנראה חדרה לתימן, בנושא הקריאה בתורה, החלוקה לפרשיות במהלך שנה אחת, ומצב זה נמשך עד לסוף המאה הי"ז. בתכלאל (כך נקרא הסידור התימני) מופיעים, לראשונה, פיוטים שאמרום ביום השני של גלויות של שמיני עצרת, אך השם 'שמחת תורה' טרם הוכר או הוזכר. ההגדרה ליום זה היא "יום ת'אני שמיני עצרת" (יום שני שמיני עצרת). בשלב השלישי, מסוף המאה הי"ז ובעיקר מן המאה הי"ח, עת הגיעו הרבה סידורי דפוס לתימן, התפשטו המנהגים לקרוא ליום השני של החג "שמחת תורה", להוציא ספר שלישי, להעמיד חתן תורה, המסיים לקרוא את התורה ועורך סעודה, לערוך הקפות בליל החג בתוספת פיוטים ,ולמחרתו. בתימן כמו בשאר הארצות נקרא היום הראשון שמיני עצרת והיום השני שמחת תורה. לאחר העלייה הגדולה של יהודי תימן לארץ לא נוהגים לעשות פה יום טוב שני של גלויות, ואז החלו לקרוא ליום הראשון ,חג שמיני עצרת כשם המקורי של החג, בשם שמחת תורה. להערכת המחבר, העדר סממן מיוחד לחג שמיני עצרת הוא שגיבש, במהלך הדורות, סממן מיוחד לחג זה ומנהג שמחת תורה תפש תאוצה גדולה, ולפיכך מקובל ביהדות תימן לקרוא לחג זה בארץ שמחת תורה. שם זה בא גם למנוע בלבול בין חג השבועות לשמיני עצרת, באשר שניהם נקראים עצרת. נראה לי לסכם כי בסופו של דבר העם ומנהגיו הם שהכריעו ועיצבו את דרכי שמחת החג, ואפילו יותר מכך, שהרי למרות שחז"ל אסרו תחילה על ריקודים בחג, בכל אופן קבלו הפוסקים את מנהג הריקודים ואפילו זקנים חוייבו בכך. הוא הדבר לגבי קריאת התורה בלילה, אלא שבפוסקים נכתב שיש להעלות לתורה קטנים, ובימינו אין הנחיה זו נשמרת. מכאן אולי ניתן להכריע ולומר שגם ביום העצמאות אפשר להוציא ספר תורה ולקרוא בו לשלושה גברי בפרשה מתאימה ליום זה, וכמדומני שהשמיים לא יפלו מעל לראשינו. הערה נוספת. לפי מנהגי סידור בעל התניא ועל פי משנת חסידים: "מנהג ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת (ר"ל אפילו בחו"ל) ג"כ כמו בשמחת תורה ולהקיף בליל שמיני שבע הקפות עם הספרים סביב התיבה בשמחה גדולה ולרקד ולרנן ולסבב עמהם בשמחה רבה, וכן בליל שמחת תורה, ויש נוהגין ג"כ ביום שמחת תורה". מנהג זה של חסידי חב"ד היה יוצא דופן בקהילות אשכנז בגולה. להרחבה ראו בספרו של הרב יוסף זוין "המועדים בהלכה", פרק ו' עמודים קל"ה – קמ"א. מודיעין יום א' של חול המועד סוכות תשע"ו.