יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
לאחר החגים חוזר ד"ר אפרים יצחקי לסדרת המאמרים בנושא קבלת שבת והפעם המאמר השביעי המוקדש ל"במה מדליקין". בהזדמנות זו ברכות לעורך המדור שנתכבד ב"חתן תורה" בקהילת "נגוני חיים" שבפתח תקווה. כהוקרה על מסגרת קבועה ורציפה של שיעורים שנתן בשנתיים האחרונות בבית תפילה זה.

קבלת שבת (7) ד"ר אפרים יצחקי במה מדליקין את אמירת "במה מדליקין" בליל שבת אנו מוצאים כבר בסדר רב עמרם גאון: סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר שבתות: ולאחר שמקדשין בבית הכנסת אומר פרק אחד ממס' שבת, וזה הוא הפרק, במה מדליקין וגו' עד סוף פרקא. אמר ר' חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל (תהלים קכ"ח, ו'). ואומר קדיש. והאי קדושתא דתקינו רבנן משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין, דילמא איכא דעאיל ולא מצלי, ועד דמצלי נפק צבורא ופייש הוא ומסתכן, ותקינו רבנן דמתאחרי צבורא אחר תפלה, כי היכי דגמר צלותיה ונפיק בהדי צבורא. "לאחר שמקדשין" וה"קדושתא" שנתכוון הגאון, היא מעין שבע = מעין חזרת הש"ץ , כפי שאומרת הגמרא: שבת כד ע"ב: דאמר רבא: יום טוב שחל להיות בשבת, שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב. - הכי השתא! התם - בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא דתקוני משום סכנה, אבל הכא - יום הוא שנתחייב בארבע תפלות. מסביר שם רש"י: שליח ציבור היורד ערבית - המתפלל ברכת מעין שבע קונה שמים וארץ מגן אבות בדברו. משום סכנה - מזיקין, שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת, אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבא ושוהין לאחר תפלה, לכך האריכו תפלת הצבור. כך גם כותב המשנה ברורה: משנה ברורה סימן רסח ס"ק כ: אחת מעין שבע - הוא מה שהש"ץ אומר אחר התפלה בא"י או"א וכו' קונה שמים וארץ וכו' ונתקנה משום סכנת מזיקים שבתי כנסיות שלהם היו בשדה ולפעמים בנ"א מאחרים לבוא לבהכ"נ וישארו יחידים בבהכ"נ בשדה לפיכך תקנו ברכה זו כדי שבעוד שש"צ מאריך בה יסיימו גם הם תפלתם וגם האידנא לא זזה תקנה ממקומה: יוצא אם כך שבזמן הגאונים אמרו את "במה מדליקין בסוף תפילת ערבית. מה הסיבה לאמירת "במה מדליקין" בתפילת ליל שבת: לפי סדר רב עמרם נראה שלומדים פרק זה בסוף תפילת ערבית כדי להאריך את התפילה מפני המאחרים שלא ילכו לבד הביתה מפני הסכנה כפי שהגמרא אומרת לגבי "מגן אבות". לפי ראשונים שונים אמירת "במה מדליקין היא נגד הקראים: ר יהודה הברצלוני, ספר העתים עמ' 117 (עתים לבינה): הנהיגו הפרק הזה לאומרו בכל עש"ק לפי שרבו תלמידי ענן שר"י (=שם רשעים ירקב) שחלקו על הדלקת נר בלילי שבת והחמירו על ההמון להיות מבני אדם יושבי חושך וצלמות. ולזה קבעו לשנות בציבור בליל שבת פרק "במה מדליקין" להוציא מלב האנשים נטיית דעת מינות, ולדעת כי חיוב נר שבת חובת מצוה היא משנות דורות עולמים. ומעולם לא נסתפקו אם מדליקים נר בשבת, אלא במה מדליקין ובמה אין מדליקין. וכך הוא כותב גם לגבי אכילת חמין בשבת, שזו תקנת חכמים נגד הקראים: ר' יהודה הברצלוני, ספר העתים עמ' 25: ובשבת תיקנו חכמים לטמון מבערב כדי שישתמר המאכל בחמימותו ויהיה חם בשבת... ורוב מן החיצונים בייתוס... הטעו את כל הטועים והזונים אחריהן להטעותם שהחמין אסורין בשבת... והלכך, כל שאינו אוכל חמין בשבת בר נידוי הוא ודרך מינות יש בו, וצריך להפרישו מקהל ישראל... אבל מכל מקום יש לנו לזרז ולהודיעו להתרחק מאותו דרך, - להכריח עצמו, כדי שיענג את השבת כדרך שתיקנו חכמים בהטמנת חמין. וכך כותב הרז"ה בקשר לחמין: המאור הקטן שבת טז ע"ב: ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין, וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין. ולהזמין לבשל להטמין ולענג את השבת ולהשמין הוא המאמין וזוכה לקץ הימין. ויש מן החכמים אומרים על השמאל שהוא ימין אנו קורין עליהם מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. המחלוקת נגד הקראים הביאה לברך ברכה מיוחדת על אמירת "במה מדליקין": ברכה על במה מדליקין: הגניזה בקיימבריג' 299.150 TS NS : [ב]ר[וך אתה] ה' אלקינו מלך העולם אשר בחר בח[כמים] ותלמידיהם [ונתן] להם תורה מהר סיני על [ידי] משה רבנו וצוה אותם לקרוא בתורה במשנה בתלמוד בהלכה לקנות חיי שני עולמים. ובחר במשה רבנו מכל הנביאים ודבר עמו פנים בפנים שנ' פה אל פה אדבר בו וג' ואחריו בחר [ביהו]שו[ע] תלמידו ושב[עים] זקנים [ונביאים וחכמים ותלמידיהם וצוה אותם בשמירת ש[בת] ובהדלקת הנר שלשבת במה מדליקים וג' הטור אומר: טור אורח חיים הלכות שבת סימן רע: ונוהגין לומר משנת במה מדליקין לפי שיש בה דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה ונוהגין באשכנז שלא לאומרו בי"ט שחל להיות בערב שבת מפני שאין יכולין לומר עשרתם ואומר קדיש וניפטרין לבתיהם לשלום: הבית יוסף מוסיף: בית יוסף אורח חיים סימן רע: ונוהגין לומר משנת במה מדליקין וכו'. נראה מדבריו שהיו נוהגין לאמרו אחר תפלת ערבית וכן נוהגין אשכנזים והמוסתערב. ויותר נכון לאומרו קודם כמנהג בני ספרד שעל ידי קריאת פרק זה יזכור השלשה דברים שצריך לומר בתוך ביתו ויזהיר עליהם אבל אחר תפלת ערבית מה תועלת יש לו שיזכור הרי אין בידו לתקן מעתה: למעשה כך משמע מהמשנה, שיש לומר "במה מדליקין" לפני כניסת השבת, בבית. לכן בשולחן ערוך אומר ר' יוסף קארו: שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רע א: נוהגים לומר פרק במה מדליקין, והספרדים אומרים אותו קודם תפלת ערבית, והוא הנכון. המשנה ברורה מסביר את שני המנהגים: משנה ברורה סימן רע ס"ק ב: קודם תפלת ערבית - שבמקומותם מקדימין להתפלל ערבית וע"י קריאת פרק זה שיקרא מקודם ידע במה מדליקין ויזכור הג' דברים ויזהיר עליהם [א] וע"כ כתב השו"ע דהוא הנכון דלאחר תפלת ערבית מאי נ"מ. ובמקומות שנוהגין לאמרו אחר תפלת ערבית כתב במנהגי מהרא"ק הטעם כדי שאם יאחר אדם מלהתפלל יהיה לו שהות להתפלל בעוד שיאמרו במה מדליקין ולכן אין אומרים אותו בשבת חוה"מ לפי שאין מאחרין כ"כ לבוא לבהכ"נ לפי שאין עושין בהם מלאכה. כתב הב"ח שיש לומר ב"מ אחר קידוש דעיולי יומא עדיף ומקדמינן ליה ובמקומותינו המנהג לומר במה מדליקין קודם וכתב בפרישה הטעם דנר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף וכדלעיל בסימן רס"ג: היום המנהג ברוב קהילות ישראל לומר "במה מדליקין" לפני ערבית.