יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
לכבוד חג הסוכות מתפרסם כאן המאמר "קריאת מגילת קהלת בחג הסוכות" המאמר עוסק במגלילה ומקורותיה ובשאלה אם יש לברך טרם קריאתה כבמגילום אחרות. לאחר שמחת תורה יחזור המדור לסידרת הכתבות "קבלת שבת"

קריאת מגילת קהלת בחג הסוכות ד"ר אפרים יצחקי מנהג בקהילות ישראל לקרוא מגילת קהלת בחג הסוכות. הדבר מובא כבר בספרות הראשונים. כך מובא בספר המנהיג,[1] הלכות החג סימן נז, עמ' 113: מנהג צרפת[2] לקרוא בשמיני עצרת לפני קריאת התורה – ספר קהלת. ושמעתי טעם בדבר, משום דכתיב ביה: (קהלת יא, ב) "ותן חלק לשבעה וגם לשמונה" אלו שבעת ימי החג ושמיני עצרת. רוצה לומר לפי שהוא חג האסיף, להזהיר על תרומות והמעשרות ונדרים, שלא לעבור עליהם ב"בל תאחר" (דברים כג, כב). ופרק ג' דעירובין (מ ע"ב) דריש ליה לקרא: "לשבעה" – אלו ימי הפסח, "וגם לשמונה" – אלו שמונת ימי החג.[3] ואני מצאתי טעם יפה, כי שלמה אמרו בהקהל בחג, כמו שכתוב: "במועד שנת השמיטה בבא כל ישראל לראות" (דברים לא, י) – והוא אמרו בהקהל להוכיח את ישראל, על כן יתכן לאומרו בחג. וטוב ונכון לאומרו בביה"כ ולהוציא מי שאינו בקי, לפי שאין הכל בקיאין בקריאתו. ולא כמנהג פרובינציא שאומרים אותו בסוכה. ספר המנהיג מביא מנהג צרפת לקרוא את מגילת קהלת בשמיני עצרת.[4] לדעתו אפשר לקרוא את מגילת קהלת בכל יום מימי חג הסוכות (כולל שמיני עצרת), אך עדיף לקרוא זאת בשמיני עצרת בבית הכנסת כשכל הציבור מתכנס. הוא מביא שתי סיבות לקריאת קהלת בחג הסוכות: א. כתוב בקהלת: "ותן חלק לשבעה וגם לשמונה", הוא דורש: "ותן חלק" – תן תרומות, מעשרות ונדרים. "לשבעה" – אלו שבעת ימי החג, "וגם לשמונה" – זה שמיני עצרת. כלומר, היות וסוכות הוא חג האסיף צריך להזכיר לעם את עניין התרומות והמעשרות, שלא לעבור עליהם ב"בל תאחר". לכן יש לקרוא את מגילת קהלת בחג הסוכות (כולל שמיני עצרת) כדי שפסוק זה – "ותן חלק לשבעה וגם לשמונה", יזכיר לעם לתת תרומות ומעשרות. אמנם אפשר לקרוא את המגילה בכל יום מימי חג סוכות (כמנהג פרובינציא), אך עדיף לקרוא את המגילה בשמיני עצרת בבית הכנסת כדי להוציא את אלו שאינם בקיאים. ב. המגילה נקראת "קהלת" מלשון "הקהל". שלמה המלך אמר מגילה זו ב"הקהל"[5] כדי להטיף מוסר לעם. מעמד "הקהל" נעשה בחג הסוכות לכן גם אנו קוראים זאת בסוכות (מובן שלדעתו שמיני עצרת כלול בסוכות כי הפסוק רומז לכך – "ותן חלק לשבעה וגם לשמונה"). המנהג מובא גם בספר אורחות חיים[6] והוא מוסיף שיש לברך על מקרא מגילה (ספר אורחות חיים, דין שמיני עצרת סעיף מג): מנהג צרפת לקרות בשמיני עצרת קודם קריאת התורה – ספר קהלת. וטעם המנהג משום דכתיב: "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" – אלו שבעת ימי החג ויום השמיני, ובפרובינציא אומרים אותו בסוכה. ובמסכת סופרים כתוב שצריך לברך לפני כל אחת מחמש המגילות "על מקרא". גם המהרי"ל מביא את המנהג, אך הוא אומר שקוראים את המגילה בשבת חול המועד ואם אין שבת בחול המועד, קוראים את המגילה בשמיני עצרת. ספר מהרי"ל[7] (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות ד"ה [ב] בסוכות: קהלת אומר בשבת דח"ה (=דחול המועד) ומברכין עליו על מקרא מגילה. ואם אין שבת בח"ה אומר אותו בשמיני עצרת שחל בשבת. גם אורחות חיים וגם המהרי"ל אומרים שיש לברך "על מקרא מגילה". לעומת זאת ה"בית יוסף" סובר שאין לברך (בית יוסף אורח חיים סימן תקנט אות ב (ב) ד"ה ומ"ש שאין): ױש במסכת סופרים (פי"ד ה"ד) דאמגילת רות וקינות (=איכה) ושיר השירים מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מקרא מגילה וכן נהג הר"ם אכן יש לאמרה בנחת ובלחש עכ"ל. והעולם לא נהגו לברך כלל על שום מגילה חוץ ממגילת אסתר. וכך אומר גם הרמ"א בשו"ע (אורח חיים סימן תצ סעיף ט): ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד, ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותו שבת; וכן הדין בסוכות עם קהלת. ונוהגין לומר רות בשבועות (אבודרהם). והעם נהגו שלא לברך עליהם על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים. מקור המחלוקת אם לברך על מקרא מגילה או לא, אינו רק בהבדלי מנהגים, אלא מהותי יותר ונובע מהיחס של חז"ל למגילת קהלת. משנה מסכת ידים ג, ה: כל כתבי הקדש מטמאין את הידים,[8] שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר: שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת. ר' יוסי אומר: קהלת אינו מטמא את הידים ושיר השירים מחלוקת. ר' שמעון אומר: קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. אמר ר' שמעון בן עזאי: מקובל אני מפי ע"ב זקן ביום שהושיבו את ר"א ב"ע בישיבה ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר ר' עקיבא: חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו ש"ה לישראל שכל כתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים, ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת. אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כדברי בן עזאי כך נחלקו וכן גמרו. כידוע, חז"ל גזרו שכתבי הקודש מטמאים את הידיים.[9] במשנה זו חולקים תנאים לגבי שתי מגילות מתוך החמש,[10] שיר השירים וקהלת, האם הן מטמאות את הידיים או לא. שיר השירים קהלת תנא קמא מטמא את הידיים מלכתחילה מטמא את הידיים מלכתחילה ר' יהודה מטמא את הידיים מלכתחילה מחלוקת: יש אומרים מטמא את הידיים ויש אומרים שלא מטמא. ר' יוסי מחלוקת: יש אומרים מטמא את הידיים ויש אומרים שלא מטמא. לא מטמא את הידיים. בן עזאי הייתה מחלוקת: אם מטמא את הידיים או לא, אך היא הוכרעה ביבנה שמטמא. הייתה מחלוקת: אם מטמא את הידיים או לא, אך היא הוכרעה ביבנה שמטמא. ר' עקיבא מטמא את הידיים מלכתחילה – קודש קודשים. אולי הייתה מחלוקת, אך היא הוכרעה שמטמא את הידיים. ר' יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כבן עזאי, הייתה מחלוקת והחליטו שמטמא את הידיים. כבן עזאי, הייתה מחלוקת והחליטו שמטמא את הידיים. גם המשנה בעדויות מביאה את הדעה (ר' שמעון במשנתנו) שלגבי קהלת הייתה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל. משנה מסכת עדויות ה, ג: רבי ישמעאל אומר שלשה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל: קהלת אינו מטמא את הידים כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים מטמא את הידים. סיבות לכך שקהלת אינה מטמאה את הידיים אנו מוצאים כבר בתוספתא. תוספתא מסכת ידים (צוקרמאנדל) פ"ב הי"ד: ר' שמעון בן מנסיא אומר שיר השירים מטמא את הידים מפני שנאמרה ברוח הקדש, קהלת אינה מטמא את הידים מפני שהיא מחכמתו של שלמה. התלמוד מספר גם שבתחילה רצו לגנוז את ספר קהלת, אך בסופו של דבר החליטו לא לגונזו. תלמוד בבלי שבת ל ע"ב: אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו – מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחילתו דברי תורה – דכתיב (קהלת א, ג): "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש – יש לו. סופו דברי תורה – דכתיב (קהלת יב, יג): "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". מאי "כי זה כל האדם"? אמר רבי (אליעזר) [אלעזר]: כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו. שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה שמעון בן זומא אומר: לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה. ומאי דבריו סותרין זה את זה? – כתיב (קהלת ז, ג): "טוב כעס משחוק", וכתיב (קהלת ב, ב): "לשחוק אמרתי מהולל". כתיב (קהלת ח, טו): "ושבחתי אני את השמחה" וכתיב (קהלת ב, ב): "ולשמחה מה זה עשה". לא קשיא "טוב כעס משחוק" – טוב כעס שכועס הקדוש ברוך הוא על הצדיקים בעולם הזה, משחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא על הרשעים בעולם הזה. "ולשחוק אמרתי מהולל" – זה שחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים בעולם הבא. "ושבחתי אני את השמחה" – שמחה של מצוה, "ולשמחה מה זה עשה" – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב ג, טו): "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". אמר רב יהודה: וכן לדבר הלכה. כך גם בפסיקתא דרב כהנא. פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה ח ד"ה [א] מה יתרון: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" (קהלת א, ג). א"ר בנימן בר לוי: בקשו חכמי' לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן מטים לצד המינות. אמרו, כך שלמה צריך לומר, "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש" (שם), יכול אף עמילה של תורה בכלל?! חזרו ואמרו: אילו אמ' "בכל עמל" ושתק, היינו אומ' אף עמילה של תורה בכלל, כשהוא או' "בכל עמלו", בעמלו אינו מועיל, בעמילה של תורה מועיל הוא. א"ר שמואל בר' יצחק: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן מטין לצד המינות. אמרו: כך היה שלמה צריך לומ', "שמח בחור בילדותך ויטבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך" (קהלת יא, ט)? משה אמ': "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט), ושלמה אמ': "והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך" (שם), הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין?! וכיון שאמ': ""ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט" (שם), אמרו: יפה אמ' שלמה. לא רק עקב המחלוקת על קדושת קהלת התעוררה הבעיה האם לברך על קריאת מגילת קהלת או לא. אלא בעיקר בגלל שהתלמוד לא מזכיר כלל את קריאת המגילות מלבד מגילת אסתר. וכלל ידוע הוא שאין לברך ברכה שאינה מוזכרת בתלמוד. לכן, על מגילת אסתר אין ספק שיש לברך "על מקרא מגילה", אך על שאר המגילות אולי אין לברך? אמנם במסכת סופרים נאמר שיש לברך על קריאת מגילות. מסכתות קטנות מסכת סופרים יד, א: ברות, ובשיר השירים, באיכה, ובמגילת אסתר, צריך לברך, ולומר על מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים. והקורא בכתובים צריך לומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש. מסכת סופרים לא מדברת על קריאה של המגילות בזמנים קבועים, אלא על קריאה של לימוד. כפי שכאשר לומדים תורה יש לברך ברכות התורה, כך כשקוראים בכתבי הקודש יש לברך "לקרוא בכתבי הקודש" וכשקוראים במגילה יש לברך "על מקרא מגילה". יש לשים לב שבמסכת סופרים, לפי גרסתנו, "קהלת" לא מופיעה בעניין זה של הברכות, כלומר שעל ארבע מגילות יש לברך ואילו על קהלת אין לברך.[11] ואמנם ה"בית יוסף" והרמ"א פוסקים שנהגו לא לברך. גם לבוש החור[12] כותב שנוהגים לא לברך, אך הוא תמה על מנהג זה. לבוש החור, תרסג, ב: ואומרים קהלת לעולם בשבת דחול מועד או יום שמיני עצרת שחל להיות בשבת. וטעמא משום שסוכות הוא זמן שמחתנו וספר קהלת משבח ומזרז את הבריות שישמחו בחלקם ולא ירדפו אחר רבוי הממון, ונהנה ממה שיש לו מתת אלקים היא. ואין נוהגין ולברך על קהלת כמו על שאר מגילות, משום שיש אומרים שכולן (כל הכתובים) נאמרו ברוח הקודש, וקהלת אמרה שלמה בחכמתו ולא ברוח הקודש שעליו. שהרי מטעם זה לא גזרו עליה חז"ל שתטמא את הידים, כמו שאר המגילות, מפני שאין קדושתה כשאר המגילות. אבל תמהני שהרי התרגום ורש"י ורוב המדרשות מסכימים שגם היא ברוח הקודש ואומרים אחריה קדיש... (סעיף ה): וקורין שיה"ש... ומברכין עליה "על מקרא מגילה" ו"שהחינו"... וכתב מורי... שהעם נהגו שלא לברך כלל על אלו המגילות, ר"ל שיה"ש ורות. ואיני יודע למה לא יברכו עליו... בעל הט"ז[13] מסכים שאין לברך ואף מוכיח שאין לברך על שאר המגילות, פרט לאסתר. כי עובדה היא שמקפידים לכתוב את מגילת אסתר על קלף ואילו שאר המגילות לא מקפידים לכתוב על קלף, ואם היו חייבים לברך עליהן היו מקפידים לכתוב גם אותן על קלף: ט"ז: דבתשובות הרמ"א סימן ל"ה האריך ע"ז וביאר דבריו שבכאן ושנראה לו שלא לברך על שום מגילה זולת מגילת אסתר מטעם שלא מצינו בדברי התלמוד שתקנו לקרותה שיאמר על זה "וצונו לקרות" והאריך בזה. ועיקר הטעם דאף במגילת אסתר שחייבים חיוב גמור לקרותה אפ"ה אין מברכין עליה אלא במגילה כשרה, אבל אם קורין אותה מחומש אין מברכים עליה, ק"ו באלו המגילות שאין חייבים בבירור רק מנהג והם נדפסים בחומשים שאין לברך עליהם. ואילו היה שייך ברכה עליהם היו נזהרים לכתבם דרך מגילה בקלף כמו במגילת אסתר וזה לא נשמע מעולם. וכן כתב בית יוסף סימן תקנ"ט וז"ל: "והעם לא נהגו לברך על שום מגילה חוץ ממגילת אסתר" עכ"ל. על כן כל המברך על מגילות אלו היא ברכה לבטלה. בעל המגן אברהם[14] אומר שעל ארבע המגילות יש לברך, רק על קהלת אין לברך. מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים סימן תצ סעיף ט: שלא לברך כו'... וכ"מ דעת המנהגים ועי"ל דדוק' כשהם כתובים כתקנה בקלפים בגלילה מברכין אבל בחומשין שלנו פשיטא שאין לברך וכו' עכ"ל. אבל הלבוש וב"ח ומנהגים ומט"מ כתבו לברך על כלם חוץ מקהלת[15] וכן עיקר כמנהג קדמונינו. בסופו של דבר מסכם בעל המשנה ברורה. (משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תצ סעיף יט): והעם נהגו וכו' – וכן הסכים הט"ז ומ"א הסכים עם אותן הפוסקים המצריכין לברך על כולם חוץ מקהלת. והגר"א בביאורו כתב דאף על קהלת יש לברך. ולכן הנוהג לברך עכ"פ כשכתובין על קלף בודאי אין למחות בידו. אמנם רוב קהילות ישראל נוהגים לא לכתוב את ארבע המגילות (חוץ מאסתר) על קלף, ולכן גם לא לקוראן מתוך קלף, כך לא נכנסים למחלוקת אם לברך על קריאתן. רק אשכנזים (תלמידי הגר"א) מקפידים לכתוב את כל חמש המגילות ולקוראן מתוך הקלף, ואף לברך על קריאתן (אף על איכה). [1] ר' אברהם ב"ר נתן הירחי מלוניל – פרובנס. לאחר נדודיו השתקע בטולדו. 1155 – 1215. [2] ראה גם מחזור ויטרי סימן שפ ד"ה ובתפילת ערבית: וקורין כל הציבור ספר קהלת מיושב. ליתן חלק לשבעה וגם לשמונה: ואמרינן בפ' בכל מערבין. תן חלק לשבעה (קהלת יא). אילו ז' ימי החג. וגם לשמונה. זהו שמיני של חג: ת'. (ז"א) [ד"א] קהלת על שם ויקהלו אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג (מלכים א ח). ואז אמרו שלמה. [3] נראה שהמנהיג דוחה את הטעם של קריאת קהלת בגלל הפסוק "תן חלק" וגו', כי במסכת ערובין דורשים מן הפסוק שצריך לברך זמן בפסח, בסוכות, בר"ה ויוה"כ. לכן הוא מביא סיבה שנייה. למרות שחלק מן הראשונים, כולל מחזור ויטרי, דורשים את הפסוק "תן חלק" וגו' על קריאת קהלת בסוכות תוך התעלמות מדרשת הגמרא, למרות שמצטטים אותה. ואיכמ"ל. [4] מנהגנו לקרוא את קהלת בשבת חול המועד סוכות. ראה להלן. [5]ראה דברים לא י-יג: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". [6] ר' אהרון ב"ר יעקב הכהן מלוניל, היה ממגורשי צרפת (1306). [7] רבי יעקב בן משה מולין, נולד במגנצא שבגרמניה בשנת ה"א ק"כ (1360) לערך. מנהגיו ופסקיו הם אחד מבסיסי ההלכה האשכנזית. נפטר בוורמייזא בשנת ה"א רפ"ז (1427). [8] כלומר אם נוגעים בספר קדוש – הידיים נטמאות ואסור לנגוע בקודשים, כגון תרומה. כדי לטהר אותן יש ליטול ידיים. אך הנוגע בספר לא קדוש – הידיים אינן נטמאות. ראה משנת ידים ד, ו. [9] שבת יד ע"א: "וספר מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה? אמר רב משרשיא: שבתחלה היו מצניעין את אוכלין דתרומה אצל ספר תורה, ואמרו: האי קדש והאי קדש. כיון דקחזו דקאתו לידי פסידא, גזרו ביה רבנן טומאה". רש"י שם ד"ה לידי פסידא: "עכברים מצויין אצל אוכלין ומפסידים את הספר, אבל בחולין לא הוצרכו לגזור, דבלאו הכי נמי לא היו נותנין חול אצל קדש". [10] לגבי אסתר, סובר התלמוד הבבלי שאינה מטמאה את הידיים. סנהדרין ק ע"א: "לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה, כי מטו למגילת אסתר אמרי הא לא בעי מטפחת". וכן במגילה ז ע"א: "אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים. למימרא אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה? והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה?! נאמרה ליקרות ולא נאמרה ליכתוב". [11] הגאון מווילנא מגיה ומוסיף גם את קהלת. היגער מוסיף את קהלת בעקבות הגהתו של הגאון. וראה גם מרדכי למגילה סימן תשפג שגורס גם "קהלת" במסכת סופרים: "במסכת סופרים – על רות איכה קהלת ושיה"ש, מברך על מקרא מגילה. ואם היתה כתובה בין כתובים מברך על מקרא כתובים". [12] ר' מרדכי ב"ר אברהם יפה – בעל הלבושים, תלמידם של המהרש"ל והרמ"א. ספרו הגדול "לבוש מלכות" מחולק לעשרה לבושים: לבוש התכלת, לבוש החור, לבוש עטרת זהב וכו', לכן נקרא "בעל הלבושים". נפטר 1612. [13] טורי זהב, ר' דוד ב"ר שמואל הלוי חתנו של הב"ח, נולד בשנת 1586 בווהלין, נפטר בשנת 1667 בלבוב. [14] ר' אברהם אבלי הלוי גומבינר נולד בערך בשנת 1637 בגומבין שבפולניה, ונפטר בעיר קאליש בשנת 1683. [15] ראה מחצית השקל על אתר שמעלה את הסברה שלא מברכים על קהלת "שתחילה בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת".