יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
המנהג לשלוח כרטיסי ברכה לשנה החדשה שנקרא: "שנות טובות" חלף ועבר מן העולם את מקומו תפסו הטכנולוגיות החדשות בהם עושים שימוש כשבאים לברך איש את רעהו. בעבר היו ששלחו "שנות טובות" שהכילו בתוכן את הברכה הציונית "שנת ברכה והתיישבות". לכבוד ראש השנה הבעל"ט מביא מרדכי אשל, ברוח אותן ברכות, עדויות על ההתיישבות היהודית הכפרית בגליל

עדויות על התיישבות יהודית כפרית בגליל מרדכי אשל שמות היישובים העבריים בארץ נשענים על מקורות אחדים. המקור הראשון הוא, כמובן, התנ"ך, היינו שמות הנכללים בכתבי הקודש. השני הוא התלמוד והמדרשים. מקור נוסף הם שמות יישובים שנזכרו אצל יוסף בן מתתיהו. במאה הרביעית לספירה היה זה אוסביוס אב הכנסיה, שאסף וליקט באונימיסטיקון שלו את שמות היישובים בארץ, וקבע את מקומם. הכיבוש המוסלמי הוסיף שמות יישובים ערביים, אך עם זאת, במקרים רבים, שימר בשמות הערביים את השם העברי המקורי של היישוב. שימור זה מאפשר לנו לזהות את מיקומם של היישובים היהודיים הקדומים שהיו בארץ, יישובים שהאוכלוסיה היהודית שהייתה בהם פסקה להתקיים בשל הגלות, תנאי הכיבוש והרדיפות, או מטעמי העדר ביטחון פיזי או כלכלי, וכיו"ב. כיום, מצויים כפרים ערביים בגליל העליון והתחתון, אשר במבט ראשון דומה כי שמותיהם ערביים, אך שמות יישובים אלו מקורם בימי המשנה והתלמוד. להלן מספר דוגמאות: עבלין הסמוכה לציפורי, המוזכרת בשם אבל או אולין בתוספתא שביעית, במסכת עירובין ובפסחים. אושא, מקום מושב הסנהדרין לאחר גלותה מירושלים, מוזכרת במסכת ראש השנה ובמדרש שיר השירים רבה. כזיב, ששמה השתמר בכפר הערבי אזיב מצפון לעכו, יישוב המוזכר רבות במשנה, בבבלי ובירושלמי, בתוספתא ובמדרשי ההלכה והאגדה. חניתא, הקרויה בערבית חנויה המוזכרת בתוספתא שביעית. חקוק, ששמה השתמר בשם הכפר הערבי יקוק, ומוזכרת בתלמוד בירושלמי שביעית. כבול, אשר שמה הערבי זהה לשם העברי, מוזכרת בירושלמי תענית, בפסחים ובתוספתא שבת. בכפר יהודי זה התגוררה משפחת כוהנים ממשמרות הכהונה, ובויקרא רבה מוזכר רבי זכאי דמן כבול. כפר חנניה, אשר שמו הערבי היה כפר ענן, המוזכר במסכת שבת, בבא מציעא ובתוספתא בכורות וכלים. כברי, הנודעת במעיינות שסיפקו מים באמצעות אמות לעכו, ונקראה בערבית אל כברי, מוזכרת בתוספתא שביעית. כפר מנדי מוזכר ביבמות ושמו נשמר בשם הערבי כפר מנדא. הכפר היהודי נבוריא שמצפון לביריה , בו נתגלה בית כנסת קדום, ובערבית נקרא היישוב חירבת נברתן, ומוזכר במסכת קידושין. סאסא שבגליל העליון, מוזכר במסכת קידושין, ואילו שמו הערבי סעסע. כפר נחום, שאף בו נמצאו שרידי בית כנסת קדום, נקרא בערבית תל חום ומוזכר בקהלת רבה. סג'ור הערבית, אינה כי אם מקום מושבו של רבי שמעון שזורי המוזכר בתלמוד עשרות פעמים [כיום יש מושב יהודי בגליל בשם שזור]. שפרעם [בערבית שפע אמר] מוזכרת בתוספתא מקואות כדלהלן: "אמר ר' יהודה מעשה במקווה שבין אושה לשפרעם ושל שפרעם היה". גוש חלב, היא ג'יש הערבית, מוזכרת כמה פעמים בספרות המדרשית תוך הדגשת זיתיה המשובחים. אף כפר כנה [קנה] שליד נצרת [מוזכר גם בברית החדשה בזכות נס הידוע בשם נס החתונה], מצוי במקורותינו, על יישוב זה נאמר: " שם קבורת יונה בן אמיתי בראש ההר ועליו שתי כפות תמרים". הכנסיה הפרנסיסקנית במקום בנויה על שרידי בית כנסת יהודי מן המאה הרביעית. על כל אלו יש להוסיף את מרון [מרות?] ובשמה הערבי מירון, מוזכרת בירושלמי תענית, שביעית, תוספתא דמאי ועוד. סכנין, מוזכרת בסנהדרין ובראש השנה וכן בתוספתא תענית. עילבון היה כפר יהודי ובו הייתה משמרת ממשפחות הכוהנים. סלע עכבר, היא עכברתא שמדרום לצפת, מוזכר בירושלמי עירובין, בבא מציעא ובירושלמי תרומות. ציפורי, מקום מושבו של רבי יהודה הנשיא, נקראה בערבית צפוריה. קדש נפתלי נקרא בערבית קדש, שמה של ראני היהודית, שליד נצרת, נשתמר בשמה הערבי רינה. בשאב ישב ר' מני, ושמה הערבי שעיב שימר את שמה היהודי, ועוד ועוד. מכלול זה מעיד על צפיפות היישוב היהודי בגליל, שהיה קיים לא רק בימי המשנה והתלמוד, כי אם, קרוב לודאי, עד לכיבוש המוסלמי של א"י, במחצית הראשונה של המאה השביעית לספירה. בידינו מצויות עדויות נוסעים יהודים ונוצרים, שתיעדו בספרי מסעותיהם נתונים על קיומן של משפחות יהודיות בחלק מכפרים אלו, במאות ה 12 ואילך. עדויות נוספות על קיום של חיים יהודיים בכפרים ערביים הם שרידי בתי כנסת ובתי עלמין יהודיים. דוגמה לכך הוא בית העלמין היהודי הגדול שבכפר יאסיף, שממזרח לעכו. ר' פתחיה מרגנשבורג, שביקר בסוריה ובארץ בשנת 1180 בערך, מעיד שיהודי עכו הוליכו את מתיהם לקבורה בכפר יאסיף, הרחוקה שתי שעות מעכו, ושם מעט יהודים. מן המחצית השניה של המאה ה 18 מצויה עדותו של ר' יהושע מזאלאזיץ, שערך מסע בארץ בין השנים 1764 - 1765 . מעדותו עולה כי בכפר יאסיף היו עשרים יהודים שפרנסתם מעבודת אדמה. גם דוד דבית הלל [ 1824 ] מדווח על המצאות חמש עשרה משפחות יהודיות בכפר זה. ידוע כי רבי יוסף קארו סיים, במחצית השניה של המאה ה 16 את ה "שולחן ערוך" בביריה שליד צפת. נראה, שבימיו התגוררו בישוב זה כמה וכמה משפחות יהודיות. במירון הערבית קנה ר' שמואל אבו [מרבני צפת וקונסול צרפת בגליל], בראשית המאה ה 19 , חלקת אדמה, עליה הושיב שש משפחות שמוצאן מוגרבי. גם אוליפנט [1883 - 1887 ] דיווח על כך שחלק נכבד מכפר זה שייך לרב ספרדי, שהושיב בכפר שש משפחות יהודיות, כדי לעודד עבודת אדמה. אוליפנט העיד כי בג'רמק התגוררו שתים - עשר משפחות יהודיות שהיו עובדי אדמה, בעלות עדרי צאן ובקר רבים,. התושבים היהודים בכפר זה נטשו את המקום בגלל מחלת חולירע, ועל אדמות הכפר ובתיו השתלטו בני הכפר הדרוזי השכן. לפי התיירים הנוצריים, בונאר ומק-צ'יין, נמצאו בבית ג'ן שעל הג'רמק משפחות יהודיות אחדות [ 1839 ]. בכפר חנניה התגוררו כ שלושים בעלי בתים, רובם כוהנים, זאת אנו למדים מעדותו של ר' משה באסולה, שביקר בכפר בשנים 1521 - 1523. בשפרעם, ע"פ עדותו של ר' יוסף אופלטקה, התגוררו בשנת 1876 עשרים משפחות מאחב"י, שהתפרנסו מעבודת אדמה. עד היום מצביעים תושבי שפרעם על מיקומו של בית הכנסת שהיה ביישוב זה. ג'יימס ס' באקינגהאם דיווח, בשנת 1816 , כי בשפרעם חיו יהודים מועטים. ויליאם תומסון [כנראה 1834 - 1859 ], העיד על קיום קהילה יהודית בכפר זה שלרשותה עמד בית כנסת. לפי סקירה של " " SURVEY OF WESTERN PALESTINE MEMOIRS בשנת 1850 , היו בכפר זה כשלושים משפחות יהודיות. אוליפנט דיווח כי מצא בשפרעם מאה יהודים. יחיאל מיכל פינס העיד כי יהודי שפרעם השתייכו למסתערבים, וחיו בכפר מיום גלות ישראל מעל אדמתם. לפי א. לונץ, נטשו יהודי שפרעם את כפרם בשל לחץ השלטונות התורכיים ושכניהם הנוצרים. בשנת 1895 עדיין נמצאו בשפרעם שלוש עשרה משפחות יהודיות. על קיום ישוב יהודי רצוף בפקיעין, מימי החורבן, אין צורך להכביר מילים, זאת מוכח מעדויות רבות. גם בכפר כנה נמצאו יהודים. הראשון המעיד על כך הוא "האלמוני איש קנדיה" שערך מסע בארץ בשנת 1473 : " בכפר כנה יש פ' [ 80 ] בעלי בתים", כתב. באגרת ששלח יוסף מנטרייא אשכנזי מירושלים ללומברדיאה שבאיטליה בשנת רמ"א [1481 ] הוא מספר כי מצא בכפר קיני [כנה], מקום בו שהה ג' ימים, שבעים בעלי בתים נכבדים, ובפרט אחד ששמו ר' יצחק והוא למדן. בצפת, [צופט בלשונו] מצא קהילה יפה, "בה שלוש מאות בעלי בתים עם הכפרים סביבם בתוך התחום". מכאן עולה במפורש כי בכפרים הקרובים לצפת חיו יהודים באותם הימים. גם ר' עובדיה מברטנורה מזכיר קיום קהילה יהודית ביישוב זה, ואחריו העידו רבי משה בסולה ואחרים על נוכחות יהודית בכפר זה . יצחק בן צבי, בספרו "שאר ישוב", מביא עדויות על תיפרוסת היישוב היהודי בגליל, הנשענת גם על ראיות ארכיאולוגיות. ממחקרו עולה כי יהודים התגוררו, בזמנים קדומים, בנוסף לישובים שנמנו לעי"ל, גם בעין זיתים, בספסופה, בקדיתא, בעכברא בכפר עלמא, בעלויה, דלתון, קציון, ברעם, פרוד וג'וליס. לפנינו, אפוא, עדויות רבות על קיומה של התיישבות כפרית רבת היקף בגליל, מימי המשנה והתלמוד ועד שלהי המאה התשע עשרה.