יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
כמו כל מנהגי האר"י ז"ל והקבלה שהתקבלו כמעט בכל קהילות ישראל, גם "קבלת שבת" של ר' שלמה אלקבץ, רמ"ק והאר"י התקבלו כמעט בכל קהילות ישראל. יש קהילות שלא אמרים מזמורים אלו בציבור אלא כל יחיד אומר לעצמו (כמו שיר השירים). יש קהילות ש"קבלת שבת" נאמרת מהמגדל וע"י ילדים כדי להראות שזו לא תפילה אלא זמירות בעלמא. והחזן מתחיל מ"ברכו" מעמוד התפילה.

קבלת שבת (6) ד"ר אפרים יצחקי לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה שני סופי הפזמון נגמרים ב – ל"ה. בגמטריה 35 פעמיים 35 = 70 יש חשיבות גדולה במספרים 35 ו – 70 בתפילות השבת: סידור רבנו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא[1] (עמ' קמב): ב"ויכולו השמים" עד "לעשות" ל"ה תיבות כנגדו ב"אלוקינו ואלוקי אבותינו" עד "מקדש השבת" ל"ה תיבות, ועוד כנגדן ב"אתה קידשת" עד "לעשות" ל"ה תיבות. הזוהר מסביר את הקשר בין שמותיו של הקב"ה לבין טקס ההכתרה בקידוש של שבת: זוהר - הקדמה דף ה עמוד ב: ויכלו אית ביה תלתין וחמש תבין, ובקדושה דאנן מקדשין תלתין וחמש תבין, וסליק כלא לשבעין שמהן דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל אתעטר בהו, ("ויכולו" יש בו שלושים וחמש תבות, ובקידוש שאנו מקדשים יש בו שלושים וחמש מלים, ועולים הכל יחד לשבעים שמות, שהקב"ה וכנסת ישראל מתעטרים בהם. רמ"ק כותב: ואמר שבעים תבין שהן ל"ה פרשת 'ויכולו', ל"ה ברכת קידוש שהיינו סוד שבעים ... ותיקון שבעים אלו הן ל"ה מן התורה מצד הזכר, ול"ה מדבריהם מצד הנקבה להשלים זכור – תורה שבכתב, ושמור – תורה שבע"פ, ע"ב (72) כנודע ל"ה ל"ה. של"ה מסכת שבת עמ' ק"כ: סוד נוסח הקידוש בא"י אמ"ה ... וכן כתב האר"י ז"ל כי טעות גדול לומר "כי בנו בחרת". ולא יהיה רק ע' תיבות ביחד ... שלא יהיה בנוסח הקידוש רק ל"ה תיבות עם "ויכולו" הם ע' תיבות. והאריך בסוד הדבר עיי"ש. וש"כ בלקט שכחה ופאה שאפילו יחיד יאמר "סברי מורי" כדי שעם אלו ב' תיבות יהי ע"ב נמנין. הדין עמו שראוי לצרף עוד תיבות לכוונה זה שיעלה לחשבון ע"ב כנגד שם של ע"ב "עולם חסד יבנה", "חסד" עולה ע"ב ... אמנם לפי מנהגנו שאנו מתחילין "יום הששי" יצרף בדעתו אלו שני תיבות למנין ע"ב. ... אמרו הקדמונים ז"ל שצריך להיות האדם בעמידה באותו קידוש מפני שהוא קדושת כלה הידועה, לפי ששבע הברכות של הכלה הם בעמידה בשעת קידושיה והכל עומדים לכבודה כ"ש לכלה העליונה ... ואל יהיה הדבר הזה קל בעיניך כי הענין גדול ועמוק הוא כי הכלה מתקדשת ומייחדת עם המלך ה' צבאות ... וע"כ אל יקל בעיניך לעמוד מפני קידושי הכלה לכבוד הש"י ולכבודה, אשרי העם שככה לו ע"כ. מספר המלים בפזמון החוזר "לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה" הוא 7 ומספר האותיות הוא 26 (י-ה-ו-ה) מספר האותיות בחלקו הראשון של הפזמון: "לכה דודי לקראת כלה" = 15 כנגד י-ה ומספר האותיות בחלקו השני של המזמור" 'פני שבת נקבלה' הוא 11 כנגד ו-ה כלומר בפזמון טמון סוד הפיוט כולו, כמו ברוב טכסי הקבלה: "ליחדה שם י-ה בו-ה ביחודא שלים. נסתפק בביאור עיקרו של הקטע הראשון ב"לכה דודי". היו היסוסים רבים והתנגדויות להוספת מזמורי "קבלת שבת" לסידור: יוסף יוזפה האן נוירלינגן (מאה ה – 17), יוסף אמץ, סימן תקפח: סדר קבלת שבת שנוהגים בו פה מחדשים מקרוב באו הוא מנהג יפה וטוב. ומי שיארך לו הזמן לקבלו בנעימות שיר , הלא יוכל להקדים עצמו זמן קטן ללכת לבית הכנסת ולומר המזמורים והשיר בבית הכנסת ביחיד. שם תקפט: אין מנהגי לומר בקבלת שבת חרוז ראשון ד"לכה דודי לקראת כלה" מפני שאין אנו נוהגים לצאת ממקום למקום כדי ללכת לקראת שבת כמו שהמנהג בארץ ישראל לצאת לפחות לחצר בית הכנסת וכמו שהאריך בזה ב"סדר היום". ומפני טעם זה אין אני אומר החרוז "לקראת שבת לכו ונלכה", רק אני אומר במקומו "לבבתני שבת מלכה" כדי למלאות הלמ"ד מחתימתו של המחבר שיר זה שהוא המקובל הגדול מור"ר שלמה הלוי אלקבץ שהיה רבו של המקובל המופלא מהר"ר משה קורדוברו. השיר שמוזכר בו בר יוחאי אינני אומרו לרוב עומקו בקבלה. הרב שלמה גייגר, דברי קהילות (1792 – 1878): בערב הלכו אנשים לבית הכנסת הישן להתפלל מנחה ... ואחר כך אומר בניגון יפה "לכו נרננה" (מזמור צה) עד ישענו והקהל אומרים הפסוק שאחריו, וכן אומרים חזן וקהל פסוק כנגד פסוק מכל מזמור צה עד סוף צט ומזמור כט... ואחר שאמרו קהל הפסוק האחרון אומרו חזן בניגון יפה. ואחר כך אחד מחזני הקהילה העובר לפני התיבה בערבים מנגן על המגדל שקוראים שם בתורה בלי טלית להורות שאין זה מעיקר התפילה "לכה דודי" בניגון יפה. אחר כך אומר קהל "מזמור שיר ליום השבת" עד לאורך ימים... ויאמר יארצייט על שבת קדיש שלם לפי שנאמר עבור שבת... אז הלך השמש לחצר לפני ב' בתי כנסיות, ודפק בדלתותיהם להודיע שעתה זמן מנחה, כי סדר קבלת שבת הנזכר לעיל, לא קיבלו זקני פ"פ למנהג הקהילה (על כן לא נאמר "לכה דודי" לפני התיבה כי אם על המגדל בלי עיטוף טלית...) רק יחידים נהגו לאומרו כפי שכתב "יוסיף אומץ"... ואמירת ברכו היא בפ"פ תחילת שבת ואיסור מלאכה. כמו כל מנהגי האר"י ז"ל והקבלה שהתקבלו כמעט בכל קהילות ישראל, גם "קבלת שבת" של ר' שלמה אלקבץ, רמ"ק והאר"י התקבלו כמעט בכל קהילות ישראל. יש קהילות שלא אמרים מזמורים אלו בציבור אלא כל יחיד אומר לעצמו (כמו שיר השירים). יש קהילות ש"קבלת שבת" נאמרת מהמגדל וע"י ילדים כדי להראות שזו לא תפילה אלא זמירות בעלמא. והחזן מתחיל מ"ברכו" מעמוד התפילה. [1] ר' שלמה בר שמשון מגרמייזא, מגדולי חכמי וורמייזא, תלמידם של ר' יעקב בר יקר ור' יצחק הלוי רבו וחברו הקשיש של רש"י. אך פרופ' אברהם גרוסמן בספרו 'חכמי אשכנז הראשונים' (עמ' 346-348) הוכיח ש'סידור רבינו שלמה' המיוחס לרבנו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא - חברם של רבותיו של רש"י - חובר על ידי הראב"ן (1090 -1170).