יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
"לכה דודי" הפיוט של ר' שלמה הלוי אלקבץ התקבל על ידי האר"י ז"ל. לכן הוא התקבל על ידי תלמידיו ובעקבותיהם כמעט על ידי כל עם ישראל. אנחנו נטפל רק בבית הראשון. התורה מתפרשת בשלושה דרכים: ע"פ המקרא, ע"פ המדרש וע"פ הקבלה. לא ניתן להבין את הפיוט ללא שלוש דרכים אלו, כל מה שאדם יודע יותר יתקדם בהבנתו ע"פ הרבדים האלו.

קבלת שבת (5) ד"ר אפרים יצחקי לכה דודי בתקופת המקובלים בצפת היו כמה מזמורים "לכה דודי" או "בואי כלה". ר' משה אבן מכיר בספרו 'סדר היום', כותב כך: מנהגנו כשאנו הולכים לקבל שבת לומר אלו המזמורים: לכו נרננה לה׳ וכו', שירו לה' שיר חדש וכו', ה׳ מלך תגל הארץ וכו׳, מזמור שירו לה' שיר חדש וכו', ה' מלך ירגזו עמים וכו׳, הבו לה' בני אלים וכו'. ואח"כ יאמר פזמון א' או ב׳ ואלו הם: זכור ושמור בדיבור אחד נתן לנו המלך המיוחד, ה' אחד ושמו אחד לשם תפארת ולתהילה. לכה דודי... קדושת שבת הנחלתנו ועל הר סיני קרבתנו, בתורה ובמצווה עטרתנו וקראתנו עם סגולה. לכה דודי... נודה לך ה' אלקינו, כי ממצרים הוצאתנו ומבית עבדים פדיתנו, ובכח ידך הגדולה. לכה דודי... בתוך ים סוף הדרכתנו, ובנפול אוייב שמחתנו, חיים וחסד עשית עמנו להעבירנו במצולה. לכה דודי.. משפיל גאים המגדילים ומרים אביון לגדולה. לכה דודי... בואי בשלום עטרת בעלה, גם בשמחה ובצהלה, תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה בואי כלה בואי כלה בואי לשלום שבת מלכתא. לכה דודי... ויאמר מזמור שיר ליום השבת וכו' אתה הא-ל עושה פלא, הוצאתנו מבית כלא, הורשתנו בית מלא ארץ צבי מהוללה. לכה דודי... ויש מי שאומר-שז׳ פעמים בואי כלה עולה כמנין שכינה ומתפלל שלא יזוז שכנתו מעלינו ומעל עמו ישראל אע"פ שאין אנו כדאים הוא שוכן בתוך עמו ישראל. ואח"כ יבא לבית הכנסת להתפלל ערבית... השיר של ר' שלמה הלוי אלקבץ התקבל על ידי האר"י ז"ל. לכן הוא התקבל על ידי תלמידיו ובעקבותיהם כמעט על ידי כל עם ישראל. אנחנו נטפל רק בבית הראשון לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה שָׁמור וְזָכור בְּדִבּוּר אֶחָד הִשְׁמִיעָנוּ אל הַמְיֻחָד ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּהּ התורה מתפרשת בשלושה דרכים: ע"פ המקרא, ע"פ המדרש וע"פ הקבלה. לא ניתן להבין את הפיוט ללא שלוש דרכים אלו, כל מה שאדם יודע יותר יתקדם בהבנתו ע"פ הרבדים האלו: לדוגמא הבית הראשון: שָׁמור וְזָכור בְּדִבּוּר אֶחָד מי שיודע רק מקרא יבין כל מילה ומילה, אך לא יבין מה מסתתר במילים "בדיבור אחד". מי שמצוי גם במדרש יבין זאת ללא צל של ספק מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש יתרו פרשה ז: זכור ושמור, שניהם נאמרו בדיבור אחד. אולם לא יעלה בידו להסביר את השינוי מ"זכור ושמור" ל"שמור וזכור". מקסימום ינסה להסביר שהשינוי נעשה כדי לחתום בראשי המחרוזות בשמו של המחבר "שלמה". אך הוא לא יוכל להסביר מה הקשר בין "שמור וזכור בדיבור אחד" לבין "ה' אחד ושמו אחד", ועוד יותר יתקשה להסביר את הקשר לשורה האחרונה: "לשם ולתפארת ולתהילה". הוא עלול גם לחשוב שהסדר המקראי "לתהילה ולשם ולתפארת" (דברים כו, יט "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"). סורס לצורך החריזה בלבד. לפי הקבלה: "שמור" מצביע על הלילה ו"זכור" על היום. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בחוקותי דף קטו עמוד ב: זכור ושמור קשור כחדא זכור ביום שמור בלילה, זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף מח עמוד ב: זכור ושמור איהו כחדא ועל דא כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב שמור את יום השבת, זכור לדכורא [=לזכר], שמור לנוקבא וכלא חד, כבר נאמר שלפי הקבלה בליל שבת מגיעה הנקבה ורק בשבת בבוקר הזכר, לכן יש להקדים את שמור לזכור. ועוד, לפי הקבלה "שמור את יום השבת", הכוונה לחכות לבוא השבת. חזקוני דברים פרק ה: שמור את יום השבת, לשון ואביו שמר את הדבר, המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר' ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה. הציפיה לביאת השבת הרי שהיא בליל שבת. מעניין מה שכותב הזוהר: זוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף פט עמוד א: כה אמר יי' לסריסים [אשר ישמרו את שבתותי], מאן סריסים? אלין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא ומסרסי גרמייהו כל שיתא יומין דשבתא ולעאן באורייתא. ובליליא דשבתא מזרזי גרמייהו בזווגא דלהון משום דידעי רזא עלאה בשעתא דמטרוניתא אזדווגת במלכא, תרגום: מיהם הסריסים? אלו החברים שמשתדלים בתורה ומסרסים את עצמם כל ששת ימי השבוע ועוסקים בתורה. ובליל שבת מזרזים עצמם בזווג שלהם משום שיודעים סוד עליון בשעה שהגברת העליונה מזדווגת במלך. וכן זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת קדושים דף פב עמוד א: ואת שבתותי תשמורו לאזהרה לאינון דמחכאן לזווגיהו משבת לשבת והא אוקימנא כמה דכתיב (ישעיה נו) לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, מאן סריסים אלין אינון חברייא דמסרסן גרמייהו כל שאר יומין בגין למלעי באורייתא ואינון מחכאן משבת לשבת, הדא הוא דכתיב אשר ישמרו את שבתותי, תרגום: ואת שבתותי תשמורו, לאזהרה לאלו שמחכים לזווגם משבת לשבת. והרי הוקם מה שכתוב "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", מיהם הסריסים? אלו החברים שמסרסים עצמם כל שאר ימים כדי לעסוק בתורה והם מחכים משבת לשבת, זהו שכתוב "אשר ישמרו את שבתותי. הגדיל לעשות הרא"ש: רא"ש מסכת בבא קמא פרק ז: ושיהו אוכלין שום בערב שבת דזמן עונה היא בשבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת ראשי תיבות ביאה. ר' אלעזר מגרמייזא (סידור הרוקח ב, עמ' תקלא) אומר: ושמרו בני ישראל את השבת התחלתן וביא"ה. שער השמים של השל"ה רצג ע"א: אות היא לעולם ר"ת אהל ואין אהל אלא אשתו. היות ו"שמור" מצביע על הלילה מובן מדוע הוקדם השמור לזכור. גם בפזמון "מנוחה ושמחה שהתחבר סמוך לחיבור לכה דודי (1545) הוקדם "שמור" ל"זכור": "שומריו וזוכריו המה מעידים". וכאן אין אכרוסטיכון של שם המחבר. חמדת הימים ב מא ע"ב: במנהג טוב ההולכים בתמים להקיף את השולחן פעמיים. פעם הראשונה דרך ימין בשתיקה. ושוב יטול הב' אגודות של הדס, אחד ביד ימין ואחד ביד שמאל ויחברם יחד ויברך עליהם ויריח בהם. ואחר כך יאמר בלילה שמור וזכור בדבור אחד נאמרו כפי שביארנו בו בקבלת שבת דשמור בחינת הלילה וזכור בחינת היום. וביום יאמר זכור ושמור. (לפי הקבלה יש לברך בליל שבת לפני קידוש על בשמים. בפיוט האר"י "אזמר בשבחין" הנאמר לפני קידוש כתוב: "בחמרא גו כסא ומדאני אסא" – ביין בתוך כוס ואיגודי הדסים. לכן מנהג חסידים לברך מיד לאחר אמירת מלים אלו על שני בדי הדסים). סידור הרוקח ב עמ' תצב: נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, הפסוק מתחיל בנ׳ ומסיים בנ׳ כנגד נ׳׳ר נ״ר, לומר ב׳ נרות צריך להדליק בשבת כנגד זכור ושמור וכנגד איש ואשה שעוסקין בנר שעונת תלמידי תלמידי חכמים בכל ערבי שבת, אש״ר פרי׳׳ו ית״ן בעת״ו בגמט' לכ"ל חכ"ם בכ"ל ערב"י שבתו"ת, וצוה ב׳ נרות להדליק על שם איש ואישה המצווין להוליד זכר ונקבה, לזכר רמ״ח אברים ולנקבה רנ״ב כמניין נ׳׳ר נ׳׳ר. הרמיזה הזוגית בשני הנרות הומחשה עוד יותר בהסברו של ר' משה מפרעמסלא: ר' משה מפרעמסלא, מטה משה , תי"ד דף קנה ע"א: ואפשר שלזה עושין ג״כ נרות כרוכים בשבת לבית הכנסת רמז לזכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ויש אומרים נגד איש ואשה כי נ"ר נ"ר כמנין אברים שבאיש ואשה, רנ"ב לאשה ורמח לאיש כמנין נר נר. ולפי זה נמי מיושב שכורכים הנרות כלומר חיבור איש ואשה על דרך עונת ת"ח. הסברו של הבית הראשון ב"לכה דודי": שמור וזכור בדבור אחד השמיענו א-ל המיוחד "שמור" ספירת מלכות שהיא נקבה התחברה לזכר = "זכור" שהיא ספירת תפארת. בדיבור אחד = התחברות הספירות השמיענו א-ל המיוחד = יחוד הספירות. ה' אחד ושמו אחד י-ה-ו-ה מסמל את יחוד הספירות וגם אחד מסמל את יחוד הספירות י-ה-ו-ה שני הקוצים של היו"ד מסמלים את כתר וחכמה. ה מסמלת את בינה ו מסמלת את שש הספירות המאוחדים בתפארת (חסד, גבורה, תפארת נצח, הוד, יסוד) ה מסמלת את מלכות אחד א = כתר ח שמונה הספירות מחכמה עד יסוד (חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד) ד = מלכות (שהיא דלת לעולם האלקות) "לשם ותפארת ולתהילה", "שם" מציין ספירת "מלכות", "תפארת" את ספירת "תפארת". ו"תהילה" את ספירת "בינה". תפארת ומלכות מתעטרים ב"תהילה" שהיא "בינה". אם כן כל ארבעת השורות של הבית הראשון מדברים על יחוד הספירות.