יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
מעניין המנהג בפראג לומר פעמיים "מזמור שיר ליום השבת", ההסבר האגדתי הוא: שפעם בערב שבת הגולם התפרע, והמהר"ל הלך להוציא מפיו של הגולם את שם המפורש. בינתיים הקהל כבר קיבל על עצמו את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת". כשהמהר"ל חזר לבית הכנסת הוא אמר את "מזמור שיר ליום השבת" לקבל על עצמו את השבת וכל הקהל אמר אתו פעם נוספת את המזמור. מאז התקבל המנהג בפראג לומר פעמיים "מזמור שיר ליום השבת".

קבלת שבת (4) ד"ר אפרים יצחקי האר"י ז"ל קבע לומר רק את מזמור כ"ט העוסק בכוחו וגבורתו של הקב"ה ומסתיים במילה "שלום": מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיקֹוָק בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיקֹוָק כָּבוֹד וָעֹז: הָבוּ לַיקֹוָק כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ: קוֹל יְקֹוָק עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְקֹוָק עַל מַיִם רַבִּים: קוֹל יְקֹוָק בַּכֹּחַ קוֹל יְקֹוָק בֶּהָדָר: קוֹל יְקֹוָק שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְקֹוָק אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים: קוֹל יְקֹוָק חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: קוֹל יְקֹוָק יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְקֹוָק מִדְבַּר קָדֵשׁ: קוֹל יְקֹוָק יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד: יְקֹוָק לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְקֹוָק מֶלֶךְ לְעוֹלָם: יְקֹוָק עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְקֹוָק יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: את מזמור כט "הבו לה' בי אלים", נוהגים לומר בעמידה. חשיבות המזמור הודגש בירושלמי: ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ג: ולמה שמונה עשרה ... אמר רבי לוי כנגד י"ח אזכרות שכתוב [תהילים כט א] בהבו לה' בני אלים ... שבע של שבת מניין אמר רבי יצחק כנגד ז' קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. בסידור רש"י מפורטים הקולות: סידור רש"י סימן תקטו: [כנגד] ז' קולות שאמר דוד [קול ה'] על המים (תהלים כ"ט ג'), קול ה' בכח (שם שם ד'), קול ה' בהדר (שם שם), קול ה' שובר ארזים (שם שם ה'), קול ה' חוצב להבות אש (שם שם ז'), קול ה' יחיל מדבר (שם שם ח'), קול ה' יחולל אילות (שם שם ט'). באוצר התפילות הוא מביא בשם האר"י: "הנה בכתבי האר"י מבואר התיקונים הגדולים והנוראים הנעשים בעולמות העליונים הקדושים על ידי אמירת מזמור זה בקבלת שבת. ברור שבגלל זה אנו מקפידים לומר מזמור זה כל קבלת שבת, בנוסח ספרד אף בחג שחל להיות בשבת מתחילים במזמור זה (לא כן בנוסח אשכנז, הם מתחילים ב"מזמור שיר ליום השבת). ר' משה קורדוברו קבע לומר ששה מזמורים המדברים על שירה והלל לה': 1. פרק צ"ה: "לכו נרננה לה' נריע לצור ישענו. נקדמה פניו בתודה בזמירות נריע לו"... 2. פרק צו: "שִׁירוּ לַיקֹוָק שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ. שִׁירוּ לַיקֹוָק בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ" 3. פרק צז: "יְקֹוָק מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים" ... אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיקֹוָק וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ" 4. פרק צח: "מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיקֹוָק שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ:.. הָרִיעוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ: (ה) זַמְּרוּ לַיקֹוָק בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק: ... נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ": 5. פרק צט: "יְקֹוָק מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ:.. יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא: ...רוֹמְמוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא:.. רוֹמְמוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ: 6. פרק ק: מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: וגו'. (כך נוהגים הספרדים למור גם "מזמור לתודה"). כל פרק נאמר עבור יום, "לכו נרננה עבור יום ראשון, "שירו לה'" עבור יום שני ... "מזמור לתודה" עבור יום ששי ו"מזמור שיר ליום השבת" עבור יום השבת. לגבי "מזמור לתודה" (פרק ק), האשכנזים לא אומרים אותו, בגלל שבשחרית של חול אנו אומרים ומתכוונים כאילו מקריבים קרבן תודה. היות וקרבן תודה הוא קרבן פרטי ולא ציבורי, אין מקריבים אותו בשבת. לכן אין אומרים מזמור זה בשחרית של שבת, לכן אין מקום לאומרו בקבלת שבת. לפי הקבלה (רמ"ק) יש לומר שבעה מזמורים לפני "קבלת שבת", הכוונה הייתה כנראה לפני "מזמור שיר ליום השבת". לאשכנזים חסר כביכול מזמור. אך היות ולפי הרמ"א קבלת שבת היא רק "ברכו", הרי ש"מזמור שיר ליום השבת" משלים לשבעה מזמורים. מעניין המנהג בפראג לומר פעמיים "מזמור שיר ליום השבת", ההסבר האגדתי הוא: שפעם בערב שבת הגולם התפרע, והמהר"ל הלך להוציא מפיו של הגולם את שם המפורש. בינתיים הקהל כבר קיבל על עצמו את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת". כשהמהר"ל חזר לבית הכנסת הוא אמר את "מזמור שיר ליום השבת" לקבל על עצמו את השבת וכל הקהל אמר אתו פעם נוספת את המזמור. מאז התקבל המנהג בפראג לומר פעמיים "מזמור שיר ליום השבת". אך האמת היא שונה, ראשית למהר"ל לא היה גולם, זאת אגדה עממית שהתפתחה כמאתיים שנה לאחר פטירתו של המהר"ל (המהר"ל נפטר ב – 1604 והאגדה הומצא בערך ב – 1837. לפרסום זכה הסיפור ב- 1909 על ידי הספר היהודי יהודה יודל רוזנברג שכתב את הספר נפלאות המהר"ל). כנראה שהמהר"ל שידע את תורתו של האר"י שצריך לומר שבעה מזמורים לפני "קבלת שבת", ומנהג אשכנז לא לומר "מזמור לתודה". והמנהג הוא לצרף את "מזמור שיר ליום השבת" כמזמור שביעי, אבל שבעת המזמורים אמורים להיאמר לפני "קבלת שבת", היינו לפני "מזמור שיר ליום השבת". לכן הנהיג לומר את המזמור פעמיים: פעם לפני "לכה דודי" להשלמת שבעת המזמור, ופעם לאחר "לכה דודי" לקבלת שבת. הסבר אחר לפי ר' פנחס גלברד: אמנם בעבר היה מנהג בפראג לומר בקבלת שבת פעמיים "מזמור שיר ליום השבת, ולהפסיק ביניהם בקדיש. והטעם לכך אין לו קשר לגולם, שאפשר "ולא היה ולא נברא אלא משל היה", אלא כפי שכותב באחת מתשובותיו רבי דוד צבי הופמן, שהמנהג היה מזמן קדום לקבל את השבת בבית הכנסת העתיק בפראג "אלטניי", בכלי זמר, וגם את המזמור הזה ליוו בכלי נגינה, אך מכיון שלפי המחבר בשו"ע (סי' רסג סע"ד) מזמור זה מהווה קבלת שבת,לכן הנהיגו לומר פעמיים את המזמור, בפעם הראשונה בנגינת כלי זמר לכבוד כניסת השבת הדומה לכלה ולמלכה המתקבלת בכלי זמר, ובפעם השנייה רק בפה, לציין כניסת השבת. מאחר והרפורמים החלו להכניס את העוגב לבתי הכנסת, בוטלה התזמורת ב"אלטניי שול", אך המנהג של אמירת המזמור פעמיים נשאר על מכונו, בבית כנסת זה ובכל בתי הכנסת בפראג. אגב, עניין הגולם כידוע הופץ ע"י הספר "נפלאות המהר"ל מפראג" שכתב הסופר יודל רוזנברג (מת בקנדה בשנת 1936) שכתב כמה ספרי בדיות וזיופים, כמו חליפת מכתבים בין המהר"ל לבין הכומר יאהן סאלוועסטער, וכן "תפארת מהרא"ל" (ר' אריה לייב הסבא משפולה). יש לציין שבספר "שבחי המהר"ל" שנכתב ע"י תלמידיו אין אף מילה על אגדת הגולם.