יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
המקובלים בצפת נהגו לצאת לשדה כדי לקבל את השבת. הם הסתמכו על מה שמסופר במסכת שבת: שבת קיט ע"א: רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה. המקובלים קיימו את המסופר בגמרא כפשוטו, לבשו בגדי שבת ויצאו לשדה תוך שירה לקבלת פני השבת. השירה הייתה כמובן שירה דתית. הם התחילו בפרקי תהילים המדברים על שירה והלל לה':

קבלת שבת (3) ד"ר אפרים יצחק עד תלמידי האר"י לא הוגדר אלו שירות ותשבחות לומר בקבלת שבת. לדוגמא ספר כף הקטורת אומר שיש לומר פרקי תהילים. כף הקטורת[1]: לומר תהילים שזמרתם ערבה לפני הקב"ה בכלל ובפרט המזמר אותם בערב שבת. כמובן שהמינימום נאמר רק "מזמור שיר ליום השבת": ר' יצחק בר שלומה האזובי, אגודת אזוב, עמ1 134 – 135:[2] ליל שבת נכנסין לבית הכנסת ומתחיל שליח צבור ואומר: מזמור שיר ליום השבת, ואומר קדיש וברכו ... המקובלים בצפת נהגו לצאת לשדה כדי לקבל את השבת. הם הסתמכו על מה שמסופר במסכת שבת: שבת קיט ע"א: רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה. המקובלים קיימו את המסופר בגמרא כפשוטו, לבשו בגדי שבת ויצאו לשדה תוך שירה לקבלת פני השבת. השירה הייתה כמובן שירה דתית. הם התחילו בפרקי תהילים המדברים על שירה והלל לה': וכך כתוב בספר הקנה: ספר הקנה[3] דף סה ע"ב: אח"כ (אחרי טבילה והחלפת הבגדים) מתעטף בטליתו וקורא לחבריו ולאשתו ולביתו: בואו ונצא לקראת כלה שבת מלכתא. ומתחברים ואומרים בואי כלה בואי כלה. ספר הקנה לא כותב שיש לצאת לשדה ממש, אלא אומר לחבריו ומשפחתו "בואו נצא לקראת שבת המלכה". וכך כותב גם השל"ה: של"ה, פרק נר מצוה, כט, ב, ךף פ ע"ב: מתעטפים בלבוש יקרה לקבל הכלה בבגדי הפאר ... וזה מעשה מתעטף ואמר: "בואי כלה בואי כלה" זהו בהכנסת השבת, שהכלה באה לסעודה. ומאחר שעתה אינה רק כלה, כי בחינת מלכה היא בסוד הנשואין, על כן בהכנסת השבת קראה כלה ואמר "בואי כלה בואי כלה". והנה שבת נקאת כלה ונקראת מלכה, נקראת כלה בעת שמתקדשת, ואחר כך נקראת מלכה בייחוד עצמי עם המלך העליון. צריך לכוון גם במזמור "הבו" (תהילים כט) ב' פעמים כלה, שנאמר ""הבו לה' כבוד ועוז", ראשי תיבות למפרע כלה, "הבו לה' כבוד שמו", גם כן ראשי תיבות למפרע כלה, כנגד ב' פעמים בואי כלה שעולים כמנין "קול" (באי כלה = 68 X 2 = 136 כמנין קול) כדי לעורר תפארת הנקראת קול בסוד הזיווג, וסימן קול דודי דופק. גם רמ"ק כותב שצריך רק לקרוא לשבת ,בואי כלה": ר' משה קורדובירו, תפילה למשה, דף קצג ע"א: השבת כעין כלה המצפה לבעלה לעת שיקרא אותה. ומאחר והוא קורא אותה מיד היא באה, לכך באי כלה מיד. והנה השבת מלכתא, היינו שעם היות שהשבת היא בינה תפארת ומלכות... תחילה יאמר בואו ונצא. ומיד אח"כ באי כלה באי כלה. תפילת ליל שבת אתה קידשת, כנגד הקידושין שמקדש בהן החתן לכלה... ותפילת מנחה, אתה אחד, כנגד בעילת מצוה שמתייחד החתן עם הכלה. רמ"ק קורא לשבת נקבה, וזאת בגלל הספירות. כידוע שיש ספירות זכר ויש נקבות."בינה", היא האם והרחם של כל הבריאה. כך כותב משה חלמיש במבוא לקבלה: משה חלמיש, מבוא לקבלה עמ' 106: "בינה" היא רחם האם. "ומתוך הדמות הנשית הזאת, שהיא אם לצאצאיה, נתפסה הבינה כאם הבנים – במובן הצר של אם לשבע הספירות שמתחתיה, ובמובן הרחב יותר כאם העולם. כאילו מכאן ואילך נבנה העולם ומתפתח (לעתים מפרשים בהקשר זה את הכתוב "בראשית ברא אלקים" לאמור: אלוקים שהוא כנוי לבינה, ברא שית = ששת ימי בראשית). כמו כן רמ"ק מסביר מדוע בליל שבת אומרים בתפילת העמידה "אתה קידשת" – נתינת קידושין. וכן בתפילת מנחה אומרים "אתה אחד". החתן מתאחד עם הכלה – בעילת מצווה. ולכן גם אומרים בליל שבת "וינוחו בה", כי בזמן זה באה הכלה. ואילו בבוקר בא החתן ולכן אומרים "וינוחו בו" ואילו במנחה אומרים "וינוחו בם" – באיחוד של החתן והכלה. הספירות הן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. הספירות מחולקות לשתי קבוצות: שלוש העליונות, ושבע התחתונות. גם מלכות היא נקבה = שכינה, היא אם העולם (מיניאטורה של בינה, אם הבנים). תפארת היא מידת הרחמים מעין "עושה שלום במרומיו" לכן היא נקראת גם "שלום". היא מסמלת גם את שם ה' המפורש. היא השלישית ופעמיים "כי טוב". היא מיזוג בין הזכר והנקבה. [1] ספר אנונימי, עוסק בפרוש קבלי – מיסטי על תהילים, בדור מגורשי ספרד, תחילת המאה ה – 16. [2] מחצית הראשונה של המאה ה – 16. [3] תחילת המאה ה – 15.