יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
תפילת "קבלת שבת" בימינו, אנו קוראים לאמירת ששה (או שבעה לפי הספרדים) מזמורי תהילים צה (לכו נרננה), צו (שירו לה') צז (ה' מלך תגל הארץ) צח (מזמור שירו לה'), צט (ה' מלך ירגזו עמים), הספרדים מוסיפים את פרק ק (מזמור לתודה), כט (מזמור לדוד הבו לה'). לאחר פרקים אלו מוסיפים את "אנא בכח", לכה דודי ואת הפרקים בתהילים צב (מזמור שיר ליום השבת ואת צג ( ה' מלך).

קבלת שבת (2) ד"ר אפרים יצחקי תפילת קבלת שבת – "לכו נרננה" וגו' אין זכר לתפילת "קבלת שבת" זו, לא בסידור רב עמרם גאון ולא ברב סעדיה גאון, רמב"ם, ויטרי וכן לא בשו"ע, ואף לא בכל הסידורים עד המאה ה- 16 וגם לא בתחילת המאה ה – 17. לפי הבית יוסף מקדימים לתפילת ערבית ב"מזמור שיר ליום השבת", ואילו לפי הרמ"א, אין שום הקדמה לתפילת ערבית בלילי שבת: בית יוסף אורח חיים סימן רסא: לדידן מכי אמר מזמור דשבת קבליה לשבת עליה: דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רסא: ובמדינות אלו אין נוהגין לומר מזמור בכניסת השבת לכן עניית ברכו הוי קבלת השבת: כך גם מובא בשולחן ערוך על ידי ר' יוסף קארו: שולחן ערוך אורח חיים סימן רסא סעיף ד: אחר עניית ברכו, אע"פ שעדיין יום הוא, אין מערבין ואין טומנין משום דהוא קבליה לשבת עליה; ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו. והמגן אברהם מביא את דעתו של הרמ"א בדרכי משה אך מוסיף שהמנהג עתה לומר את "מזמור שיר ליום השבת": מגן אברהם[1] אורח חיים סימן רסא: מזמור שיר וכו' - ובמדינו' אלו אין נוהגין לו' מזמור וכו' ולכן ענית ברכו הוי קבלת שבת [ד"מ וכ"כ סי' רס"ג סי"ג] ועתה נוהגין לו' מזמור שיר וכו' ואפ"ה אין מקבלין שבת ועושין כל מלאכות עד ברכו דמעיקרא הכי קבלו עלייהו וכ"מ בב"ח סי' רנ"ז: המשנה ברורה מסכם ואומר: משנה ברורה סימן רסא: כעניית ברכו - דמסתמא כיון שמזכיר שבת הוי כקבלה. וכתב המ"א ועתה נוהגין לומר מזמור שיר וגו' ואפ"ה עושין כל המלאכות עד ברכו [והיינו כשהזמן הוא קודם בין השמשות] והטעם משום דמעיקרא הכי קבלו עלייהו ואין מתכוונים בזה לקבלה. וכ"ז בזמן המג"א אבל במקומותינו המנהג כהיום מיד שאומרים מזמור שיר מקבלין הצבור שבת עלייהו ואסור בכל המלאכות אפילו עדיין היום גדול [פמ"ג ודה"ח] וכתב בספר דרך חכמה דה"ה במקומות שנוהגין לומר לכה דודי ומסיימין בואי כלה הוי קבלת שבת ממש ועיין בתו"ש: אפילו המשנה ברורה כותב "במקומות שאומרים "לכה דודי", כלומר שיש מקומות שאין אומרים "לכה דודי". מנהג אמירת "מזמור שיר לום השבת" בכניסת השבת, כנראה שהוא קדום יחסית, הדבר מוזכר בתשובות הרמב"ם: שו"ת הרמב"ם סימן קעח: שאלה ויורנו בדבר קהל קדוש מן ישראל, יסתירם האל בסתר כנפיו, שנהגו מימות עולם וכשנים קדמוניות לומר בליל שבת אחר מזמור שיר ליום השבת ויכלו. בא אחד מן תלמידי החכמים ומחה בידם על זה ואמר: מה שאתם אומרים ויכלו, אסור לאומרו ואתם עוברים על זה. אמרו הקהל הקדוש ישצ"ו: זה מנהג אבותינו, לא נשנהו ולא נבטלהו. ייטיב אדוננו, מורה הדת, בידיעתו הנפלאה, אשר עשה האל לפניו כל דבר, שנתקשו בו הראשונים, לקל ופשוט, להורותנו, (הראוי שישארו) הקהל על מנהגם אם לאו, ושכרו כפול. תשובה: מותר להם להשאר על מנהגם, בתנאי שיקראו ויכלו אחר תפלת מעריב קודם חזרת התפלה, לפי מה שמחייב המנהג. וכתב משה. מתשובה זו של הרמב"ם אנו למדים: א. שיש שנהגו לומר בליל שבת "ויכולו" לפני ערבית. אנו אומרים אותו שלוש פעמים. 1. בתפילת העמידה. 2. אחרי העמידה 3. בבית לפני הקידוש. על כך נדבר לכשנגיע ל"ויכולו" ולקידוש, ב. שנהגו לומר לפני "ברכו" "מזמור שיר ליום השבת". באשכנז לעומת זאת לא נהגו לומר "מזמור שיר ליום השבת" לפני "ברכו". וכך כותב הרמ"א ב"דרכי משה": דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רסא: ובמדינות אלו אין נוהגין לומר מזמור בכניסת השבת לכן עניית ברכו הוי קבלת השבת: ואילו הבית יוסף כותב: בית יוסף אורח חיים סימן רסא: ונראה דלדידן מכי אמר מזמור דשבת קבליה לשבת עליה: בכל אופן לא לפי הרמ"א ולא לפי ר' יוסף קארו, לא אמרו את אותם מזמורי תהילים שאנו אומרים לפני ערבית וקוראים להם "קבלת שבת". וכמובן שלא את שירו של ר' שלמה אקבץ (1505 - 1584 לערך),"לכה דודי". כיצד ומדוע התחילו לומר לפני ערבית מזמור שיר ליום השבת ואח"כ מזמורים נוספים? במדרש תהילים מובא: מדרש תהלים[2] (בובר) מזמור צב: ולא עוד אלא כשהוא נכנס, אנו מקבלים אותו בשירה ובזמרה, שנאמר מזמור שיר ליום השבת. יש לשים לב שהמדרש קורא לשבת בלשון זכר. המדרש תהילים לא מתכוון לומר שצריך לקבל את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת", אלא שיש לקבל את השבת בזמירות ובשירים משום שנאמר: " מזמור שיר ליום השבת". יכול להיות שבגלל מאמר זה התחילו לקבל את השבת בשיר זה עצמו: "מזמור שיר ליום השבת". (ועקב כך שרים "זמירות" בשבת). וכך גם בזוהר נאמר שצריך לקבל את השבת בחדוה זוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף צב עמוד ב: ודא כד מתעטרי מעלי שבתא על עמא קדישא כדקא יאות בצלותין ובבעותין ובסדורא דחדוה, ר' ישראל אלנקווה בעל מנורת המאור במאה ה – 14 מדבר כבר על איזו שהוא טקס שאמרים בכניסת השבת (כמובן שלא "לכו נרננה"): אלנקאוה, מנורת המאור ב, עמ' 182: אומרים 'ושמרו בני ישראל את השבת וגו' עד שבת וינפש'. ואומרים 'ישמחו שמים ותגל הארץ' וכו' (תהילים צו) וחותם המלך בכבודו חי וקיים תמיד וכו'. ואמרו בעלי הקבלה למה אומרים ישמחו השמים ותגל הארץ במבואי השבת לפי שהשבת זֶכר לשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא... והעולם הבא נברא בי"ה והעולם הזה נברא בו"ה, נמצא שם שלו י-ה-ו-ה שלם בשני העולמות. ולפיכך אומרים בשבת שהיא מעין שני עולמים אלו, 'ישמחו השמים" – מעין העולם הבא... 'ותגל הארץ', מעין העולם הזה... ולפי שהשם שלם בשני עולמות אלו, שהן מעין השבת ... אומרים בליל שבת 'ישמחו השמים ותגל הארץ' ראשי תיבות י- ה- ו- ה, שבו נבראו שני עולמים שהן מעין השבת. גם הברטנורא אומר שמקבלים את השבת בשירות ותשבחות: אגרות ר' עבדיה מברטנורא[3] עמ' 49: המנהג בכל ארץ ישמעאל ליהודים, בערב שבת ... באים כולם לבית הכנסת בלבושים נקיים ומגוהצים ומתחילים בשירות ותשבחות. [1] ר' אברהם אבלי הלוי גומבינר נולד בערך בשנת שצ"ז [1637] בגומבין שבפולניה, ונפטר בעיר קאליש בשנת תמ"ג [1683]. [2] נערך כנראה במאה ה- 13. [3] ר' עובדיה מברטנורה נולד בערך בשנת ר' [1440]. בשנת רמ"ח [1488] הגיע לירושלים. נפטר בירושלים בערך בשנת ר"ע [1510].