יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
אמילי ניוטון אזרחית בריטית שהתגוררה שנים רבות בארץ, הייתה אחת מאויביה החריפים ביותר של התנועה הציונית ושל היישוב היהודי בארץ. בספר 'תולדות ההגנה' נזכרת הגב' ניוטון פעמים אחדות, ומוזכרת כמסייעת מובהקת לרעיון הפאן–ערבי, ומתומכי החוסיינים במלחמתם בציונים. היא ועמיתיה הוגדרו "שונאי ציון".
10:05 (25/02/11) שייקה שניצר

מרדכי אשל במקום אחר בספר "תולדות ההגנה נכתב: "עזר רב מצאו להם הערבים בחבורת אנגלים אנטי-ציונים בארץ ובלונדון, שהתרכזה מסביב למיס ניוטון, אנגליה זקנה שעסקה בעבודה מיסיונרית בארץ מאז שנות התשעים למאה שעברה, מיס ניוטון הייתה אויבת ארסית לציונות. במשך כל שנות המנדט היה ביתה במרום הכרמל מרכז לשטנה ולקנוניות אנטי יהודיות". אלכס כרמל בספרו ' תולדות חיפה בימי התורכים ' מאשר את עובדת מגוריה במרכז הכרמל בהערותיו דלהלן: " רוב זקני חיפה נוטים לראות בבית מיס ניוטון את אותו ' קצר אל סת '. בית זה, המשמש עתה כמרכז על שם ג'ימס א' דה רוטשילד, היה משנת 1909 ובמשך שנים רבות, מקום מגוריה של המיסיונרית האנגלייה פרנסיס ניוטון, בשעתה אחת הדמויות הידועות ביותר בחיפה". בהערה אחרת בספרו כותב אלכס כרמל: "לפי הכתובת שמעל לשערו המקורי של הבניין – WILLKOMMEN 1893 - נחנך, כנראה בית המלון של פרוס בשנה זו. בשנת 1909 קנתה הגב' ניוטון את הבית מידי הפסטור שניידר. האחרון הקים אחר כך בית מידות (היום בשדרות הנשיא 109) ". גם עו"ד י' סלומון בספרו הביוגראפי "בדרכי שלי", מעיד כי נכח בדיוני 'ועדת שאו' וציין כי בקושי הבליג על עמדתם החד צדדית של חברי הוועדה, והוסיף "לא אספר על דיוני הוועדה והעדויות הנוגדות שהובאו בפניה, ודברי השטנה והשקר של הצד הערבי, בעזרת ידידים אנגלים, כמו הגב' ניוטון מחיפה". בקיץ 1975 פורסם ב'הארץ' מאמר של חביב כנען, ששירת כשוטר במשטרת המנדט על הגב' ניוטון, ששהתה בארץ לסירוגין בשנים 1889–1937, ובחזקתה היה בית גדול בכרמל המרכזי. במאמרו נסתייע בספרה האוטוביוגרפי של הגב' ניוטון 'חמישים שנות חיי בפלשתינה' לונדון בשנת 1948 . ב– 1937 נסעה ללונדון בשליחות העניין הערבי ונאסר עליה לשוב לארץ, בהוראת שלטונות המנדט. במהלך השנים נוספו פרטים על פעילותה נגד היישוב היהודי בארץ, ונגד גופים ציוניים ויהודיים אחרים: כגון יק"א, (ולימים פיק"א), ומפעלו של אדמונד דה-רוטשילד, ונגד 'הצהרת בלפור'. לאחר מאורעות תרפ"ט-1929 הגיעה לארץ הוועדה המלכותית הבריטית בראשות שאו, כדי להתחקות אחר הסיבות למאורעות, שבהן נרצחו 129 יהודים ומאות נפצעו. המאורעות התמקדו בחברון, בירושלים, במוצא, ביפו, בצפת, בחיפה וביישובים נוספים. בפני הוועדה הופיעו נציגי שלטונות המנדט, מנהלי המוסדות הלאומיים, נציגי הוועד הלאומי והרבנות הראשית. מן הצד הערבי הופיעו המופתי חג' אמין אל חוסייני ומנהיגים ונכבדים ערבים אחרים ובהם גם הגב' ניוטון, שעדותה נמשכה ימים אחדים. פרטיכל מעדותה שמור בארכיון הציוני המרכזי. היא האשימה את היהודים בפרוץ המאורעות, כמו את שלטונות המנדט. השינוי ביחסי ערבים יהודים מקורו לדעתה בהצהרת בלפור, ביחסם של שלטונות המנדט ליהודים ובמעמד שניתן להם בארץ ישראל, שמצא את ביטויו ביחסו של המנדט לשפה העברית, כאחת משלוש השפות הרשמיות: ערבית, עברית ואנגלית. הוכחה לכך הם הטפסים השונים שבהם עשו השלטונות המנדטוריים שימוש: המטבע, הדרכון והבולים של ממשלת ארץ ישראל. בעקבות סיום הממשל הצבאי ומאמצי ממשלת המנדט ליישם את הצהרת בלפור, החלה עליית יהודים לארץ בקצב הולך וגובר, שהגיע לשיאו בשנת 1924. התנהגותם של היהודים כלפי הערבים התאפיינה לדבריה בהתנשאות, ברגשי אדנות ובעלות, שבאו לידי ביטוי בין השאר ביחס יהודי חיפה כלפיה. בין הגורמים הנוספים שהביאו לתסיסה בקרב הערבים נמנו על ידה הסיבות הבאות: א. מסירת זיכיון על אדמות ביצות כברה, עתלית וחולות קיסריה לנציגי הבארון רוטשילד, ונישול הערבים שחיו על אדמות אלו. ב. רכישת אדמות עפולה (הכפר הערבי פולה), ואדמות רבות אחרות בעמק בידי קרנות ציוניות מהבנקאי הסורי סורסוק בשנת 1924, תוך נישול אריסים ערבים, ופינוי חמישה כפרים זעירים מאדמות אלו, בטענה כי סורסוק מכר אדמות שלא היו בבעלותו כחוק. פינוי האריסים בכוח מאדמותיהם גרם לסכסוך דמים בין הבעלים החדשים לערבים, שבעקבותיו התערערו היחסים ביניהם. ג. המסים הכבדים שהטילה ממשלת המנדט על אזרחי הארץ. בחקירות הנגדיות שבפניהן עמדה הגב' ניוטון נסתרו רבות מטענותיה. חקירות אלו חשפו את מעורבותה בהשגת מידע רגיש באמצעות הפקידות והקצונה הבכירה בממשל הבריטי. לא אחת, במהלך חקירתה כאשר הוצגו בפניה מסמכים הסותרים את טענותיה, או נתונים על פיתוח תשתיות והעלאת רמת השירותים של ממשלת המנדט, בהשוואה למנהל התורכי, השיבה ניוטון כי אינה זוכרת או אינה יודעת. בארכיון הציוני מצויים מכתבים אחדים המעידים על קשריה עם הנרייטה סאלד. במכתב מיום 5.9.1937 היא מזכירה את מפגשה עם הגב' סאלד במועצת הנשים, מאחלת לה שנה טובה, בתקווה כי השנה החדשה תביא שלום. בתשובתה של הגב' סאלד היא ציינה כי זה עתה שבה מביקור בגרמניה, וראתה שם את בני עמה נאבקים לשמור על כבודם תוך התנגדות לגזענות, וכי כל השאר כבר נלקח מהם מכבר. הם אמרו לה: "תצילי את ילדינו, לא חשוב אם אנחנו נושמד, קחי את ילדינו לארץ אבותינו". "אני מקווה" הוסיפה, "שתביני שאיני יכולה אלא לבקשך. לגלות הבנה וסימפטיה עילאית לצדק עליון כדי ששלום יבוא". לו ידעה הגב' סאלד על מניעה הדתיים והאנטישמיים של הגב' ניוטון ספק אם הייתה מתייחסת למכתבה. במכתב נוסף השמור בארכיון הציוני מיום ה-5 בפברואר 1937, שנשלח לניוטון, עולה כי עדותו של בן גוריון ודבריו בפני 'ועדת פיל' כי "התנ"ך הוא המנדט שלנו" היה בו עניין לגב' ניוטון, אשר ביקשה לספק לה חומר נוסף בנושא הנוגע לקשר שבין היהודים לארץ ישראל. למכתב צורפו מזכר שהכינה הסוכנות היהודית על הקשרים ההיסטוריים של העם היהודי לארצו (שהוגש לוועדת פיל) וכן הקונטרס 'הציונות והתנ"ך' שחובר בידי נחום סוקולוב, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית. נראה שהתנועה הציונית ניסתה למתן את יחסה השלילי של גב' ניוטון כלפי יהודי ארץ ישראל וזכויותיהם, ואולם, כפי שנראה להלן תוחלתם נכזבה. ניוטון לא חסכה את שבט לשונה כלפי שלטונות המנדט הבריטי. שני קונטרסים שפירסמה בשנים 1937 – 1938, הם שכנראה הביאו להחלטה למנוע את שובה לארץ. הקונטרסים, שראו אור בלונדון הוצאו לאור בידי המרכז הפלשתיני למידע. הראשון שבהם נושא את הכותר: 'Punitive measures in Palestine'. והשני את הכותר'Searchlight on Palestine – play on terrorist methods' . בקונטרסים אלו האשמות חריפות נגד פעולות אלימות ובלתי חוקיות שנקטו שלטונות המנדט כלפי הערבים בימי 'המרד הערבי הגדול', ותיאורים מפליגים על אכזריותם. את הדפסת הקונטרס הראשון והפצתו הצדיקה בטענה שהוא משמש מחאה נגד הרס בתים, הענשה קולקטיבית והפעלת מחנות ריכוז בידי הבריטים שהיפלו את הערבים לרעה בענישה, ואילו כאשר יהודים עברו עברות דומות זכו בהקלות. משעלו נגדה טענות שפרסום הקונטרס השני (ובו נכללו פעולות עונשין נגד כפרים ערביים וכד') עלול לפגוע באינטרסים בריטיים במזה"ת ולסכן חיי חיילים ונציגי ממשל בריטים, השיבה שאלוהים קרא לה לעשות זאת בשם הצדק, וכדי לתמוך בעקרונות הנוצריים, שלא יושמו לדעתה כלפי יהודים. ניוטון נמנתה על אנגלים לא מעטים ששהו תקופות קצרות או ארוכות בא"י, וגילו אמפתיה למאבק ערביי ארץ ישראל נגד הענקת מעמד משפטי ליהודים בארץ, ולו הצנוע ביותר. בחבורה זו היו סר E.N. Bennett , הסופר והמדפיס ,Stuart Arskin שבשנת 1935 הוציא את הספר 'Palestine of the Arabs' שכלל הצגת עמדות ערביות אנטי ציוניות לדוגמה: מאורעות 1920 שהתרחשו בירושלים ויפו נגרמו בגלל גץ שהדליק להבה, ואילו את מאורעות 1921 תלה בקומוניסטים יהודים ובטבעם הלוחמני של הערבים (ולא חלילה שהערבים הוסתו כדי לפרוע ביהודים). הוא מציין כי הגב' ניוטון שהצטרפה למשלחת הערבית, שיצאה ללונדון בפברואר 1922, כדי להציג את עמדות הקונגרס הפלשתיני, עשתה זאת 'כחברת כבוד' במשלחת. בחבורה זו היו גם קולונל ס.פ. ניוקומב, שלחם לצידו של לורנס איש ערב במלחמת העולם הראשונה, בתו של הבישוף האנגליקני של ירושלים וכן העיתונאי ג. מ. נ. ג'פריס. בין התומכים בעניין הערבי היה גם סר רונלד סטורס, מושלה הראשון של ירושלים, המציין בזיכרונותיו בשנת 1937 "כי קיצוניות לוגית אנטי–ציונית תזכה לכבוד גדול יותר אם הערבים יתארגנו, ואם הגוף הציבורי יהיה מוכן להקדיש זמן, מוח וכסף לעניין הערבי בארץ ישראל". פרופ' רורי מילר, מרצה ללימודי המזרח התיכון בקינגס קולג' בלונדון, כתב מאמר בשנתון "עניני ארץ ישראל" (1999), בשם 'הצד השני של המטבע – התעמולה הערבית והקרב נגד הציונים בלונדון בשנים 1937– 1948'. במאמר מוקדש מקום נכבד לגב' ניוטון, שנמנתה על אחת 'מעשרת חברינו' האנגלים ששיתפו פעולה עם 'הליגה הערבית' ותרמו למאמץ הערבי כדי שהבריטים 'יתמכו בצד הערבי'. ניוטון הייתה בין מייסדי 'המרכז הערבי למידע' P.I.C.= Palestine Information Centre) ) ושימשה בו מזכירת כבוד. היא הייתה אחת הפעילות הבולטות בתעמולה הערבית נגד התנועה הציונית עד שנת 1948. בשנת 1937 הגיעה לארץ ונפגשה עם המופתי ועם טאנוס הנציג הבכיר במרכז הערבי למידע, כדי להגיע להסכמה בדבר האישים שיפעלו במרכז זה, וכדי שהערבים עצמם ינהלו את התעמולה נגד התנועה הציונית, ואילו חבריהם הבריטים יעסקו בגיוס כספים לטובת העניין הערבי. אפילו נחום בנטוביץ שנחשב למתון קרא לה "אנטי יהודית חשוכת מרפא" והוסיף "היא בשמחה האמינה בכל האשמה שנעשתה נגד הציונים, גם אם להאשמה זו לא היה כל בסיס עובדתי". ניוטון ניסתה, יחד עם עמיתיה להשפיע על הנציב העליון להתיר למופתי לשוב לארץ, לאחר שגורש ממנה בידי שלטונות המנדט. את תמיכת המופתי בגרמניה הנאצית תלתה בממשלת המנדט הבריטי בטענה, כי נדחק לכך בגלל יחסה אליו, ואפילו הצדיקה את עמדות המופתי כלפי היישוב היהודי בא"י. ג'והן רוי קרלסטון, אזרח אמריקאי ששהה במזרח התיכון בין השנים 1947 - 1950 ונפגש עם אישים שונים שהיו מעורבים בסכסוך היהודי ערבי, מתאר את שעבר עליו באזורנו בספרו 'מקהיר לדמשק'. הכותב מספר על פגישתו עם אחד מפעילי העניין הערבי בלונדון, הערבי-הפלשתיני עיזאדין שאווה ביי, שעסק גם בגיוס מתנדבים בריטיים למאבק הערבי נגד היישוב בא"י (את הקשר עמו עשה באמצעות פעיל בריטי פרו פלשתיני בשם קננינג). הוא ציין בפני קרלסטון, כי המלחמה בא"י לא תארך זמן עד שהיישוב יחוסל. "אני מכיר את קפיטן קננינג זמן רב" אמר, "הוא מסייע לעניין הערבי". חברה אחרת טובה של הערבים היא הגב' פרנסיס ניוטון. באותה עת ממש היא הופיעה, במשרד בו נערכה הפגישה, "היא שאלתני", כך כתב, "מי אתה? השיבותי לה שאני חבר של גורדון קננינג ושל עיזאדין שוואה ביי. "אלו הם גם חברי", אמרה גב' ניוטון... היא סיפרה לי שהתגוררה בירושלים והייתה חברת מסדר סנט ג'ון בירושלים וכן הייתה המזכירה של החברה לידידות אנגלית-ערבית. בחוברת שלה: 'האמת אודות המופתי', היא זיכתה באופן מוחלט את המופתי והחשיבה אותו כ "מנהיג בעל כושר מנהיגות ויושר", והתעלמה לחלוטין מתפקידו כמניח היסוד לשיתוף פעולה ערבי–נאצי. בהמשך מתאר הכותב כי הוזמן בידי קננינג לארוחת צהרים כדי לפגוש אחדים מידידיו. בין האורחים היו סיר רמסי, גב' ניוטון, אדמירל סיר בארי דאומוויל, שלפני פרישתו היה אורחו של הימלר, בגרמניה, ונאסר מאוחר יותר במהלך המלחמה. בארוחה השמיעו האורחים 'אמרי שפר' אחדים בנוגע ליהודים, ובתוכם: "פלשתין היא הארץ היחידה בה גויים יכולים לפעול נגד יהודים" אמר המארח. "אנו כולנו תומכים בהרג נגד היהודים, אנו כולנו מסכימים שהרג 600.000 יהודים יהיה קל לערבים כהרג ברווזים". גב' ניוטון הוסיפה שהיא קנתה רכוש בארץ לפני הרבה שנים בעד 3.800 לי"ש ומכרה אותו ליהודים בעבור 47.000 לי"ש, "אני מתכוונת לקבל את רכושי בחזרה לאחר שהיהודים ייעלמו" הוסיפה בקשיחות, "אני נותנת ליהודים שנתיים לאחר הניצחון הערבי". הם שוחחו על תכניותיה לרכוש אמבולנסים וציוד רפואי לערבים. האדמירל סר בארי דאמוויל הוסיף:"אנו נפעל מאחורי הקווים, כולנו צריכים לסייע עם רובה בידנו הימנית ועם ארנק בידנו השמאלית", "סיוע לערבים צריך לבוא לפני מאמצינו בבית" אמרה הגב' ניוטון". "אם נשבור את גב היהודים בארץ ישראל הוא יישבר לזמן ארוך מלהתאושש," הוסיף סר רמזי. זו הייתה גב' ניוטון ואלו היו חבריה. מה הניע את גב' ניוטון להפגין יחס כה בוטה כלפי התנועה הציונית וליישוב היהודים בארץ? נראה כי שלושה גורמים הביאו לכך: האחד – אמונתה הנוצרית, שבאה לידי ביטוי בפעילותה המיסיונרית מראשית דרכה בארץ ישראל. השני – מניעים אנטישמיים גזעניים. והשלישי – השפעת הרומנטיזם המזרחי, כפי שבא לידי ביטוי אצל רבים מחברי האגודה המלכותית הבריטית לחקר ארץ ישראל. תמיכתה הבלתי מסויגת בערבים הייתה מעין כיסוי להצדקת מניעיה הנסתרים ומכאן גם יחסה החיובי למופתי. המאמר המסתמך על מקורות חדשים מאשש את העובדה, כי הגב' ניוטון עמדה בראש שדולה אנגלית פרו-ערבית, שמטרתה הייתה לסכל את הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, הוא גם מאיר באור חדש כמה מן הדמויות האנגליות החשובות שפעלו בארץ באותן שנים. הערה בשולי הדברים: לאחרונה הזדמן לי לקרוא את שני כרכי יומנו של בריגדיר פרדריק הרמן קיש, מי שהיה מנהל המחלקה המדינית בהנהלה הציונית משנת 1923 עד ראשית אוגוסט 1931 ויו"ר הועד הפועל הציוני בירושלים עד שנת 1934. ביומנו שתי עדויות על פועלה האנטי ציוני של ניוטון. ביום 24 בדצמבר 1924 כתב ביומנו: " בג'ניבה נודע לי כי הערבים אינם פוסקים מהפיץ תעמולה אנטי ציונית. אלא שמתנגדינו מבין האנגלים, וביחוד הגב' ניוטון מחיפה, היו יותר פעילים מן הערבים"[עמ' 157 ביומנו]. ביום 1 11. 1925 כתב "סוכם כי קלוריסקי [ מרגליות] יביא את האורחים לביתה של הגב' ניוטון, וכשהגיע לשם מצא אותה בשעת מעשה, כשהיא מראה להם [לערבים מבאי ביתה] העתקה מן הספר " הפרוטוכלים של זקני ציון", זהו טיבו של הנשק אשר נגדו עלינו להגן על עצמנו ?" [עמ' 230 -231 בספרו]. והדברים מדברים בעד עצמם. מקורות וביבליוגרפיה: אצ"מ, תיקים/1120 S25,/ 3664 25S . ספר 'תולדות ההגנה' , כרך ב' 'מהגנה להתקפה' עמ' 61. שם עמ' 114, 438-437, 447, 1101, 1129, 1171. חביב כנען, ' הארץ' מיום 29.8.1975 . כרמל אלכס "תולדות חיפה בימי התורכים", הוצאת אוניברסיטת חיפה, המכון ע"ש גוטליב שומכר, תשס"ב – 2002, הערות בעמ' 133 – 134 מס' 46 ו – 48. Searchlight on Palestine, fair play or terrorist methods, By The Arab Center, London, 1938 Punitive Measures in Palestine ,The Arab Center, London 1938 Rory Miller, The other side of the coin, Arab propaganda and the battle against Zionism in London, 1937 – 1948, Israel Affairs 1999 P. 198-221 .Stuart Arskin, Palestine of the Arabs. London 1935 Carlson John Roy , Cairo To Damascus, New York 1951. P. 30 – 36. Human Idol Of Arabs, By Marion Rubinstein, In The New York World Telegram, 22.9.1934. ההגהה החמישית הושלמה ביום 2.8.09 . שעה 17.30. מר אלי שילר שלום רב. היה קשה לי להבין את כתב ידך במכתב שצרפת להגהה האחרונה, כולל זו של ד"ר מרדכי נאור. לגופו של עניין בצעתי תיקון בתאריכי מאמרו של פרופ' רורי מילר, התאריך צריך היה להיות 1937 – 1948 , כפי שזה מופיע בביבליוגרפיה , ותודה רבה לד"ר נאור. איני יודע אם הכוונה לנורמן בנטוביץ כפי שמציע ד"ר נאור. במאמרו מציין רורי מילר במפורש את השם נחום בנטוביץ, וכך כתבתי. עם כל הכבוד שאר הערותיו כגון שהספר של ג'והן רורי מקהיר עד דמשק נקרא כך בעברית, המעיין יתבונן בבליוגרפיה ויראה את השם המקורי. אין בדעתי להוסיף השלמות למאמרי, שממילא קוצץ והוסרו ממנו חלקים חשובים, בודאי לא אוסיף פרטים על חייה המשפחתיים, שכן היא מעולם לא נישאה ונשארה רווקה עד מותה. המעוניין בפרטים לא חשובים אלה, יואיל לעיין בספרה הביבליוגראפי, שם מצוי חומר רב. הוא הדבר לגבי ביתה שעל הכרמל המצוי עד היום באתרו במרכז הכרמל [הכרמל המרכזי] והידוע "כבית הכט". צילומים הרי מסרתי לך. הערה אחרונה אין ביכולתי לתקן את מה שאין צורך לתקן בבליוגרפיה. בחומר שהעברת לד"ר נאור כל הבבליוגרפיה מסודרת כהלכה. אני מקווה שתהא זו ההגהה האחרונה. ושוב פעם תודה לך על מאמציך וההשקעה שהשקעת בעבודה מן הבחינה הלשונית. מרדכי אשל. אלי שילר שבוע טוב. אני מעביר לך את המאמר, תוך שיבוץ מידע מספרו של אלכס כרמל , כפי שבקשת ממני. אני מקווה שהתוספת הוכנסה עלידי במקום המתאים. כן הוספתי את ספרו לרשימה הביבלאוגרפית. 2.1.2010. [מוצ"ש]. מרדכי אשל. .