יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
המאמר האחרון בסדרה עוסק בנישואים רפורמיים האמורים לתפוס כנישואים דתיים רגילים. אבל דא עקא, הגירושים שלהם אינם כדת משה וישראל. לפי המנהג הרפורמי, גם האשה יכולה לגרש את בעלה, אם הוא מסרב לתת גט. ואם הבעל נעלם הרביי מפריד ביניהם. וכאן מתעוררת בעיה של ממזרות לכל קהילת הרפורמים.

נישואין אזרחיים (14) מאמר אחרון בסדרה ד"ר אפרים יצחקי נישואין רפורמיים הבעיה של נישואין רפורמיים היא שהחופה נעשית כהעתק של חופה אורטודוקסית. ולא חשוב אם הרב היא רבאית או שהרביי מחלל שבת בפרהסיה, כי לרב אין עסק בקנין. הרי הבעל קונה את אשתו. וגם בטקס הרפורמי החתן אומר את משפט "הקסם": הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל", ונותן לכלה טבעת. ואמנם הם מתכוונים להנשא ולחיות חיי אישות כאיש ואשה. גם לא משנה אם גם הכלה תיתן לאחר מכן טבעת לבעלה, כי מותר לאשה לתת מתנה לבעלה. כלומר נישואים רפורמיים אמורים לתפוס כנישואים דתיים רגילים. אבל דא עקא, הגירושים שלהם אינם כדת משה וישראל. לפי המנהג הרפורמי, גם האשה יכולה לגרש את בעלה, אם הוא מסרב לתת גט. ואם הבעל נעלם הרביי מפריד ביניהם. וכאן מתעוררת בעיה של ממזרות לכל קהילת הרפורמים. כי יש לנו כלל כל הפורש מרוב פורש. כלומר אם ההלכה ברורה ומקובלת באותה קהילה שהנישואין והגירושין אמורים להיות כדת משה וישראל. כל אדם שיופיע לפני בית הדין אמור להיות לו חזקת כשרות, רק אם יוכח שהוריו לא היו כשרים. לכן ביהדות רוסיה, אין חשש ממזרות. לעומת זאת ביהדות אתיופיה, שההלכה לגבי גירושין לא הייתה כדת משה וישראל, הרי "כל הפורש מורבה פריש" לכן כולם חשודים כממזרים עד שיוכח שכל הדורות לא היה במשפחתם גירושין שלא כדת. לכן את האתיופים הזקיקה הרבנות לגיור לחומרא, ואילו את הרוסים לא. לכן אם נניח שהאתיופים לא יהודים, ואצל לא יהודים אין עניין ממזרות כלל, כשהוא מתגייר הרי שהוא כשר לחלוטין (נשארה רק בעיה של חיתון עם כהן). לכן גם לגבי הרפורמים, כל מי שמשתייך לקהילה רפורמים הרי הוא חשוד בממזרות, ועלולים לכרות ענף גדול וחשוב מיהדות העולם. פוסק ר' משה פיינשטיין: הרב משה פינשטיין, שו"ת אגרות משה, אבן העזר ע"ו: אין הקדושין שהיו אצל הרפורם - ראביי כלום, אם נתברר שלא היו שם עדים כשרים. יש לדון למה שדרו יחד כדרך איש ואשתו, אם היתה דירתם במקום שנמצאו יהודים כשרים... וגמר ובעל לשם קדושין. אבל פשוט, שהוא רק כשיש לומר אדם יודע שלא היו קדושין כלום, אמרינן דבעל אח"כ לשם קדושין... וזה ברור שאלו שהולכים לריפורם - ראביי סוברים כדעתם הטועה שהם קדושין. ולכן אדעתא דקדושין ראשונים בעל וקדושין ראשונים בטלים ואינם כלום. כלומר, שהליכי הנישואין של הרפורמים נידונים לגופם, ולכן תוקף סדרי קידושיהם תלוי בנוכחות עדים כשרים. בדרך כלל יש איסור לאורתודוקסים להשתתף בטקסי דת רפורמיים. לכן יש להניח שלא היו עדים כשרים (שלא מחללים שבת בפרהסיה) בטקס הקידושין. אך אם יתברר שבטקס היו עדים כשרים, הרי שהם נשואים כדת משה וישראל. ובמקרה כזה הם יהיו חייבים לגט כהלכתו. במקרה שהאשה לא קיבלה גט כהלכתו, הילד מהזיווג השני יהיה ממזר. במקרה שנפסלו הקדושין אין לחשוש לאפשרות קידושי ביאה, מפני שבני הזוג חשבו לתומם שכבר התקדשו מכבר. ולכן בביאה לא התכוונו לקידושין, אלא לביאת אישות. והאשה אינה מקודשת כלל. כי בטקס לא התקדשה בגלל חוסר עדים כשרים. ובביאה לא התקדשה בגלל חוסר כוונה. כך פתר ר' משה פיינשטיין את בעיית הרפורמיים. ברגע שהם לא נשואים, האשה לא זקוקה לגט, וגם ללא גט כהלכתו היא יכולה להנשא לגבר אחר והילד מהזיווג השני יהיה כשר. סיכום א. במעמדה של אשה שנשאה בנשואין אזרחיים נחלקו הדעות: 1. יש שחששו לתוקף קשריה מפאת קדושי ביאה. 2. יש שדרשו בדיקה קפדנית בכל מקרה לגופו בדבר מניעי בני הזוג בהסתפקותם בסדורים אזרחיים. 3. יש שהורו שמן הראוי לסדר לאשה גרושין "לחומרא" ובמקום שאי אפשר - ניתן להתיר אותה ללא גט פיטורין. 4. יש שהורו היתר מוחלט, ואף פקפקו אם רצוי לסדר לה גט לחומרא. מסתמנת הנטיה להורות כדעת שלישית, היינו להתיר את האשה במקום עיגון. המדובר בבני זוג שהסתפקו בסדרי נשואין אזרחיים בנסיבות המצביעות על העדר ענין בקדושי תורה. אולם, אם ידוע על גורמים מיוחדים להסתפקותם בסדרים אזרחיים, אין להתיר את האשה ללא גט פיטורין. ב. אשר לאפשרות של קדושי ביאה יש להבדיל בין הארצות החופשיות לבין ארצות טוטליטריות, שם הליכי הקידושין הדתיים כרוכים בטרחה רבה ובסיכון מסוים ולכן קיים חשש שהתכוונו הצדדים לקדושין כדת (אלא אם כן פרקו מעצמם את עול המצוות לחלוטין או שנעדרה מהם כל תודעה יהודית). ג. אין תוקף לקשרים האזרחיים כשלעצמם, ואין להתחשב באפשרות קדושי שטר. התעודה שמוסרים לבני הזוג השלטונות אינה בגדר שטר קדושין. ד. קשרים חופשיים - בני זוג שחיים כאיש ואשה ללא כל קשר פורמלי - אין לחשוש לאפשרות של קדושי ביאה (גם לא במדינת ישראל, שבה אינה קיימת כל אפשרות של סידור נשואין אזרחיים). קיימות דעות בודדות שיש להחמיר יותר בקשרים חופשיים מאשר בקשרים אזרחיים, אך אין הדברים משכנעים. ה. זכויות הממון הנובעות מנישואין אינן חלות אלא א"כ עברו בני הזוג הליכי קדושין וחופה כדת. אמנם אם התחייבו הצדדים זה לזו יש תוקף לחוזיהם. כל עוד יש להסכם תוקף בדיני ישראל או בדיני המדינה שבה נישאו. כמו כן יפה כוחו של נוהג מקום הנישואין לחייב את הצדדים גם ללא חוזה מפורש ביניהם (בדיני ממונות). ו. אשה שקבלה גט לומרא - נאסרת לכהן מדין גרושה. ז. אין אשה מתגרשת אלא ע"י כתיבת גט פיטורין ומסירתו כדת. ולכן אין תוקף לגרושין אזרחיים. אשה שהתקדשה כדת ונישאה לאחר בהסתמכה על סדרי גרושין אזרחיים, הצאצאים מזיווגה השני נחשבים לממזרים. ח. הליכי הנישואין של הרפורמים נידונים לגופם, ולכן תוקף סדרי קידושיהם תלוי בנוכחות עדים כשרים. במקרה שנפסלו הקדושין אין לחשוש לאפשרות קידושי ביאה, מפני שבני הזוג חשבו לתומם שכבר התקדשו מכבר.