יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
ניתן לקבוע כי פועלו החשוב ביותר של קלר, כסגן הקונסול הגרמני בחיפה ועכו, היה בשבירת המונופול הצרפתי באמצעות מנזר הכרמליטים על הכרמל באזור שמעל חיפה, באותם הימים, ובמיוחד באזורים שעל הכרמל במעלה המושבה. בשנת 1870 העניק השער העליון שטחים למתיישבים הגרמנים במסגרת "מתנת הכרמל", אולם בפועל נמנע מן הגרמנים לפעול למימוש מתנה זו.

בית הקיץ של פריץ קלר (סגן הקונסול הגרמני) בהר הכרמל מרדכי אשל בכרמל המרכזי, ברחוב קלר מספר 2, מצוי הבית הראשון שנבנה בכרמל. את הבית בנה פרידריך [פריץ] קלר, מי שנמנה על תושבי המושבה הגרמנית של חיפה, ה"טמפלרים" [[TEMPELGESELLSCHAFT. פריץ קלר היה הרוח החיה בהקמת השכונה הגרמנית על הכרמל, שנתכנתה בשם "כרמלהיים". למבנה היסטוריה ארוכה ומרכזית בדברי ימיה של העיר חיפה. כידוע, הטמפלרים הגיעו לחיפה ממניעים דתיים הקשורים בהופעתו העתידית של משיחם בארץ הקודש. כדי לקרב את הגעת המשיח, דרושה הייתה, לדעתם, הכנה מוקדמת שתבעה מהם להתגורר בארץ הקודש במסגרות קהילתיות, וזאת כדי שתשמשנה מופת באורח חייהן לתושבים המקומיים. את מושבתם לרגלי הכרמל הקימו הטמפלרים בשנת 1868, כאשר הגיעו לחיפה בלווית מנהיגיהם בתוכם כריסטוף הופמן וג'ורג דוד הרדג. הטמפלרים פרשו מן הכנסייה הגרמנית לותרנית [פרוטסטנטית] בגלל חילוקי דעות דתיים, בעיקר משום שכפרו בשילוש הקדוש, באלוהותו של ישו ובכפרת עוונות על ידו. הם הגדירו עצמם כ"עם האל ההולך בדרכו של ישו". הטמפלרים ניהלו את פולחנם בעצמם, ללא כוהני דת וללא כנסייה . את הפולחן ערכו בבית עם, שהיה בניין ציבורי ששירת את הקהילה לפולחן ולצרכים אחרים [בית ספר וגן ילדים ולאסיפות]. אנשי חבורה זו ייסדו מושבות נוספות ביפו, בשרונה ובירושלים. צאצאיהם הקימו מושבות בוילהלמה [כיום מושב בני עטרות בבקעת אונו], בוולדהיים [כיום אלוני אבא] ובבית לחם הגלילית. השתים האחרונות נוסדו ע"י טמפלרים שחזרו לכנסייה הלותרנית. הטמפלרים עסקו בעיקר בחקלאות. אך היו בתוכם גם כאלו שעסקו בתעשייה והובלה וכן בהעברת ידע מקצועי וטכנולוגיות שונות לשכנים שסביבם. על קיר בית המגורים שבנה פריץ קלר בכרמל [בנוסף לבית שבנה במושבה הגרמנית כיום בשדרות בן גוריון מס' 1 – בית המוחזק בידי מע"ץ], מצוי שלט הנצחה בעברית ובאנגלית שזו לשונו: בית הקיץ של הקונסול הגרמני הקיסרי פריץ קלר [ 1838 – 1913] . מראשוני המתיישבים הטמפלרים בחיפה וחלוץ הבניה בהר הכרמל בפרסומים שהפיק המכון ע"ש גוטליב שומאכר בבית קלר שעל הכרמל, [מייסדו פרופ' אלכס כרמל ז"ל], נכתב כי: המכון ע"ש גוטליב שומאכר שוכן בבית קלר משנת 1993. פרידריך קלר [1838 – 1913] בנה את ביתו על הכרמל בשנת 1870, בנוסף הוא היה חבר בחברה הטמפלרית ופרש ממנה מאוחר יותר. הוא שירת כסגן הקונסול של גרמניה בחיפה, וכן שימש סוכן של חברת הספנות האוסטרית "ללויד" ושל הדואר האוסטרי. קלר האמין בכוח הריפוי וההבראה של הר הכרמל ויזם את בינוי הבתים במקום, כולל בית הארחה ומלונות. בית קלר היה הבית הראשון בו התגוררו בכרמל שהושלם בשנת 1890 , ושרד עד ימינו. זהו בית גן המשמש כבית אירוח. מקום היסטורי זה נרכש, שוקם ושופץ תודות לתרומה נדיבה מגרמניה , בעיקר מטעם משרד החוץ הגרמני ומטעם קרן פריץ טייסון בקולוגנה –גרמניה. מי היה ריכרד פריץ קלר ומה הייתה תרומתו לפיתוחה של חיפה בעיקר באזור שעל הכרמל? קלר היה קצב במקצועו. לימים הועסק כפקיד ע"י יעקב שומאכר [אביו של גוטליב שומאכר] מתושבי המושבה הגרמנית בחיפה. יעקב שומאכר נתמנה בהיותו אזרח אמריקאי ממוצא גרמני, לקונסול האמריקאי בחיפה משנת 1872 ועד מותו בשנת 1891. כעוזרו של שומאכר האב רכש קלר ניסיון דיפלומטי אשר סייע לו בתפקידו כסגן הקונסול הגרמני – קיסרי בשנים 1877 ועד שנת 1907. לתפקיד זה מונה קלר בעקבות מחלתו של זיפו [ ZIPHOS] שהיה הסוכן הקונסולארי הגרמני בחיפה ובעכו, שחלה בשנת 1876' ושהיה במוצאו נוצרי ממוצא יווני. קלר מת בשנת 1913 ונקבר בבית הקברות הטמפלרי בחיפה . אלכס כרמל בספרו "התיישבות הגרמנים בא"י בשלהי התקופה העות'מאנית" [ הוצאת אוניברסיטת חיפה – המכון ע"ש גוטליב שומאכר והחברה להגנת הטבע – חיפה 1990], מדגיש כי השלטונות העות'מאניים סירבו תחילה להכיר במינויו של קלר כסוכן הקונסולארי בחיפה, כדי להימנע מהכרה חוקית – רשמית בהשתקעותם ובמעמדם של הגרמנים בעיר. מאידך מינוי בן המושבה בחיפה לתפקיד זה נחשב על ידי עמיתיו להישג של המושבה ולא רק להישגו האישי של קלר. בשלהי שנת 1877 הסכימו התורכים למינויו של קלר בעקבות היחלשות תורכיה עקב המלחמה בבלקנים והגברת הלחץ הדיפלומטי הגרמני עליה, גם באמצעות ביקור ספינות מלחמה גרמניות ביפו, עכו וחיפה [שם נורתה, להרתעה, אש מתותחיה הכבדים של הספינה]. כל אלו גרמו לשינוי בעמדת התורכים כלפי המתיישבים הטמפלרים בארץ. לצד שינויי גישת השלטונות התורכיים כלפי הטמפלרים, חל גם מפנה לטובה ביחס השלטונות הגרמניים ומשרד החוץ הגרמני כלפיהם. ניתן לקבוע כי פועלו החשוב ביותר של קלר, כסגן הקונסול הגרמני בחיפה ועכו, היה בשבירת המונופול הצרפתי באמצעות מנזר הכרמליטים על הכרמל באזור שמעל חיפה, באותם הימים, ובמיוחד באזורים שעל הכרמל במעלה המושבה. בשנת 1870 העניק השער העליון שטחים למתיישבים הגרמנים במסגרת "מתנת הכרמל", אולם בפועל נמנע מן הגרמנים לפעול למימוש מתנה זו. ע"מ להבין את יסודות החיכוך שבין הכרמליטים שהחזיקו בכרמל את מנזרם ושטחים רבים במעלה הכרמל, לבין הטמפלרים יש לחזור שנים רבות לאחור. כבר בתחילת המאה ה – 19 היו הנזירים הכרמליטים הגורם היחידי שפעל בכרמל באמצעות המסדר הלטיני – כרמלטי. נזירים אלו חידשו את פעילותם בכרמל לאחר היעדרות ממושכת מאז הסתלקו הצלבנים מן הארץ. הכרמליטים שבו אל הכרמל בראשית שנות השלושים של המאה ה 17, אולם הפעם הם לא שבו למנזר החרב בנחל שיח, כי אם שאפו להיאחז במערת אליהו גופא. לחצם של המוסלמים, שמקום זה היה קדוש גם להם, מנע את השתלטותם על המערה. גם ניסיונם לסלק מראש הכרמל את הנזירים היונים אורתודוכסים כשל, ולפיכך הקימו את מנזרם החדש במערכת מערות טבעיות אותן הרחיבו ושיפצו כדי להתאימם למגורים [מערות אלו ידועות כמערות פורספר ע"ש מייסד המנזר במאה ה 17]. אתר זה שימש אותם מעל מאה שנה. בראשית המחצית השנייה של המאה ה 18, בימיו של מושל הגליל דאהר אל עמר, פשטו חייליו על המנזר והרסוהו. רק לאחר שנוסדה חיפה החדשה, בימי דאהר אל עומר, הצליחו הכרמליטים, באמצעות המעצמה הצרפתית שפרסה עליהם את חסותה לקבל לידיהם את ראש הכרמל ולבנות עליו בשנת 1767 לערך, את מנזרם החדש. מנזר זה נהרס בידי עבדאללה פחה מושל עכו. רק בשנת 1836, בחסות השליט המצרי איברהים פחה, נבנה המנזר מחדש. בהיות הנזירים הכרמליטים הגורם היחידי בראש הכרמל, הם הצליחו להשתלט על רכס הכרמל ומורדותיו וקבעו עובדות בעלות על שטחי אדמה רבים באמצעות בניית גדר שתחמה את שטחי הקרקע, שלדעתם, היו בבעלותם. שטחים אלו הגיעו לאלפי דונם. הם טענו לבעלות על אדמות אלו כי בידיהם חוזים והסכמי רכישת בעלות, אף שזו מעולם לא הוכחה יורידית. שטחים אלו השתרעו מנחל שיח, בדרום דרך הכרמל המרכזי ועד לראש הכרמל. הגורם היחידי שערער על בעלות הכרמליטים היו הטמפלרים, בהנהגתו של פריץ קלר. הטמפלרים רצו לממש את "מתנת הכרמל", אך הדרך לשטחיהם נחסמה בגדר שבנו הכרמליטים כדי לתחום את שטחיהם, ודרך זו הייתה היחידה שהובילה הישר ממושבתם לשטחיהם שעל קו הרכס עצמו. הטמפלרים ראו בחסימת הדרך ניסיון נואל מצד הכרמליטים למנוע מהם גישה אל שטחיהם הנטועים בכרמי גפן. מאידך, הנזירים הכרמליטים לא יכלו להגיע לחיפה התחתית בלא לעבור בדרך שחצתה את המושבה. בדומה לכרמליטים, אף הטמפלרים נעשו לגורם כלכלי בעל השפעה בחיפה, ומגמתם לפתח מושבת קיט על הכרמל נמנעה, לפי שעה, מהם. בראשית שנות השמונים חל המפנה. פרידריך קלר וחבריו רכשו שטחים קטנים באזור הכרמל המרכזי ומעתה חיכוך ממשי עם הכרמליטים היה רק שאלה של זמן. בני המושבה הגרמנית הכשירו דרך לעגלות העולה מהקצה הדרומי של מושבתם [רחוב הגפן של ימינו] לעבר הרכס, בתווי שד' הציונות של ימינו, אך שם נתקלו בחומת הגדר שמנעה מהם את המשך סלילת הדרך, בשל תנאי השטח. כאשר נזיר כרמליטי ביקש לחצות את רחובה הראשי של המושבה, בדרכו מן המנזר אל העיר התחתית, מנעו זאת ממנו הטמפלרים בכוח. בשנת 1885 אף החליפו קלר ועמיתיו מהלומות עם הנזירים הכרמליטים ופרצו בכוח את הגדר, שמנעה מהם גישה לשטחיהם. תלונות הוגשו ע"י שני הצדדים לרשויות , קרי למושל, והסכסוך הפך למשפטי בין הצדדים. בסופו של דבר הושגה פשרה בין הניצים, בעזרת הסכם שנחתם בין האפיפיור לבין ביסמרק, לאחר שהטמפלרים שלמו למנזר פיצוי כספי כדי לאפשר להם מעבר לשטחיהם. פשרה זו הושגה בקיץ 1887. משנה זו ואילך נתאפשר לטמפלרים להתחיל בבניית מעונות הקיץ שלהם על אדמותיהם במרכז הכרמל. בשנת 1891 הוגשם חלמו של קלר כשהוקם "בית המרגוע" הגרמני הראשון על ההר. בשנות התשעים של המאה התשע עשרה נבנו מעונות קיץ נוספים ע"י הטמפלרים וכן בית מלון, ולידם נוסדה חווה חקלאית שנועדה לספק את התצרוכת לבתי המלון. חזונם של פריץ קלר וחבריו התממש, ומרכז הכרמל היה לשלוחה של מושבת הטמפלרים שלרגלי הכרמל. לימים רכשו גם יהודים חלקות אדמה בסמוך לחלקותיהם של הטמפלרים. נבנו שם על ידם בתי מגורים, בתי מלון ופסיונים משפחתיים, ובכך, למעשה, החלה ההתיישבות על הכרמל עצמו. בית קלר עצמו עבר גלגולים אחדים. גברת גרמניה שסייעה לקלר במאבקו, מרת פון באנווארט, שהייתה נוצרייה אדוקה עתירת ממון וקשרים, סייעה בממונה לקלר בבניית ביתו הראשון על הכרמל. היא עצמה התגוררה בבית זה עד שנת 1903, ואז שבה לאירופה ומסרה את הבית לקלר שהחל מתגורר בבית זה עם בני משפחתו. בבית זה גר קלר עד מותו, בשנת 1913. בשנת 1918 נרכש הבית מידי יורשי קלר ע"י בעל הון יהודי ממוצא רוסי וציוני בשם יצחק לייב גולדברג שכינויו היה "הנדיב הבלתי ידוע". נדיב זה נודע בחווה שהקים במושבה הר טוב, ב בתרומת אדמה שתרם על הר הצופים, עליה הוקמה לימים האוניברסיטה העברית , בפרדסו "פרדס גולדברג" שבשולי רמת גן ועוד. גולדברג הרס את הבית הישן של קלר והקים תחתיו בית חדש אותו כינה "בית רחל" ע"ש רעייתו. בחזית ביתו הקים קלר בית נוסף קטן ששימש לאירוח מבקרים ולכן קיבל את הכינוי "בית הקיץ של הקונסול". בבית זה, שניצל מהרס בידי גופים משמרים ובייחוד תודות לפועלו של אלכס כרמל, מצוי כיום המכון ע"ש גוטליב שומאכר.