יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
... אדם היושב עם אשתו כדרך איש ואשתו הווה כידוע שבעל אותה אפילו ליכא עדי יחוד, והכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה. ואמנם אע"פ כן השגת הרב"ש נכונה היא הן אמת שאנו יודעים שבמשך הזמן בועל אותה, אבל בקידושין צריך עדות בשעת קידושין. על איזה שעה... ואין אנו יודעים באיזה זמן, והלא על הקדושין צריך עדות בשעת הקדושין. שו"ת נודע ביהודה תנינא אבן העזר נ"ב

נישואין אזרחיים (11) ד"ר אפרים יצחקי תשובה זו, של הריב"ש, היא יסודית מאד ומטפלת בכל הפרמטרים של נישואין שלא כדת משה וישראל. אבל כמובן שיש חולקים על חלק מפסיקותיו של הריב"ש. לגבי שכל מי שמתחתן "ברצון נפשו" שמאבד את החזקה, אין חולק. (מה הדין לגבי אנוסים של ממש נעסוק בהמשך). כנ"ל לגבי שהעדים לא צריכים לראות את הביאה ממש, אלא די שהעדים רואים את הייחוד, אין חולק. מכיוון שזו מחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל: .(גיטין פא ע"ב, קדושין סה ע"ב): "ב"ה סברי אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה". ההלכה היא כבית הלל. לגבי עדות כוללנית יש פוסקים כמו הריב"ש ויש חולקים עליו. וכן לגבי אם בימינו אין לאף אחד "חזקה", יש מקבלים את דעתו ויש חולקים עליו. נתחיל בעדות כוללנית: הנודע ביהודה סובר כמו הריב"ש, שלצורך קידושין צריכה להיות עדות קונקרטית: נודע ביהודה, רבי יחזקאל בן יהודה לנדא, נולד בשנת ה"א תע"ג (1713) בפולין, שם למד ואף כיהן ברבנות. בשנת ה"א תקט"ו (1755) נקרא לשמש רב לקהילת פראג ולכל קהילות בוהמיה. ישיבתו בפראג היתה למרכז תורה גדול, ומכל קצות אירופה פנו אליו בשאלות הלכה. תשובותיו הרבות פורסמו בספרו נודע ביהודה (שני חלקים), וחידושיו לש"ס - בספר צל"ח (ציון לנפש חיה). חשיבות רבה נודעה אף לפירושו דגול מרבבה לשלחן ערוך. הוא נפטר בשנת ה"א תקנ"ג (1793). הספר "נודע ביהודה" ע"ש אביו יהודה. וצל"ח = ציון לנפש חיה, ע"ש אמו חיה. שו"ת נודע ביהודה תנינא אבן העזר נ"ב: ... אדם היושב עם אשתו כדרך איש ואשתו הוה כידוע שבעל אותה אפילו ליכא עדי יחוד, והכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה. ואמנם אע"פ כן השגת הרב"ש נכונה היא הן אמת שאנו יודעים שבמשך הזמן בועל אותה, אבל בקידושין צריך עדות בשעת קידושין. על איזה שעה... ואין אנו יודעים באיזה זמן, והלא על הקדושין צריך עדות בשעת הקדושין. לעומת זאת שלטי גבורים סובר שדי בעדות כוללנית: רבי יהושע בועז (ברוך) בן שמעון בן אברהם נולד באיטליה לרבי שמעון לבית ברוך, משפחתו גלתה לאיטליה בגירוש ספרד‏. שנת לידתו אינה ידועה, יש שהעריכו שנולד בשנת רע"ח-רע"ט (1518). מגיל 23 עד גיל 36 חיבר את חיבוריו "מסורת הש"ס", "תורה אור" ו"עין משפט", בנוסף הוא זה שציין בתוס' את כל הפניות הדפים. את ספרו ההלכתי "שלטי גבורים" הוא ספר פסקי הלכה על הרי"ף. הוא נפטר בשנת שט"ו-1555. הוא חי בזמנם של רבי יוסף קארו, והרמ"א. רבי יוסף קארו לא ראה את ספר שלטי הגיבורים, שנדפס בתקופה חופפת להדפסת השולחן ערוך, אך הרמ"א הירבה להביא פסקים מספר זה, ומכנהו "הגהות אלפסי". שלטי גבורים לאלפסי קדושין תרנ"ט בשם ריא"ז: המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין אפילו שניהם מודים, אין דבר שבערוה פחות משנים. ונראה בעיני, שאם הוחזקו באותן קדושין ועומדים בחזקת איש ואשתו, אע"פ שאין להם עדי קדושין ולא עדי יחוד, ולא נתיחדו מפני עדים כשרים, הואיל ומוחזק במקומן בחזקת איש ואשתו, הרי חזקה זו כמו עדות ברורה וגמורה. לגבי החזקה בימינו, המחלוקת מובאת בשולחן ערוך: ר' יוסף קארו פוסק בשולחן ערוך כמו הרמב"ם: שו"ע אבן העזר קמ"ט ה': לא אמרו חזקה זו אלא באשתו שגרשה או במקדש על תנאי ובעל סתם, שהרי אשתו היא... אבל כל שאר הנשים בחזקה שבעל לשם זנות עד שיפרש שבעל לשם קדושין. כלומר, שאין לכל אדם חזקה שלא בועל בעילת זנות. ה"חזקה" קיימת רק לגבי מי שהייתה אמורה להיות אשתו. לעומת זאת הרמ"א מביא את הדעה שכל פנוי שבא על פנויה חוששים שמא כיוון לקידושין: הרמ"א ל"ג א': יש אומרים דפנוי שבא על הפנויה לפני עדים חוששים שמא כוון לשם קדושין. וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אבל אם כבר הוחזק לזנות, או שיש לו אשה אחרת, לא חיישינן ויש מקילין בכל ענין. הוא גם הביא את הדעה השניה. אבל ברור אם בענייני עריות עסקינן, הרי שי להחמיר לפי הדעה המחמירה והיא, שכל פנוי שבא על פנויה, חוששים לקידושין, והיא חייבת גט. השולחן ערוך פוסק כמו הריב"ש לגבי נישאוי דת אחרת: שו"ע אבן העזר קמ"ט ו': איש ואשה שהמירו באונס הגזרות ונישאו זה לזה בחוקות העמים אע"פ שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל, אין חוששין להם משום קידושין (ע"פ הריב"ש). השו"ע קובע על פי הריב"ש, שאפילו אנוסים שהתחתנו בטקס דת זרה, הטקס לא תופס (כי אין כוונת קנין, אלא שהכומר מקדש אותם). וכן הביאה לא תופסת, וגם זה על פי הריב"ש כי הם מאבדים את חזקתם (נדון להלן, מדוע אנוסים מאבדים את חזקתם?) גם הרמ"א סובר שנישואי דת זרה אינה תופסת, וגם הביאה שבאה לאחר מכן נחשבת לביאת זנות: הרמ"א אבן העזר כ"ו א': מומר שנשא מומרת בנימוסיהם ונתגיירו (חזרו בתשובה) אח"כ, אין כאן חשש קדושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט. אע"פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא. מפרשי השולחן ערוך תמהים, האם כל האנוסים, אלפי יהודים שרק מפחד האינקוויזיציה, למראית עין התחפשו לנוצרים ובתוכם היו יהודים מאמינים בכל מאודם, בגלל חטא של הליכה לכנסיה הם מאבדים את חזקתם ועושים בעילות זנות?! כותב על כך ר' משה לימא: רבי משה לימא 1658 - 1604 היה מגדולי האחרונים, מחבר הפירוש חלקת מחוקק על שולחן ערוך חלק אבן העזר. נולד בפולין לרבי יצחק יהודה, למד בישיבת קראקא אצל רבי יהושע בן רבי יוסף מקראקא. שימש ברבנות של קהילת סלונים משנת 1631 עד שנת 1650 לערך, ולאחר מכן נתמנה לרב ברבנות קהילת ווילנא. ר' שבתי הכהן (הש"ך) היה אחד מן הרבנים בבית דינו ברבנות ווילנא. בסוף ימיו התמנה לרב בבריסק, ליטא, שם נפטר בהיותו בן 53. ר' משה לימא (מראשוני מפרשי שו"ע) חלקת מחוקק כו' ג': ... תלינן הטעם הואיל ויצא מן הכלל בכל עבירות שבתורה. שם מיירי במומר לרצונו, דודאי עשה בעילתו בעילת זנות ובהפקירא ניחא ליה. אך אנוסי הזמן, אם נודע עליהם שהיו שומרים מצוות בצנעה, ונשא אנוס אנוסה לשם אישות, אף שנשאה בחוקות העמים. יש להתיישב היטב אם לא נאמר דודאי לא עשה בעילתו בעילת זנות... ובפרט אם היו נזהרים בנדה ובמקוה טהרה. ר' משה לימא מעלה הרהור האם באמת אפשר לומר שכל אנוס "בהפקירא ניחא ליה"? את זה אפשר לומר למי שהולך ברצון נפשו להשתחוות לפני עבודה זרה, ברור שהוא בעט בכל התורה כולה ולכן ברור שגם עושה בעילותיו בעילות זנות. אך אנוסים שידוע ששומרים מצוות בצנעה ובפרט אם היו נזהרים בנדה ובמקווה טהרה, קשה לומר עליהם שעשו בעילתם בעילת זנות. (כלומר יתכן שבמקרה של אנוסים באמת הביאה תהיה ביאת קידושין. והאשה תצטרך לגט כהלכתו לפרוד מבעלה). ר' משה לימא כתב זאת כהרהור ואילו הבאים אחרת כבר פוסקים זאת להלכה: לדוגמא ר' משה בנבנישתי: ר' משה בנבנישתי - מחכמי קושטא במאה ה-17 [1608 – 1677] עמד בראש ישיבה בקושטא. נתפרסם מאוד בידיעותיו בלשונות התורכית והערבית ובספרי דת מוסלמים. השיב תשובות שנקבצו בספר בן שלושה כרכים בשם "שו"ת פני משה" כיון שפעל אחרי גזירות ת"ח ות"ט הוא דן בתשובותיו בנשים שנשארו עגונות אחרי הפוגרומים של מרד הקוזאקים. ר' משה בנבנישתי שו"ת פני משה א' ס"א: נראה מדברי הריב"ש דבזמנו לא היתה החקירה רבה על האנוסים, ואם היו רוצים לפחות לקדש בצנעה כדת משה וישראל מבלי ללכת לבית במותם לשמוע הקללה מפי הכומר, אין מוחה בידם, כי לא היתה החקירה רבה באותו פרק ובאותו מקום, ולכן כתב הריב"ש מה שכתב. אבל בזמן הזה שהחקירה רבה, ואם לא ילכו להנשא בבית במותם ישרפו אותו ואתהן. חזרנו לחוש אם התייחדו בפני עדים. למסקנה לגבי נישואי דת אחרת: ההולכים ברצון נפשם להתחתן בדת אחרת, הם נחשבים כבועטים בדת היהודית והורידו מעצמם כל עול וכל קשר למסורת. לכן אין שום חזקה על קיום שום מצווה מהלכות היהדות. לכן אין להם גם חזקה שלא עושים בעילתו בעילת זנות. לכן היות והטקס לא נחשב כקנין וגם הביאה נחשבת כביאת זנות, לכן אין היא נחשבת נשואה ולא זקוקה לגט. לגבי אנוסים של ממש. הטקס הנוצרי וודאי שלא תקף. לגבי הביאה ישנה מחלוקת אם הם מאבדים את חזקתם או לא. ולכן אנו מחמירים ותצטרך גט.