יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
המבנים הממלוכים הקיימים בירושלים נבנו בין השנים 1250 – 1516 לספירה. בתקופה זו שלטו הממלוכים במרחבי המזרח התיכון, ממצרים בדרום ועד אסיה הקטנה. החיילים בצבא האיובי של מצרים היו, למעשה, צעירים נוצרים ממרכז אסיה, שנמכרו לעבדים והובאו למצרים. היו אלו עבדים-חיילים שאומנו באימונים צבאיים קשים, ובמקביל אוסלמו והפכו לקנאים באמונתם החדשה. בשנת 1250 לספירה עשו עבדים אלו הפיכה במצרים האיובית ותפסו מידי האיובים את השלטון, ובשנת 1260 כבשו את ארץ ישראל והיו לאדוניה החדשים של ירושלים.

מבנים ממלוכים בירושלים המערבית מרדכי אשל בירושלים המערבית מצויים שני מבני קבורה ממלוכים, שניהם ככל הנראה מן המאה ה 13. האחד, הידוע יותר, מצוי בלב בית העלמין המוסלמי מאמילא ושמו "אל כבכיה", ומניחים שבית העלמין המוסלמי שלידו התפתח במקום בשל קבר ממלוכי זה. השני מצוי בתוך מתחם בשולי שכונת "זיכרון משה", בין הרחובות ישעיהו ושטראוס ושמו "קאמריה". לצד מבנה ה"קאמריה" ניצב, עד ימינו, מינרט מסגד וכן מכלול מבנים מוסלמיים בשם "נבי עכאשה". למרבה הפליאה, דווקא מבנה הקבורה הראשון "כבכיה", מוכר יותר, ואילו המבנה השני והמסגד שלידו לא רק שאינם מוכרים לאזרחי העיר [החולפים על פניו בלא להבחין בו], גם אינם נכללים בספרים העוסקים במבנים הממלוכים בירושלים. ספר חשוב ביותר העוסק במבנים הממלוכים בירושלים נקרא בשם " MAMLUK JERUSALEM". ספר זה ראה אור בשנת 1987 בעזרת בית הספר הבריטי לארכיאולוגיה ובסיוע גוף ששמו "WORLD Of ISLAM FESTIVAL TRAST", אבל למרות שהספר כולל את כל המבנים הממלוכים במזרח העיר אין בו פרק העוסק במבנה "קובת" ה"קמריה", אך יש בו פרק העוסק במבנה ה"כבכיה". המבנים הממלוכים הקיימים בירושלים נבנו בין השנים 1250 – 1516 לספירה. בתקופה זו שלטו הממלוכים במרחבי המזרח התיכון, ממצרים בדרום ועד אסיה הקטנה. החיילים בצבא האיובי של מצרים היו, למעשה, צעירים נוצרים ממרכז אסיה, שנמכרו לעבדים והובאו למצרים. היו אלו עבדים-חיילים שאומנו באימונים צבאיים קשים, ובמקביל אוסלמו והפכו לקנאים באמונתם החדשה. בשנת 1250 לספירה עשו עבדים אלו הפיכה במצרים האיובית ותפסו מידי האיובים את השלטון, ובשנת 1260 כבשו את ארץ ישראל והיו לאדוניה החדשים של ירושלים. ירושלים לא הייתה עיר חשובה לממלוכים, גם לא מן ההיבט הכלכלי, היא הייתה עיר מנומנמת, בשולי ממלכתם. אך הואיל והממלוכים היו בעלי רגשות דתיים עמוקים, בנו בירושלים עשרות מבנים מוסלמיים - דתיים שרובם ניצבים בהר הבית וסביבו. המבנים שבנו היו בעיקר "מדרסות", היינו: בתי ספר, אכסניות לעולי רגל –ח'אנים, ומבני צדקה אחרים, כגון: בתי תמחוי, מרפאות וכיו"ב. בדרך כלל נבנו חנויות בסמוך למבנים אלו, ודמי השכירות מהן, וכן מעוברי האורח שלנו באכסניות, מימנו את החזקת המבנים ואת פעולות הצדקה. המבנים הממלוכים ניכרים בכמה סימנים בולטים, ביניהם: בניה לסירוגין באבנים בעלי גוונים שונים , שחור אדמדם ולבן [אבלק], וכן בכניסות למבנים אלו נבנו ספסלי אבן ותיקרת נטפים. בנוסף, מצויים בהר הבית גם "סבילים", שנבנו ע"י הממלוכים. סימנים מיוחדים נוספים הם הסמלים ההרלדיים של השליטים הממלוכים, המצויים במבנים השונים, שמגמתם להאדיר את בונה המבנה. לעיתים קרובות נכללו בתוך מבנים אלו כתובות הנצחה והקדשה מתוכן ניתן ללמוד על בונה המבנה ושנת הבנייה. המבנים הממלוכים הבולטים בחשיבותם בירושלים העתיקה הם: חאן א סולטאן, מדרסת אל אשרפיה, אל תנכזיה ואל תשטמוריה. וכןטורבת ברכת חאן וסביל קאיתביי הניצב במלוא הדרו ברחבת הר הבית ליד שער השלשלת. כאמור, לא רק הספר הנ"ל עוסק בבניה הממלוכית בעיר , כי אם גם ספריהם של דן בהט ויואל רונן, הנקראים, הראשון בשם "מבנים ממלוכים בירושלים", והשני בשם: "אתרים ממלוכים בירושלים". במבנה ה"קכבכיה", מעל פתחו, המצוי בצד צפון, ישנה כתובת ישנה בערבית אשר זו לשונה: "בשם אללה הרחמן והרחום ותפילתו של הנביא מוחמד. זה קבורתו לעבד העני של אללה הנעלה האמיר עלא א דין האודאג'י אבן עבדאללה הידוע בשם אלכבכיה, מת ביום השישי, החמישי בחודש ראמדאן שנת שמונים ושמונה ושש מאות ומשכנו גן עדן" [תאריך זה למניין המוסלמי, הוא 22.9.1289 לספירה]. בתוך המבנה מצוי קברו של אלכבכיה, הפונה דרומה לכיוון מכה, ובקיר הדרומי אף מצוי המח'רב [קיבלה]. מבנה קבר זה הוא של "קובה" [QUBBA], היינו מבנה מרובע שעליו בנויה כיפה עגולה נישאת. שער הכניסה לקבר כולל אלמנטים קישוטיים האופייניים לבניה הממלוכית. גם מבנה ה"קאמריה" דומה, בעיקרו של דבר למבנה אלכבכיה שבבית העלמין מאמילא, אלא שהוא גדול בהרבה ממנו, ובתוכו מצויים שלושה קברים. גם במבנה קבר זה הפתח בצפון. הקאמריה נקרא כך משום שבה קבור חסאם א-דין אל-קמרי, והקברים שלידו מיוחסים לבני משפחתו. אל קמרי היה אחד מקציניו הבולטים והחשובים של סאלח א דין איובי , כובש הארץ מידי הצלבנים, ומשחרר הקבר הקדוש מידי הנוצרים. זה היה מנהיג צבאי שהפך לסמל בקרב המוסלמים בזכות העובדה שהביס את הצלבנים בקרב המפורסם בקרני חיטים. אל קמרי היה ממלוכי שנהרג באחד הקרבות שבין המוסלמים לצלבנים בירושלים, ויש סבורים כי לידו לא קבורים בני משפחתו, אלא לוחמים נוספים שנפלו עמו במערכה. היכן נהרג קמרי, לא ברור, אולם גוויתו הובאה לקבורה במתחם זה. יש גם הסבורים כי כל הסיפור הוא בבחינת אגדה, ותו לא. מכל מקום, המבנה שעל הקבר נבנה כמאה שנים, ואף יותר, לאחר נפילתו של חאסם א דין אל קמרי. קיומם של הקברים הממלוכים בירושלים שבין החומות, ואף מחוץ להן מעידים על יחסם של הממלוכים לירושלים, לאמור: הממלוכים ביקשו להיקבר בה מתוך אמונתם הדתית. אשר למסגד א"נבי עכאשה". עכאשה ידוע כאחד מבני ה"סחאבה" של מוחמד, וליתר דיוק מבני ה"צחאבה". הנמנים עליהם היו ממקורביו של מוחמד וממלוויו הבולטים. יש סבורים כי הם אלו שהעבירו, או מסרו, לדורות הבאים את החדיתי'ים [התורה הסונית שבעל פה], עליה נשענת, בין השאר "השריעה". הח'דית הוא למעשה אוסף של הלכות, אגדות וסיפורים אודות מוחמד אשר מופיע בסונה, והכולל גם את הביוגראפיה שלו ואת התייחסותו ועצותיו בנושאים שונים. על בני הצחאבה נמנים נבי עג'מי, הקבור בחורשת המסרק, מי שהיה ספרו האישי של מוחמד, וכן גם אבן ג'בל, שקברו מצוי בפארק איילון. שם המסגד הוא "עוכשה" ולא "נבי עוכשה", אלא, שכידוע, לפי מסורת האיסלם ומנהגיו לדמויות חשובות שפעלו סביב מוחמד הוענק הכינוי "נבי", כלומר נביא, וכן הוא הדין לכל מקום קדוש. אולם אין האיסלם מכיר בעוכאשה כנביא, שהרי מוחמד, לשיטתם, היה אחרון הנביאים. עכאשה מת בסביבות ירושלים, ולפי המסורת המוסלמית מצוי קברו מתחת למבנה כיפתי הצמוד למסגד. המסגד עצמו נבנה, ככל הנראה, בשלהי המאה התשע עשרה או בראשית המאה העשרים. בנייתו בסמוך לקבר הממלוכי של הקמריה, נועדה לחזק את קדושת המתחם. המסגד אינו פעיל מאז פרוץ מלחמת העצמאות, ואולם ותיקי ירושלים מי שחיו בה בימי של המנדט הבריטי, עוד זוכרים את קריאת המואזין [לא הרמקול] מעל צריח מסגד זה. לימים , בראשית שנות החמישים, שימש המתחם ללימודי חקלאות, שנלמדו בבית הספר היסודי. במבני המסגד פעלה, במשך שנות החמישים והשישים תנועת המזרחי הצעיר [נוע"ם] ומזה עשורים אחדים משמש המקום כגן שעשועים לתושבים החרדים המתגוררים בסביבתו. פשר המתחם המוסלמי הזה, בלב ירושלים, מתברר כאשר נלקחת בחשבון העובדה שעד תחילת שנות העשרים, היהאזור זה ריק ממבנים, למעט בתי שכונת זיכרון משה ובתי חברת המיסיון הבריטי שבסמוך. התפתחותה האורבנית של העיר, בניית "בית גזית" ובית ההסתדרות שמולו, גימדו את צריח המסגד והעלימו אותו, לאחר שנים רבות בהן צללית המסגד בלטה בנוף העיר.