יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בחורה יהודיה עמדה להינשא לבחור יהודי, כדת משה וישראל. בגלל הגרות הבחור נעלם או שנהרג. החבר הטוב ביותר של הבחור, שהמיר את דתו, בא לנחם את הבחורה, ודבר על לבה להינשא לו, והבחורה הסכימה. אבל החתונה לא הייתה כדת משה וישראל, אלא "על ידי עובדי ככבים בחקות דתם ובכהני במותם". הם חיו יחד כשלושה חדשים, וכמובן ש"והיו יודעים זה אנוסים רבים" (הייתה עדות כוללנית). האשה נכנסה להריון ממנו, כשהדבר נודע לבעל עזב אותה "והלך מעבר לים, ולא יסף שוב אליה עוד". בינתיים הילד נולד, והיא הצליחה לברוח ממיורקה לאלג'יר. השאלה היא: האם נישואי דת אחרת, תקפים כנישואים יהודיים.

נישואין אזרחיים (10) ד"ר אפרים יצחקי עד עתה למדנו את כל הכללים לגבי נישואין כדת משה וישראל. ויש כבר בידינו את כל הכלים לדון בנישואין שלא כדת משה וישראל. נתחיל עם נישואי דת אחרת, כי על כך יש לנו חומר רב, עקב הבעיות ההלכתיות שנוצרו בעקבות אנוסי ספרד. נתחיל עם תשובת הריב"ש: הריב"ש: רבי יצחק בר ששת, נולד בברצלונה בשנת ה"א פ"ו (1326) ונפטר בשנת ה"א קס"ח (1408) באלג'יר. הריב"ש היה לגדול הדור לאחר פטירת רבו הגדול והאהוב, ר' נסים (הר"ן). הוא שימש ברבנות בקהילות רבות בספרד, ובשנת ה"א קנ"א (1391), בעקבות המהומות האנטי-יהודיות שפקדו את ספרד, ברח הריב"ש לצפון אפריקה, ושם שימש כרב וכאב בית דין בעיר אלג'יר. מאות מפסקיו משמשים מקור לפסקי השלחן ערוך של ר' יוסף קארו. תשובתו זו של הריב"ש היא התשובה היסודית לכל עניין נישואין שלא כדת משה וישראל, כי כל העוסקים בעניין מתייחסים לתשובה זו גם אם נתנגדים לחלק מפסיקתו בעניין. בזמן רדיפות קנ"א, היו יהודים, שבגלל הרדיפות, המירו את דתם מרצונם. הבולט בין היהודים המומרים היה שלמה הלוי מעיר בורגוס שבקסטיליה שהפך כעבור זמן לחכם נוצרי חשוב ולמטיף נגד היהודים. הוא עלה לדרגת כהונה נוצרית וחיבר ספר ושמו "חקירה ודרישה של הכתובים" (Scrutinium scripturarum) ובו הסביר מדוע הפך לנוצרי. הוא חיווה דעתו כי גזרות קנ"א גרמו ליהודים לגלות את "דת האמת". הוא המליץ להמשיך בדרך של השפלה ודיכוי העם היהודי. שו"ת ריב"ש סימן ו': שאלה: אשה אחת באה ממיורקה, מאותן האנוסות לעבודת ככבים, ובנה בחקה ונאמר לה: מה טיבך ומה טיבו של בן זה? ואמרה שאנוס אחד מארץ ארגון תבעה לינשא לו קודם הגזרה כדת משה ויהודית ולא עלתה בידו. ולאחר הגזרה בכמו שבוע אחד, בא [אנוס אחד] לעבודת ככבים אוהבו של אותו אנוס החפץ בה, ודבר על לבה להנשא אליו, והיא נתפייסה ונגמר הזווג ביניה'. אלא שלא קדשה בעדים ולא נשאת לו בעשרה, אלא על ידי עובדי ככבים בחקות דתם ובכהני במותם. וישבה בביתו עמו כאשתו לכל דבר בחזקת אישות, והיו יודעים זה אנוסים רבים. וישב עמה כמשלש חדשים, ונתעברה ממנו וזה פריה; והלך האיש ההוא מעבר לים, ולא יסף שוב אליה עוד. ילמדנו רבינו מה יהיה משפטה, ואם יש לחוש לה אם לא. סיפור המעשה: לפני הגזרות בחורה יהודיה עמדה להינשא לבחור יהודי, כדת משה וישראל. בגלל הגרות הבחור נעלם או שנהרג. החבר הטוב ביותר של הבחור, שהמיר את דתו, בא לנחם את הבחורה, ודבר על לבה להינשא לו, והבחורה הסכימה. אבל החתונה לא הייתה כדת משה וישראל, אלא "על ידי עובדי ככבים בחקות דתם ובכהני במותם". הם חיו יחד כשלושה חדשים, וכמובן ש"והיו יודעים זה אנוסים רבים" (הייתה עדות כוללנית). האשה נכנסה להריון ממנו, כשהדבר נודע לבעל עזב אותה "והלך מעבר לים, ולא יסף שוב אליה עוד". בינתיים הילד נולד, והיא הצליחה לברוח ממיורקה לאלג'יר. השאלה היא: האם נישואי דת אחרת, תקפים כנישואים יהודיים. על הריב"ש לדון בכמה עניינים חשובים: א. האם הטקס הנוצרי עצמו תקף כדת משה וישראל בגלל נתינת הטבעת מהבעל לאשה, שנהוג גם בטקסים נוצרים (בתנאי שהיו שם עדים כשרים – אנוסים) ב. האם הביאה היא ביאת קידושין. ג. האם עדות כוללנית תקפה לגבי קידושין. תשובה: אין ספק כי האירוסין או הנשואין, תקראם כמו שתרצה, שנעשו בנימוסי עובדי ככבים ובכהני במות', שאין בהם חשש קדושין, אף אם היו בהם עדים כשרים, שהרי לא נתקיים בהם נתן הוא ואמר הוא /קדושין, ה:/. ואף אם נאמר שאין אמירתו מעכבת, כיון שנתקבצו יחד כדי להתארס או להנשא, /קדושין, ו/ והוי כמדבר עמה על עסקי קדושיה, ונתן לה ולא פירש, דקיי"ל: דיו כל שעוסקין באותו ענין. מ"מ בכאן הרי לא נתן לה כלום, רק שהכומר מברך אותם בקול גדול ונותן טבעת לכל אחד. לעניין הטקס בנישואי דת, אומר הריב"ש, שיש הבדל מהותי בין הקידושין היהודים ובין הטקס בנצרות. בנצרות יחסי המין הם החטא הקדמון על-פי פאולוס, מרגע הגירוש מגן העדן חיים כולנו, צאצאיהם של אדם וחווה, בעולם שקרי - עולם ה'גוף' וה'חומר', הוא עולם החטא שסופו בגיהנום, וזאת בניגוד לעולם האידאלי - עולם ה'רוח' - שסופו בגן העדן. טענה זו קיבלה גוון של חטא התאווה, כשיצר המין הוא המייצג העיקרי של חטאי הגוף, ולכן על-פי הנצרות הוא אחד מהחטאים החמורים. לכן עדיף לא להתחתן כלל, וכך נוהגים הכמרים הקתולים והנזירים והנזירות. אבל בגלל קיום המין האנושי, צריכים להביא ילדים לעולם. ניתן התר, על ידי נציג ישו עלי אדמות = האפיפיור ועל ידי נציגיו הכמרים, לאנשים הפשוטים להתחתן = לקיים יחסי מין ולהביא ילדים לעולם. ההיתר הוא חד פעמי, אין אפשרות להתגרש. כי ההיתר הוא רק להביא ילדים לעולם ולא לתענוגי בשר. ידוע הסיפור על הנרי השמיני שביקש מן האפיפיור קלמנס השביעי כי יבטל את נישואיו, כדי שיוכל לשאת אשה אחרת. האפיפיור לא הסכים לבטל את הנישואים של הנרי וקתרינה. כל מאמציו של הנרי לשכנע את האפיפיור לא נשאו פרי. לכן הוא ניתק את הכנסייה האנגלית מהכנסייה הקתולית ומהשפעת האפיפיור, והוא ייסד את הכנסייה האנגליקנית . ומינה בראש הכנסיה האנגליקנית את נאמנו תומאס קרנמר, הארכיבושוף מקנטרברי. במקום האישור לגרש את אשתו הוא גירש את האפיפיור, והאכיבישוף מקנטברי נתן לו את כל האישורים שהוא רצה. בטקס הנוצרי הכומר "מקדש" אותם, כלומר הוא נותן להם רשות לחיות יחד חיי אישות, ואין קנין, לעומת הטקס היהודי הבעל קונה את אשתו. לכן אין קנין בטקס הנוצרי, ואינה קנויה לו – הקידושין לא חלים. לעניין עדות כוללנית אומר הריב"ש: אבל מה שיש לעיין הוא במה שנתייחד עמה בפרסום, ועמדה תחתיו ונתעברה ממנו. ושנינו בגיטין: (פ' הזורק פא) המגר' את אשתו ולנה עמו בפונדקי, ב"ש אומרי' אין צריכ' הימנו גט שני, וב"ה אומרים צריכה הימנו גט שני. אימתי, בזמן שנתגרשה מן הנשואין, ומודים בנתגרשה מן הארוסין, שאין צריכה ממנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה. ... אמנם צריך שיהיו שני עדים ביחד אם בביאה אם ביחוד; אבל בזולת זה אין חוששין כלל. ... גם הוסיף הרשב"א ז"ל, דדוקא כגון שראה הוא את העדים, אבל אם לא ראה הוא את העדים, אע"פ שהעדים רואים אותם, אינה צריכה הימנו גט שני. לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו בלא עדים אינה מקודשת אע"פ ששניהם מודים, הילכך כשבעל זה לא לשם קדושין בעל אלא זנות בעלמא. ... לדעת הריב"ש (ויש חולקים עליו על כך) לעניין קידושין העדות צריכה להיות קונקרטית, אפילו בביאה, ובוודאי שביחוד. ואם אין עדים קונקרטיים הביאה לא תחשב לביאת קידושין. אלא לביאת זנות, כי ה"אדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו בלא עדים אינה מקודשת, הילכך כשבעל זה לא לשם קדושין בעל אלא זנות בעלמא". לעניין "חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", אומר הריב"ש: ובנדון זה ודאי אין לך פרוצין יותר מאלו ההולכים ברצון נפשם לפני עבודת ככבים להשתחות שם, ומעשיהם מוכיחים בפריצותם ובקלותם. ואף כי בעונות אחר הגזרה, זולתי יחידים מיעוטא דמיעוטא, רבו המתפרצים בזנות של נכריות, אף כי בזנות של בת ישראל פנויה דנעשה להם כהיתר, אין צ"ל בקלי עולם כזה, שהוכיח סופו על תחלתו, שהניחה מעוברת והלך לו. ... הריב"ש טוען שבגלל שלוש סיבות, אין להניח שאדם זה לא עשה ביאתו ביאת זנות, כלומר שאדם זה איבד את "חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" א. "חזקה" פרושה הנחה ראשונית, ובמקרה עש ביאה על פנויה, אנו מניחים שאדם שומר חוק לא עושה בעילתו בעילת זנות. אבל אם יש הוכחות חד משמעיות שאדם זה עושה בעילות זנות, אין להעניק לו את "החזקה". לכן מי שעובד עבודה זרה (בגלוי וברצון), מאבד את כל החזקות לגבי ספר החוקים היהודי. לכן הוא מאבד גם את "החזקה" שלא עושבה בעילות זנות. כלומר החזקה שלו הפוכה, ההנחה הראשונית היא שהוא עושה בעילות זנות. ב. בזמננו (בזמנו של הריב"ש – קנ"א1391 ׂׂׂׂ ( טוען הרב"ש, אין לאף אחד את החזקה שלא עושים בעילות זנות. "כי בעונות אחר הגזרה, זולתי יחידים מיעוטא דמיעוטא, רבו המתפרצים בזנות של נכריות, אף כי בזנות של בת ישראל פנויה דנעשה להם כהיתר". היום רוב הצבור עושים בעילות זנות, לכן אי אפשר להניח שלכ אדם לא עושה בעילתו בעילת זנות, כשהמציאות הפוכה. ג. לגבי אדם ספציפי זה, סופו הוכיח על תחילתו , שהוא התכוון לזנות, לא רק שלא התחתן כדת משה וישראל, אלא ברגע שגילה שהאשה בהריון, ברח. הדבר מוכיח שהוא הכוון אך ורק לזנות. ולכן ביאתו אינה ביאת קידושין. ובסוף התשובה הריב"ש חוזר ומדגיש את דעתו, שעדות כוללנית אינה נחשבת לעניין קידושין: ובר מן דין לפי מה שנראה מן השאלה, לא היו כאן אפי' עידי יחוד, ולכ"ע =ולכולי עלמא= אין חוששין לקדושין בלא עדים. ואפי' בעד א' אפילו שניהם מודים אין חוששין לקדושין. זהו מה שנראה לי בזה, וחתמתי שמי יצחק בר ששת זלה"ה. כלומר לפי כל הסיבות האשה לא הייתה מקודשת מלכתחילה, ואינה זקוקה לגט ומותרת להתחתן עם כל גבר (כולל כהן).