יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בחורה יהודיה, (קונסרבטיבית) הכירה בחור יהודי והחליטו להתחתן. את החתונה היהודית החליטו לעשות אצל ההורים במיאמי, בקיץ ובינתיים כדי לחיות יחד הם נישאו בנישואין אזרחיים וגרו יחד כאיש ואשה. אבל עד שקיץ הגיע הם נפרדו בגירושין אזרחיים. התעוררה השאלה האם היא זקוקה לגט כהלכתו בגלל "חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". וכאן הם ממש התכוונו להתחתן כדת, כלומר היא מיועדת להיות אשתו.

נישואין אזרחיים (9) ד"ר אפרים יצחקי ראינו שישנה מחלוקת בקשר ל"חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". חלק מן הגאונים סוברים שכל אדם מישראל יש לו "חזקה"זו. הרמב"ם חולק וסובר ש"חזקה" זו מעניקים רק לכשרים בישראל, שאינם מוחזקים כעושים בעילתם בעילת זנות ורק למיועדת להיות אשתו. לגבי נישואין אזרחיים, אם נפסוק כמו חלק מן הגאונים (לא כמו הרמב"ם), הרי שלכל יהודי יש "חזקה". ואפילו אם נפסוק כמו הרמב"ם, הביאה אמורה להיות ביאת קידושין, כי הרי היא מיועדת להיות אשתו. הם גם הכריזו בפומפי, לפני שופט ולפני כל העולם שהם רוצים להיות נשואים, זה בדיוק מיועדת להיות אשתו, והביאה אמורה להיות ביאת קידושין. נביא לדוגמא מקרה אמיתי: בחורה יהודיה, (הוריה קונסרבטיבים) ממיאמי למדה באוניברסיטה באוסטין טקסס. הכירה שם בחור יהודי והחליטו להתחתן. את החתונה היהודית החליטו לעשות אצל ההורים במיאמי, בחופש הגדול – בקיץ. ובינתיים כדי לחיות יחד הם נישאו בנישואין אזרחיים וגרו יחד כאיש ואשה. אבל עד שקיץ הגיע הם נפרדו בגירושין אזרחיים. התעוררה השאלה האם היא זקוקה לגט כהלכתו בגלל "חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". וכאן הם ממש התכוונו להתחתן כדת, כלומר היא מיועדת להיות אשתו. אבל עדיין לא פתרנו את בעיית הביאה, כי בביאה צריך להתכוון לצורך קידושין: תוספתא קדושין פ"א: בביאה - כל ביאה שהיא לשם קדושין, הרי זו מקודשת ושאינה לשם קדושין אינה מקודשת. מה הכוונה ב"לשם קידושין", האם הכוונה צריכה להיות לשם קידושין כדת משה וישראל, או רק לא ביאת זנות, או הכוונה צריכה להיות שעל ידי ביאה זו הגבר מתכוון לקנות את האשה? מדוע בני אדם עושים טקסי נישואין ואחר כך ברור שיעשו ביאה (שבת לג ע"א: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה - הופכין עליו לרעה). כי הם חושבים שהטקס מתיר את הביאה. אם כן בביאה אינם מתכוונים לביאת קידושין, אלא לביאת אישות, אין כאן קנין, כי הקנין לדעתם כבר נעשה בזמן הטקס. ובזה דנה הגמרא: כתובות ע"ג ע"ב: קידשה בפחות משוה פרוטה וכן קטן שקידש, אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכן - אינה מקודשת. שמחמת קדושין ראשונים שלח, ואם בעלו קנו. ר' שמעון בן יהודה משום ר' ישמעאל אומר: אם בעלו לא קנו, מר סבר אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין. ומר סבר אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא בעל אדעתא דקדושין ראשונים בעל. כלומר, אם יש לפני הביאה טקס, יש להניח שאדם סומך שבטקס קנה את אשתו ואינו מתכוון בביאה כביאת קידושין אלא כביאת אישות. אבל אם הטקס נפסל והאדם יודע שהוא נפסל, אנו מניחים שבביאה הם התכוונו לקידושין. אם אנחנו מסופקים אם האדם יודע שהטקס נפסל, ישנה מחלוקת בגמרא: ת"ק סובר, שאנו מניחים שאדם יודע שהקידושין נפסלו ולכן מתכוון בביאה לקנין. ואילו ר' ישמעאל סובר שאנו מניחים שאדם לא יודע, והוא סומך על הטקס ואינו מתכוון בביאה לקידושין. בנישואין שלא כדת, כמובן שישנה מחלוקת: יש פוסקים שסוברים שהביא קונה ויש סוברים שהביא לא קונה. הריב"ש פוסק שהביאה לא קונה: שו"ת ריב"ש ה' (לקראת סוף התשובה): ... בנדון זה, אע"פ שראו עדים שבא עליה, כיון שלא פירש לשם קדושין, אין אומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קדושין בעל. כיון שאתה טוען על הסבלונות שהם לשם קדושין, הרי הביאה היא על דעת הקדושין הראשונים ואינה כלום.