יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בשבת הגרעין בעכו הוביל חברנו מרדכי אשל סיור על חומות העיר העתיקה והתעכב באריכות על המצור שהטיל נפוליאון בונפרטה על העיר עכו בשנת 1799. תוך כדי דבריו הזכיר מרדכי שכתב מאמר מפורט על מצור זה. לבקשת חברים רבים שלח מרדכי את מאמרו לפרסום באתר. הכנסו וקראו.

נפוליון והמצור על עכו בשנת 1799 מרדכי אשל פרק א' מה חיפש נפוליאון בארץ ומדוע צר על עכו? השלטון העות'מני מצוי בירידה עקב בעיות כלכליות. בארץ לא השתלט השלטון המרכזי על דמויות מפתח אשר השליטו מרותם על מרחבים אדירים בדרום לבנון ובסוריה רבתי. תהליך שהחל בימי דאהר אל עומר הבדואי אשר שלט בכל אזור הגליל ולא ציית להוראות השלטון המרכזי בקושטא. השלטון בעזרת צי אוניותיו ובסיוע כוחות מצריים הצליחו לסלקו ולחסלו, בהיות דאהר בן 87 בעת שנסוג מעכו. למושלה החדש של עכו נתמנה ג'אזר פחה שהתפרסם באכזריותו ובעריצותו הרבה. דמות זו, ששלטה בחבל צור –צידון ובצפון הארץ, היה מתנגדו העיקרי של נפוליון במאבקו על השליטה בארץ. ג'אזר שלט בגליל בשנים 1755 עד 1804. כאשר צבאו הפרטי מרד נגדו בשנת 1789, ידע לנצחו ולהשמידו באומץ רב ובעורמה. חייליו כה חששו מפניו עד שהעדיפו בשעת מצור נ' על עכו להילחם בגבורה בצרפתים, מלהרגיז את אדונם. באותו תוקף בו לחם נגד נ' וצבאו , התגונן ג'אזר נגד התערבות השלטון התורכי המרכזי, ולא הניח לחיילים תורכיים להיכנס לעכו ולתגבר את כוחותיו. רווחות שתי גרסאות על הסיבות בגללן הגיע נפוליון לארץ ישראל. האחת מבקשת לטעון כי דמות זו ניסתה לחקות את אלכסנדר מוקדון, כשכבוש המזה"ת הוא שלב מקדים למסעו במטרה להגיע להודו, ע"מ למוטט את השלטון הבריטי בה. מאידך יש עדות של אחד המשתתפים במסע לארץ, המעיד שכבר בעת המצור בעכו, ביקש נ' להכתיר עצמו כמלך פרס, ועל כן היו קצינים צרפתיים מסוימים שהעדיפו שעכו לא תיכבש כלל. יש הסבורים כי בכוונת נ' היה לצרף לצבאו חיילים מבני המיעוטים בא"י, בלבנון וביתר מחוזות אסיה של האימפ' התורכית. לדברי המרשל ממרון האמינו באמתותם גם קציני הצי הבריטי שניסו למנוע מנ' את כיבוש עכו, בסוברם כי כך יגנו על השלטון הבריטי בהודו. היסטוריונים מודרניים שוללים את הסיבות הנ"ל ולדעתם היו ארבעה גורמים בגללן יצא נ' למסעו. 1. לאבטח את השלטון הצרפתי במצרים ע"י הכנעת האויבים הצרים עליה, ולמנוע צאת חייל משלוח תורכי לעבר מצרים. 2. להכריח את השער העליון להיכנס למו"מ על שלום עם צרפת. 3. למנוע מהשייטת הבריטית את השימוש בבסיסי האספקה שבחופי א"י. בשלהי 1798 בשל אצל נ' הרעיון לצאת למערכה בארץ, והוא החל לתכנן את הדרוש. להערכתו לא יוכלו הבריטים לתכנן פלישה למצרים לפני חודש יוני 1799, ואם יזכה בניצחון מכריע תתמוטט האימפריה העות'מנית, ותבוטל הפלישה הימית, ולכן יהיה עליו לשוב למצרים עד חודש יוני, כדי להגן עליה מפני פלישה זו. מגבלת הזמן היא שבסופו של דבר הייתה לרועץ לנ' וגרמה לו לא אחת לקבל החלטות נמהרות ופעולות פזיזות במהלך המערכה בארץ. נ' היה מוגבל בכספים שעמדו לרשותו, לפיכך כדי להצטייד בבהמות משא, פשט במצרים על מאהלי בדווים, והחרים מהם כ-3000 גמלים וכ- 3000 חמורים לצורך שינוע הספקה לחייליו, וכן גייס 3000 סוסי רכיבה. את כוחותיו פיצל לשלושה ראשים . שנים מתוכם באמצעות מפקדיו הבכירים ואף נ' נטל על עצמו פיקוד על כוח נוסף. נ' נאלץ לגייס נוסף לחייל המשלוח שעמד על 6500 איש בערך, עוד 13000 איש שרוכזו לקראת המסע הצבאי בארץ, זאת זולת חיל משלוח של משרתים, מובילי גמלים, מתורגמנים וחפרים מצריים ובנוסף אזרחים צרפתיים לתפקידי אפסנאות, כספים ורפואה. בנוסף הצטרפו אליו אחדים מחברי המשלחת המדעית. לנ' לא נותר כמעט כסף ולכן משכורתם של חייליו לא שולמה במהלך כל מסעו בארץ. פרק ב' בסיסי ההספקה שעל גבול סיני, קטיה ורומני. קטיה ורומני שימשו נקודת מוצא לחיל המשלוח הצרפתי בדרכו דרך צפון סיני לארץ. מקטיה יצא חיל החלוץ של דיביזיית ריינה ביום ה-6 בפברואר לדרכו. ציוד רב הועמס על גמלים (גמל יכול לשאת על גבו משקל 300 ק"ג) ובתוכם אספקה צבאית, מזון ומים ואף תותחים קלים. ציוד למצור ותותחים כבדים הוטענו על ספינות משא ורפסודות שהפליגו בים תוך התעלמות מן הצי הבריטי . פרק ג' המסע לאל עריש. דיביזיית ריינה התקדמה כאמור דרך רומני והגיעה לאל עריש במגמה לכובשה ולהכין במהירות את הדרך למעבר כוחות חיל המשלוח כולו. המטרה הייתה לפעול במהירות מרבית ולהפתיע את ג'אזר פחה ואת מושל דמשק. חיילי ג'אזר נשלחו לאל עריש ע"מ ללוכדה, לבצרה ולרכז בה מחסני מזון לקראת פלישה מתוכננת למצרים. הצרפתים נתכוונו לתפוס מחסנים אלו ולהשתלט על הספקת המזון. הפזיזות הצרפתית גרמה להכנות לא יסודיות, באשר נראה היה כי המידע המודיעיני אותו שאב נ' הסתמך על ספרו של וולוני הצרפתי "מסע במצרים ובסוריה". מסע אותו ערך בין השנים 1782 – 1785 ואולי מעט מאוחר יותר. נראה שנ' קרא ספר זה וממנו למד על מצרים, סיני וא"י. על יפו כתב וולוני: "נמל ימי ועיר מבצר חשובה ככליפת השום, אבל יכולה היא להיעשות אחד המקומות החשובים לאורך החוף...", על עכו כתב: "ג'אזר הסתפק בכך שהתקין גישה לסירות, אולם הביצורים אף שהם משוכללים יותר מכל זולתם בסוריה אין להם כל ערך. יש רק כמה מגדלים נמוכים ועלובים ליד הנמל שתותחים מוצבים בהם, וכלי ברזל חלודים אלה גרועים הם עד כדי כך, שאחדים מהם מתבקעים כל אימת שיורים בהם, חומת המגן מצד פנים הארץ אינה אלא קיר של גן בלי תעלות מים". הצרפתים חשבו שאל עריש הוא עיירה פרוזה, כשהגיעו אליה הופתעו למצוא בה מצודה בנויה מאבן עם ארבעה צריחים בפינותיה, שהגם שלא היו גבוהים בלטו החוצה ואפשרו אש מן האגפים. קיצורו של דבר, כיבוש המצודה נמשך למעלה מן המצופה בתכנון המקורי, בגלל העדר תותחים כבדים והזמן היקר שבוזבז לשווא בניסיון לכובשה. מנגד, ג'אזר לא שקד על שמריו ושלח לאל עריש כוח נוסף ומשמעותי של חיילים, בסה"כ אלפיים איש. גם עיכוב בצאת הדיביזיה הצרפתית השנייה התעכבה ימים אחדים וגרמה להימשכות המערכה . בסופו של דבר הצטרף נ' לקרב על המצודה וב-20 בחודש נכבשה המצודה. לעיכוב זה הייתה משמעות מרובה בכישלונו של נ , בקרב לכיבוש עכו. פרק ד' הקרב על יפו. גם לקרב על כיבוש יפו הייתה משמעות רבה. הכוח הצרפתי הגיע ליפו ב-4 במרס 1799. ביפו לא הייתה בעיה של אספקת מזון ומים לצבא נ'. סביבתה הייתה חקלאית, משופעת בירקות, פירות ומים מבארותיה. אך יפו הייתה מוקפת חומה חזקה ולה שערי מתכת ומגדלי תצפית. בשל לחץ הזמן בו היו נתונים חיילי נ', הוחלט לוותר על התחפרותם, החלטה שיישומה עלה ביוקר. בצהרי ה- 6 במרס ערכו הנצורים גיחת פתע ותקפו את עמדות התותחים הקלים הצרפתיים מדרום לעיר. העמדות ניזוקו וחיילים צרפתים מעטים נהרגו. בהתקפת נגד נסוגו התוקפים למצודתם. הפעם תכנן נ' לתקוף את העיר באמצעות התותחים הקלים שברשותו, אך טרם פתח באש הציע למפקד העיר להיכנע באמצעות קצין ומחצצר. מפקד העיר שפתח את שעריה בפניהם, לא נטה להיכנע, והפגין את החלטתו הנחושה להלחם ע"י כך שכרת את ראשי אנשי המשלחת, והציבם מול צבא נ' על חומות העיר. מעשה זה גרם להרעשת העיר, לפריצת הצרפתים לתוכה, להרג חיילים ואזרחים רבים בעיר, למעשי אונס וביזה לשריפתה ולהרס העיר. בתוך כך נהרגו כאלפיים מכוחות המגינים, ונכנעו כשלושת אלפים מאתיים וחמישים . גם שלל, מזון רב וספינות נפלו בידי הצרפתים. ישנה גרסה כי נ' הופתע ממספר החיילים התורכיים שנפלו בשבי. בהעדר כוח אדם לא היה נ' מוכן לטפל בשבויים, אף כוחות לליווים למצרים לא היו בידו, כשמונה מאות חיילים מצריים נשלחו למצרים, משיקולים פוליטיים, מאה שבויים נלקחו לשמש פועלים וחפרים שיעזרו למהנדסי נ' , וכל השאר נטבחו על חוף ימה של יפו בידי כיתות ירי. השמועה על טבח זה עברה במהירות ברחבי הארץ, ונראה שהיה גורם חשוב בעמידת הגבורה של ג'אזר פחה, בעת שנ' צר על עכו. החיילים הצרפתים הראשונים חלו בדבר לאחר כיבוש יפו, ועובדה זו השפיעה קשות על מורל חיילי נ' שנדבקו ככל הנראה ביפו. את חולי הדבר השאיר נ' לגורלם במנזר הארמני. העדר שירותי רפואה הולמים גרם להתפשטות המחלה בקרב חייליו כ-200 חולי דבר נשארו ביפו, בנוסף לחיל המצב של מאה וחמישים איש, בעוד השאר עשו דרכם לצפון הארץ. במהלך הימים מאז כיבוש יפו ועד תחילת מצור עכו, פעל נ' בפנים הארץ באזור קאקון, קלנסואה, שכם והרי השומרון, אך ללא הצלחה יתרה. עתה לא נותרה ברירה בידי נ' כי אם לכבוש את חיפה שהייתה עיירה קטנה ולה מצודה קטנה, הנשלטת מן הכרמל, כדי להתקדם לעכו. במסע לאורך החוף היה סיכון רב, מאחר שהצרפתים היו נתונים מעתה לאש מספינות מלחמה הבריטיות. לרשותם עמד איפא מסדרון צר. ב-16 במרץ התעכב הצבא למנוחה מתלאות הקרבות והדרך, בעוד חלק קטן המשיך במסע צפונה. בינתיים פגעו ספינות המלחמה הבריטיות בספינות הצרפתיות וברפסודות עליהן הועמסו תותחיו הכבדים של נ', כך שהוא נותר ללא כוח ארטילרי משמעותי כדי לפצח בתותחיו את חומות עכו. פרק ה' מדוע צר נ' על עכו ומה ביקש להשיג בכיבושה ? עכו הייתה למטרה ראשית של נ' בכיבוש הארץ מן הסיבות הבאות: 1 עכו הייתה למעשה בירת הארץ בהיותה מקום מושבו של ג'אזר. 2 היא הייתה נמלו החשוב של האזור. נ' רצה למנוע מן הצי הבריטי אפשרות לעשות בנמלה שימוש. 3 לעכו היה משקל היסטורי רב כבירת הממלכה הצלבנית השנייה במהלך כל שנות קיומה ונפוליון ראה עצמו כממשיך דרכם. 4 עכו הייתה סמוכה ללבנון, בה חיו מיעוטים דרוזים, מתולאים, ערבים שיעים, מרונים, נוצרים קתולים, וכאלו שהשתייכו לכנסיה המזרחית. נ' תכנן לגייס מקרבם חיילים רבים להמשך כיבוש הארץ, ולשליטה במצרים, וראה בהם בני ברית לעתיד מול התורכים. השייטת הבריטית הגיעה לעכו ב 15 במרץ 1799. בהמשך נראה מה הייתה השפעתה על כישלון נ' במערכה על עכו. נ' לא חשב שבעכו הוא ייתקל בהתנגדות קשה מזו שהייתה לו ביפו. חומותיה לא נראו לו מרשימות במיוחד, שורה אחת בלבד של חומות שנבנו מימי דאהר אל עומר, השליט הבדוואי של הגליל. חומה זו חוזקה אך במעט בידי ג'אזר את החומה הפנימית בנה ג'אזר תוך כדי המצור. נ' לא החשיב את חייל המצב ואת נחישותו להילחם. היה זה בלתי צפוי לנ' שכוח מזרחי בלתי מאומן כראוי, ובלתי מנוסה במלחמה אירופית יוכל לעמוד בפני התקפותיו. אך העובדות היו הפוכות: 1 חיל המצב היה מאומן וממושמע וקיבל שכר גבוה יותר מזה של הקצינים והחיילים הצרפתיים, שבמהלך מסעם לא קבלו כל שכר. 2 פעל אצלם מניע מוראלי, רישומו של הטבח שעשה נ' בשבויי יפו. 3 הם זכו לסיוע של אנשי מקצוע מעולים מן המערב, חיילי הנחתים הבריטיים והקולונל פיליפו, שלמד עם נ' באקדמיה הצבאית הצרפתית, אך ערק וכרת ברית עם הצבא הבריטי. זה הכיר את נ' ואת שיטות הלוחמה של הצרפתים והכין את ג'אזר וחייליו למצור. העדר סיוע ארטילרי כבד בידי נ' בעוד שסיוע כזה ניתן לתורכים ע"י אוניות קרב בריטיות, שהמטירו אש מן הים על כוחות נ'. הבריטים סיפקו למגיני העיר מרגמות ותותחים כבדים ופצצות, וכן תותחי מצור שלכדו מן הצרפתים, כך שמאזן הכוחות פעל לטובתם. 4 גורם נוסף שפעל לרעת הצרפתים היו חומות העיר שהיו חזקות מכפי שנראו. בנוסף, החפיר המקיף את החומות הפנימיות והמישור שממזרח לעכו מנע מן הכוחות הצרפתים מודיעין שדה בזמן אמת. כן היה כוח המגן גדול יחסית בהשוואה לכוח התוקף. 5 שליטה ימית סביב שטחי חומות עכו הנמשכות אל הים, היה חיוני שיהיה בידי הצרפתים הצרים, אך לרשות נ' לא עמד כוח ימי מסייע, בגלל שליטת האנגלים בים. לנ' חסרה אפוא יכולת לבחור אלטרנטיבה טובה מבין אלטרנטיבות נוספות היכן יש לתקוף. 6 לצרפתים לא הייתה די תחמושת. 7 הזלזול שהפגין נ' כלפי האויב. כל ניסיונות נ', והיו לצבא הצרפתי הרבה ניסיונות לפרוץ לעיר מן הפינה הצפון מזרחית שבחומת העיר, כולל ניסיון חדירה באמצעות מנהרה מתחת לחומות, במגמה לפוצצה ולחדור לעיר דרך הפרצה, לא צלחו, למעט ניסיון אחד בו הצליחו הצרפתיים לחדור מעבר לחומה החיצונית, אך להפתעתם ניצבו בפני חומה שנייה שעל קיומה לא ידעו דבר. ניסיונותיהם לטפס על חומה שניה זו מן החפיר כשלו, באשר הם היו בשטח הריגה, בעוד חיילי צבא ג'אזר זינבו בהם מאחור. נ' שערך לא מעט הסתערויות על חומות עכו, ניסה פעם אחר פעם לפלוש לעיר בקרב בו לג'אזר לא היו הפתעות. מגג המצודה וחומות העיר שלטו המגינים בתנועות הצבא הצרפתי, בעוד מטה נ' הוקם על גבעה מזרחית צפונית לעכו, באתר תל נפוליון. מבלי להיכנס לפרטי כוחות נ' ומשימותיהם, ניתן לקבוע כי משנוכח נ' כי הזמן אוזל לאחר מצור שנמשך 62 יום מ- 19 במרץ ועד ל-21 במאי, החליט נ' לסגת מן העיר עם שארית כוחותיו, כשחלקם נעו במסע רגלי דרומה בדרכם למצרים. נ' עצמו דווח כי משמונת אלפים חייליו נהרגו חמשת אלפים ואלף נפצעו. היום מעריכים כי אבדותיו הגיעו לאלף ומאתיים, אלף מתו במדבר ממחלות, ואלפיים שלוש מאות נפצעו. ייתכן שמספרים אלו נמוכים מדי. נ' חזר למצרים כשהוא מלקק את פצעיו. בזאת תמה הסאגה של מסע נ' לכיבוש הארץ מידי התורכים. מודיעין 19 במאי 2015. א' בסיוון תשע"ה.