יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
"נלבישך שלמת בטון ומלט" אמר המשורר. ואחרים בבואם לתאר משהו חזק השתמשו בביטוי "בטון יצוק" או ביידיש "אייזן בטון" הבטון סמל את החוזק ואת תנופת הבנייה בארצנו המתחדשת. טרם היות הבטון בארץ בנו מחומרים אחרים ומגוונים. מתי "פרץ" הבטון לחיינו?? הכנסו וקראו.

בית "הבטון" הראשון בארץ מרדכי אשל הנוסע מערבה בכביש חוצה שומרון, בין צומת ירקון לצומת מורשה סמוך לכפר הבפטיסטים , לא יתקשה לאתר, על גדתו הצפונית של הירקון, בית נאה בן קומותיים העשוי בטון מזוין. זהו בית הבטון הראשון שנבנה בארץ . במראהו מזכיר בית זה הבנוי בסגנון ערבי, בית אפנדי , כמותו נבנו רבים בפרדסים שהיו שייכים לבעלי קרקעות ערביים בראשית המאה העשרים . ייחודו של בית זה אינו נובע רק בשל היותו עשוי בטון , כי אם בשל השימוש שנעשה בו בשנים הראשונות לאחר שהוקם . הבית, שהוקם ביוזמתו של בצלאל יפה, שימש "מכון השקייה", להשקיית שדותיהם ופרדסיהם של ראשוני המושבה פתח תקווה ממימי הירקון, שהבית ניצב בסמוך לגדתו הצפונית . הבית הנאה שימש למעשה בית משאבה בו הוצב מנוע אשר הופעל בכוח גז שהופק מדלק מוצק. בצלאל יפה, יליד העיר גרודנה שברוסיה הלבנה, נמנה על חובבי ציון. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1909 , ובסמוך לעלייתו נסע למצרים, שם התעניין בדרכי השקיית שדות שלחין. בשובו ארצה נתגבשה אצלו ההשקפה כי אין דרך לקדם את החקלאות בארץ כי אם באמצעות גדולי שלחין הנזקקים למים להשקאתם. לשם כך הכרח לחפש מקורות מים קבועים באמצעותם ניתן להשקות השדות . זמן מה אחר שובו לארץ ולאחר שלמד היטב את צרכי איכרי פתח תקווה ופרדסיהם, יזם רעיון להקמת תחנת שאיבה על הירקון בסמוך לפרדסי פתח תקווה. היו שקדמו לבצלאל יפה ברעיון ניצול מי הירקון לייצור חשמל ולהשקיית שדות , אך בצלאל יפה היה הראשון שהוציא את מחשבתו זו אל הפועל . בשלב ראשון בנה יפה את בית הבטון [1912], אך קודם לכן נסע בקיץ 1910 לעיר הולדתו ולערי ליטא כדי לארגן את המימון למימוש חזונו. רעיונו מצא מסילות בלב אחדים מידידיו אשר נאותו להשקיע בפרויקט, לשם גיוס הכספים הקים חברה בשם "פלשתינה". בתשקיף החברה סקר יפה את מצב החקלאות בארץ ואת תוכניתו להשקאת 180 אלף דונם פרדסים ושדות ממימי הירקון. לאחר מאמצים רבים הצליח יפה לגייס את ההון הדרוש . משניגש יפה להזמין את הציוד הדרוש למכון השאיבה , הסתבר לו כי ההון שגויס אינו מספק להגשמת התוכנית במלואה . לכן הסתפק יפה בבניית מטווה להשקיית עשרת אלפים דונם בלבד בשלב הראשון , מה שהקטין באופן משמעותי את כדאיות המפעל . כדי לפתור בעיות טכניות הקשורות לשאיבת מים מן הירקון , יצר יפה קשר עם גדליה וילבושביץ ידידו האישי, אשר היה מהנדס במקצועו. וילבשוביץ, שעלה ארצה שנים רבות לפני יפה ואולץ לרדת מן הארץ לרגל סיבות רפואיות, נענה לקריאתו של יפה ובא ארצה . בנוסף גייס יפה מהנדס נוסף , את ע. גליקשטיין, שפעל במצרים. כשגובש צוות זה החלו בבניית בית הבטון. את הבית בנו בעיקר פועלים מבני העדה התימנית. כמו כן הונח קו צינורות בקוטר של חצי מטר. המשאבות הראשונות היו בבחינת חידוש, כמותן לא נראו בארץ קודם לכן . בתחילה נרכש "גזגנרטור" מיקבי ראשון לציון כמשאבה, אולם התברר כי אין בכוחו של מנוע זה לספק את הדרישה למים. ב 1911 נחתם הסכם בין איכרי פתח תקווה לבין יפה, בו נתחייב יפה על פי זיכיון להוביל מים לפרדסים למשך שלושים שנה, בהסכם התחייב יפה להשקות 1500 דונם תוך שנתיים מיום חתימת ההסכם . כן נקבע בהסכם כי בתום תקופת הזיכיון יעבור מפעל המים לרשות המושבה, אך תהיה להם הזכות, אם ירצו בכך, לקנותו כבר בתום עשרים שנה . על מנת להגביר את כמות המים הנשאבים מן הירקון ובמגמה לשכלל את מכון השאיבה , נשלח נתן שיפריס לגרמניה לצורך רכישת משאבה משוכללת יותר . ואכן, מגרמניה יובאה משאבת דיזל בעלת 75 כוח סוס, הראשונה שפעלה בארץ ישראל באותם הימים . הפעלת מכון השאיבה לוותה בקשיים לא מעטים . כשנודע לערבים בעלי פרדסים בסמוך לירקון, על הכוונה לשאוב מים מן הירקון הם התלוננו בפני השלטונות התורכיים, שגוזלים מהם את המים . גם הממשל התורכי, באמצעות פקידיו ניסו להפיק רווחים ממתן אישור לחברה לפעול. לצד קשיים אלו היו קשיים נוספים ביבוא חומרים וצינורות מחו"ל. בימי מלחמת העולם הראשונה , לא ניתן היה להפעיל את המשאבה בדיזל, כי דלקים במידה וניתן היה לרכוש בארץ, הועמדו לרשות הצבא התורכי . לשם הפעלת המשאבה נכרתו מגדות הירקון עצי אקליפטוס רבים שאלמלא כן, פרדסים רבים היו נידונים לכליה . כשהגיע קו החזית בקיץ 1917 לגדות הירקון , עברה על המפעל עובר תקופה קשה . לא ניתן היה להגיע לפרדסים על מנת להשקותם ולעבדם . בית המשאבה נפרץ וחלק מן הציוד נגנב. הפרדסנים לא יכלו לעמוד בתשלומים בעד הספקת המים ועסקי המכון הלכו והורעו . גם לאחר הכיבוש הבריטי של הארץ , לא הזדרזו הבריטיים, משיקוליהם הם, לתת יד לחידוש העבודה במכון . רק אחר שבצלאל יפה הלך לעולמו, בשנת 1926 עבר המכון יחד עם הזיכיון שניתן ליפה, לידי פנחס רוטנברג ולחברת החשמל שהקים, חברה שהחלה באותם הימים בפעולותיה . מפעלו של יפה המשיך להתקיים במסגרת חברת הבת של חברת החשמל "ירקונים", אשר רכשה את חברת "פלשתינה". שנים הרבה עמד בית הבטון עזוב ונטוש, לאחר שמשאבותיו פסקו בראשית שנות החמישים מלפעול ולהשקות את פרדסי איכריה של פתח תקווה ושדותיהם . לאחרונה נמצא הבית בשיפוצים, ככל הנראה, ישנה מגמה של העמותה לשימור מבנים ואתרים התיישבותיים, לעשותו למוזיאון, שינציח את מפעל המים של בצלאל יפה . בצלאל יפה נולד בשנת 1868, היה בנו של הרב מרדכי גימפל יפה מרוזיני. יסד בעיר הולדתו את "החדר המתוקן", השתתף כציר בקונגרסים ציוניים. הגיע לראשונה ארצה בשנת 1903 . בימי גירוש תל אביב השתתף בהנהלת המשרד הארץ-ישראלי שסייע למגורשים, פעל יחד עם מאיר דיזנגוף בועד ההגירה וועדת האספקה והמכולת . היה ממכונני "הועד הזמני" ליהודי א"י, ועמד בקשר עם השלטונות הבריטיים עד בוא "ועד הצירים". עמד בראש חברת "גאולה" שעסקה ברכישת אדמות בארץ . עסק בענייני חינוך והגנה בתוקף תפקידו כחבר "הועד הלאומי".