יום ב', ט’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר

דיזנגוף לא היה הראשון מרדכי אשל חגיגות הפורים בתל אביב, העיר העברית הראשונה, החלו שנים רבות לפני שתל אביב, הוכרזה על ידי ממשלת המנדט ביום ה-21 ביוני 1921 כעיר נבדלת מ"הורתה" יפו הערבית. שנים מועטות אחר ייסוד העיר, החלו לחגוג בה את חג הפורים. המסיבות הראשונות בתל אביב הקטנה החלו כבר בעשור השני לקיומה של "אחוזת בית", כפי שנקראה עיר זו בראשיתה. במודעה שנתלתה על לוחות העיר, העתידה להיות העיר העברית הראשונה, נתוודעו ציבור דיירי השכונות הראשונות שלאורך שדרות רוטשילד כי "הפועל הצעיר" יערוך נשף מסכות באולם הגימנסיה העברית ב"תל אביב". "ההכנות לקראת הנשף התחילו זה כבר, והודות לזה יעלה הנשף בתוכנו, ביופיו ובסדריו על הנשף דאשתקד", הובטח לציבור. "קהל יפו והמושבות מתבקש להתכונן ולהכין מסכות לנשף", לא פחות ולא יותר. בעל המסכה שתצטיין (כך במקור) יקבל פרס. כרטיסים יימכרו במחיר מ-10 פרנק עד בישליק אחד (שם מטבע תורכי). אלו יימכרו במקומות הבאים: בחנותו של החבר קורגליקוב, בקלוב הפועלים ובמערכת "הפועל הצעיר". בשולי המודעה הובטח לציבור קוראיה, כי יתר הפרטים יבואו במודעות הבאות. מודעה זו הופקה כבר בשנת תרע"א , היינו: בשנת 1911. במודעה נוספת, כמובטח במודעה הקודמת, הובאו פרטי הנשף במלואם. המודעה פורסמה מטעם "הפועל הצעיר" - סניף יפו ובה נכתב כי "במוצ"ש אור לי"ד אדר ייערך באולם הגימנסיה בתל אביב נשף מסכות. בפרוגרמה (המלה תוכנית עוד לא הייתה בלקסיקון) חזיון (המלה הצגה טרם נולדה) "דוקטור של שלום עליכם", "תמונות חיות, מסכות שונות, ריקודים". מתחת לזאת נכתב: "הערה: המסכות שתסודרנה על ידי הקהל תוכלנה להופיע באולם רק אחרי שתבוקרנה ע"י מסדרי הנשף. הוקצבו שלושה פרסים בשביל המסכות המצטיינות" לקהל הרחב הובטח: הסדר יישמר באופן הכי טוב, מכירת כרטיסים תהא כמוזכר במודעה הקודמת, אך בתוספת "בית המרקחת של ה' (החבר) ברלנט בתל אביב. בליל ההצגה ישיגו כרטיסים רק בבית המרקחת של ברלנט וזאת עד השעה 8 וחצי. הודגש כי בגימנסיה לא יימצאו אז כרטיסים למכירה. באותיות גדולות נכתב: "התחלת הנשף בשמונה וחצי בדיוק". ועוד הודגש כי אחרי הרמת המסך אין להיכנס, ופרטים נוספים יפורסמו בפרוגרמות נוספות. מה הציגו בימים ההם ביפו, במושבות יהודה ובבתי הספר ? בספר זיכרונותיה "לפנים" כותבת שולמית לסקוב, שהייתה תלמידת בית הספר הירושלמי לבנות "למל". בבית ספר זה הציגו תלמידות בחג החנוכה את ההצגות מתתיהו וחמשת בניו, בת יפתח, ברוך ממגנצה, וההצגה הפופולארית ביותר הייתה חנה ושבעת בניה. גם בגימנסיה הרצליה, שהוקמה בראשונה ביפו, היו בפורים הצגות תלמידים. במודעה מראשית העשור השני של המאה העשרים נכתב באותיות קידוש לבנה "חזיון לפורים" ומתחתיו נכתב באותיות גדולות "בי"ג באדר בערב , יציגו תלמידי הגימנסיה העברית הרצליה ביפו חזיון "מכירת יוסף", מאת י' קצנלסון בשלוש מערכות. מחירי המקומות הם בהתאם לקרבת המושבים לבימה משלוש בשליקים ועד בישליק אחד. לתלמידי הגימנסיה תינתן הנחה של % 50 . בעת ההפסקה תהיה הגרלה וכל ההכנסה מיועדת לקופת הטיולים. כרטיסים ניתן להשיג במשרד הגימנסיה". מודעה נוספת מדווחת על נשף מסכות גרנדיוזי (לא פחות ולא יותר) גם הפעם היוזם הוא "הפועל הצעיר" והנשף יתקיים באולם לורנץ (לא מדובר, חלילה, באולמו של חבר הכנסת מטעם ה"אגודה", לשעבר מר לורנץ ז"ל) בחזיון יוצגו שתי הצגות במחיר כרטיס אחד כדלהלן: "הצגה ראשונה "הסוכנים". הצגה שנייה "העצה", בתרגומו של מ. מיטלמן, ובנוסף תמונות אילמות שנושאן החינוך בא"י ושאלת הפועלים ודעת הקהל. על כל אלו יתווספו הרבה מסכות שונות, מוסיקה, ריקודים ופוסתה מעופפת (אולי התכוונו לדאר נע) אף פה הובטח כי הסדר יישמר באופן הכי טוב והננו אחראים בעדו (שטר ושובר בצידו) אין מקומות עמידה (זה לא אוטובוס) מספר הכיסאות מוגבל ומכירת כרטיסים תהיה ביפו, בראשון לציון, ברחובות ובפתח תקווה. הואיל ומניין תושבי המושבות היה קטן, ציוינו רק שמות המוכרים ללא מענם, כי הכול הכירו את הכל. תהלוכות בפורים החלו רק בשנת תרפ"א (1921) לבד מנשף המסכות המוכר, פורסם לראשונה כי הפעם לצד חג מסכות (כך במקור) תהייה תהלוכה כללית ובתהלוכה זו תנגן תזמורת צבאית (אולי של הצבא הבריטי, ואולי תזמורת מכבי אש ?) הציבור נדרש לשמוח ולהריע כי במודעה נכתב שהצלחת החג העממי הזה תלויה רק באקטיביות של הקהל הרחב עצמו. עוד נקבע כי אין ראוי להסתכל מרחוק. הקהל נתבקש להשתתף במצעד ולשנות את פרצופו הרגיל (כך במקור) הקהל נתבע ללבוש מסכות של צחוק, היתול ביקורת ולעג. בתור כרטיס כניסה לחג ישמש הסרט (זוכרים את ימי סרט ? ) שיימכר לטובת "קופת ארץ ישראל". במודעות שפורסמו בשנת תרפ"ג (1923) נוספה לתוכניות "מלחמת קונפטי" והובטח שבכניסה יסודרו שני קיוסקים (לא למכירת גזוז או סודה) כי אם לבקרת המסכות בידי ההנהלה המפיקה, ולה הסמכות לאסור כניסת מסכות בלתי רצויות. במקום יהא מזנון עשיר להנאת המשתתפים. הנשף יתחיל בשעה תשע בלילה ויימשך עד לפני הנץ החמה. חידוש נוסף היה נשף מסכות ותלבושות לפי האופנה האירופית החדשה. לציבור הובטח הפעם כי פרוגרמת הריקודים תכלול את כל הריקודים המודרניים. הנשף אמור היה להתקיים באולם "ספקטור" ובתוכנית: פוסטה מעופפת, מלחמת פרחים והפתעות. חידוש גדול אירע באמצע שנות העשרים ב"נשף עממי גדול. הובטח כי הוא ייערך באולם הגימנסיה לאור חשמל הוא יהיה היתולי–חדוותי, ריקודי, נגינתי וזימרתי. בשנה התשיעית לעריכת נשפי פורים גרנדיוזיים, בשנת תרפ"ט (1929), פוסמה מודעה וזו לשונה: "משנכנס אדר מרבין במחולות" יתקיימו נשפי מסכות מסורתיים של ברוך אגדתי, בגן ובכל אולמי התערוכה בתל אביב. ביום שני, י"ג באדר ב', ייתקיים נשף הקרנבל. אירוע זה ייפתח לקול צלצלי התרועה של שמונים ושניים איש בשש התזמורות הגדולות, אשר למנגינתן ייצאו הכול במחולות. מעתה אין מדובר עוד בנשף מסכות והצגות בלבד, כי אם בקרנבל של ממש. בנשף זה נוסף חידוש: בחצות תופיע אסתר המלכה בלבוש מלכות וכתר מלכות בראשה. זו תפרוש את ממשלתה על כל תל אביב הקרנבלית מליל פורים זה עד ליל פורים הבא, ובנשף יירד שלג צבעוני באולמות התערוכה ובגניה ומחנה של פרפרים וציפורים יכסו את עין התערוכה. בקיצור "קנצי למילין- נשף הקרנבל השנה יעבור על כל מידה של צהלה ושמחה ". בשנת תרצ"ב (1932) הייתה תל אביה כבר עיר של ממש. אולם "מוגרבי" עמד על מכונו, גם להקת תיאטרון "המטאטא" הוקמה והציגה בפני הקהל הנרחב. מוסיקת הג'אז נשמעה, מעל תקליטים וברדיו, ואפילו רקדני בלט הופיעו בהצגות, ממש כמו במוסקבה או פריז. כל אלו באו לידי ביטוי בחגיגות הפורים של תל אביב. בשנת תרצ"ד (1934) נערכו נשפי "חברה טראסק". נשפים אלו נערכו באולמי ישה חפץ. על חברה טרסק נימנו אנשי בוהמה. היו אלו ברובם אנשי העלייה השלישית, צעירים פוחזים, אוהבי חיים ושמחה, יחפנים ובמידה מסוימת גם שתיינים. אלו לא אהבו את ברוך אגדתי הבורגני ואת סגנון נשפיו. ביניהם: אברהם אייזינשטיין (אלדמע), מנדל רזניק, אלכסנדר חיסין, אהרן מסקין, אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן, הצלם שמעון קורבמן, הצייר שמחה אייזן ורבים נוספים. בני חבורה זו הצטיינו במעשי קונדס ונשפי הפורים שלהם היו לשם דבר בתל אביב הקטנה. בסוף שנות העשרים וראשית שנות השלושים התמקדו חגיגות הפורים בתל אביב בבחירת אסתר המלכה. תנועת "צעירי המזרח" שבין חבריה היה אליהו אלישר, התארגנה ליתן ביטוי לצעירים מוכשרים ממוצא ספרדי, בלקני, ומזרח תיכוני. בסוף מודעתם הדגישו כי "הכרטיסים מוגבלים". דומה שמאז החל מדי שנה טכס בחירת מלכת יופי בארץ האבות. הקרן הקיימת לישראל, הייתה מן המוסדות הלאומיים, נטלה חלק פעיל בארגון חגיגות הפורים בתל אביב, לצד עירית תל אביב שפרשה חסותה עליהן. מעתה חגיגות פורים אינן עוד יוזמה פרטית, כי אם חלק מפעולות התרבות של העירייה. המודעות הראשונות העוסקות ב"עדלאידע" התל–אביבית הן מהשנים תרצ"ג (1933) ותרצ"ד (1934). במודעה הראשונה, שפורסמה בשבוע בו חל פורים, בערב י"ד באדר אותה שנה (במוצ"ש), נקבע כי עם צאת השבת תהא הכרזת החג. בשעה 19.30 יתקיים טכס הפתיחה בהצגה "משחק פורים" במופע שיהיה ברחבת האופרה מוגרבי ייטלו חלק קבוצת נוער תימני, הסטודיו לריקוד של מ. בורנשטיין, המקהלה הראשונה של האופרה בניצוח רבינוביץ, תזמורת כלי רוח (נשיפה) קבוצת תוקעים, רוכבים ובסוף הטכס תופיע אסתר המלכה. ביום ראשון תהא תחרות ריצה שתסתיים ברחבת העדלאידע. הפרסים למצטיינים יינתנו ע"י הקרן הקיימת. בשעה 11 בבוקר, על במת קולנוע "ארמון אסתר", יתקיים קונצרט של תזמורת המשטרה הירושלמית וביום שני ט"ו באדר (פורים מוקפין) ייערך מסע עדלאידע בלווית תזמורת. מסע זה יעבור ברחובות הראשיים של תל אביב, ששמותיהם שונו לרגל הפורים, ל: שושן הבירה, מדבר בלשון עמו, חרבונה, אסתר המלכה, איש יהודי וגדול ליהודים. בראש העדלאידע ינוע מיצג מיוחד של מסכות בנושא "ישוב מתהווה". אחריו מסכות קבוצתיות מסודרות מטעם הוועדה בנושאים: שירת משה, שירת דבורה, שיר השירים, לכשיבוא המשיח, ואחריהן תהלוכת חובבים. הקבוצות המשתתפות הן של תנועות הנוער. בגמר העדלאידע ינגנו תזמורות ויהיו ריקודים עממיים. נאסר על החוגגים לפגוע ברגשות דת ולאום וברגשות המוסר הציבורי. האחראים לסדר באירועי פורים היו א. אלדמע וצבי נשרי מורה להתעמלות בגימנסיה הרצליה. כידוע, בראש המסע בימים ההם רכבו על סוסים השומר האגדי אברהם שפירא, ראש העיר תל אביב מאיר דיזנגוף, ולצידם שומרים עבריים. גם מרדכי היהודי רכב על סוס מלכותי, ולצידו הלך המן הרשע שהוביל את הסוס, והכריז "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". חגיגות פורים של תל אביב הלכו והתפתחו מן העשור הראשון של המאה העשרים ואילך. בראשית שנות השלושים ולאחריהן היו "העדלאידות" לא רק אמצעי פורימי מבדר ומשמח, כי אם במה לתנועות פועלים, לתנועות נוער, לתזמורות שונות , לבתי ספר לריקוד וכדומה. גם המוני העם נטלו חלק בצעידה ברחובות העיר. לצד כל אלו נראו משאיות, עליהן קבוצות בתלבושת מיוחדת נושאים שונים שהציגו בפני ההמונים. בתוכן היו התנועה הקיבוצית, חברות קואופרטיביות, מוסדות חינוך, בתי ספר חקלאיים, מקצועיים וכלליים. מסורת זו חיה, נושמת ובועטת כלשון הפראזה, עד ימינו.