יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
פרחי הוא המקור האמיתי על כל השפעה בעכו, בלי ידיעתו ועזרתו , לא ייעשה דבר בציבור, ואפשר להגיד על בני משפחת פרחי בעכו ובדמשק שהם מושליה האמיתיים של סוריה". נוסעים אחרים בני התקופה מתארים את חיים פרחי כ "כהן הראשי של היהודים".

ביתו של ר' חיים פרחי בעכו מרדכי אשל בתוככי עכו העתיקה, לא הרחק ממסגד "אל מועליק", שהיה בית כנסת בימיו של חיים פרחי, הוחרם ע"י ג'זאר פחה אדונו, והיה למסגד, מצוי ביתו של חיים פרחי. חיים פרחי נודע כמשרתם הנאמן של שלושת הפחות מושלי פלך [ולאית] צידון, עכו ואגפיה [כולל תחומי הגליל העליון והתחתון]: ג'זאר פחה [1755 - 1804 ], סלימאן פחה [ 1804 - 1818], ועבדאללה פחה [ 1818 - 1831 ]. המימרא של רבי יהודה הנשיא בפרקי אבות [פרק ב' ג'] " הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו", הולמת את שארע לחיים פרחי, שהוצא להורג בחנק במצוות אדונו, עבדאללה פחה, ביום ה' לפרשת ראה, ערב ראש חדש אלול תקע"ט [ 19.8.1820 ]. דמותו של חיים פרחי, אשר התחיל בקריירה מפוארת בימי ג'זאר [אחמד] פחה, מוכרת לרבים מתוך תמונה הנושאת את הכותרת "ג'זאר פחה יושב בדין". בתמונה זו נראה ג'זאר יושב על בימה, משרתיו לצידו, בעל דין כורע על אפיו ולצידו ניצב אדם, חרום אף ועיוור בעינו האחת המחזיק באיגרת. לדעת חוקרים רבים דמות זו היא של חיים פרחי, אשר אדונו הורה למשרתיו לעוור אחת מעיניו, לקצוץ אוזן מאוזניו ולקוץ את חוטמו, וכל זאת כעונש. לא לחינם הוענק הכינוי אל "ג'זאר" שמשמעו קצב, לשליט זה [ שהיה בוסני במוצאו ] , שנודע באכזריותו ובעונשי הגוף שהטיל על נתיניו. אחד המקורות החשובים המספרים את תולדותיו של חיים פרחי, מעמדו וסופו המר, הוא יהוסף שוורץ [ 1804 - 1865 ] , מראשוני חוקרי הארץ ,אשר ספרו " תבואות הארץ ", ראה אור לראשונה בירושלים בשנת 1845 , ספרו משמש מקור היסטורי חשוב לא רק בתחומי הגיאוגרפיה והבוטניקה של א"י, כי אם גם בהיסטוריה של ימיו. מספר זה עולה כי חיים פרחי נמנה על משפחה של חלפני כספים עשירה מדמשק. בשל מעמדו כיועץ ובקיא בענייני כספים, זכה להוקרת ה"שער העליון" שבקושטא. לימים, שימש כעוזרו של ג'זאר פחה, שמינהו לאחראי לגביית המסים באזור עליו שלט, וליועץ לענייני כספים. מעת לעת הטיל ג'זאר על חיים פרחי עונשי גוף שאין סיבתם ידועה לנו, יתכן שבשל הלשנות מצד מתחריו המוסלמים של חיים פרחי, ויתכן משום שרצה להטיל אימה על פקידיו, כדי שיעשו מלאכתם נאמנה. בכל אופן, פרחי לא העז למרוד באדונו, אשר פסק מלציית לאדוניו שבקושטא, ועשה בתחומי שלטונו ככל העולה על רוחו. לאחר מותו של ג'זאר פחה, ובהתערבות חיים פרחי אצל השער העליון, נתמנה סלימאן פחה למושל. חיים פרחי המשיך למלא את תפקידו אצל סלימאן פחה , אולם רכש גם זכויות מנופולין על מוצרים מסוימים. סלימאן נודע כשליט נוח לנתיניו, עצל ורודף תענוגות. יש סבורים כי בימי סלימאן היה המושל בפועל חיים פרחי. נראה שיהודי עכו וצפת נעזרו רבות בחיים פרחי בימים בהם שלט סלימאן, וניצלו את קשריו ומעמדו כדי להקל את עול המסים שהתחייבו לפרוע לשליטים מקומיים. נוסעים שביקרו בעכו ובסוריה בימים ההם מציינים את השפעתו הגדולה של חיים פרחי. תייר אחד מספר, בשנת 1812 , כי " פרחי הוא המקור האמיתי על כל השפעה בעכו, בלי ידיעתו ועזרתו , לא ייעשה דבר בציבור, ואפשר להגיד על בני משפחת פרחי בעכו ובדמשק שהם מושליה האמיתיים של סוריה". נוסעים אחרים בני התקופה מתארים את חיים פרחי כ "כהן הראשי של היהודים". כאשר נפטר אחד משרי סלימאן, אימץ חיים פרחי את בנו המוסלמי לבן. בן זה ששמו עבדאללה, נתגדל ע"י פרחי. לימים, נעשה יתום זה בהשפעתו של פרחי, למושל ולאית צידון ועכו ונודע בשם עבדאללה פחה . בשנת 1819 , שנה אחת לאחר שנתמנה לפחה, נזף בו פרחי על מעשיו. מעשה זה שימש עילה בידו כדי לסלק את פרחי מעל דרכו. גם הפעם הואשם פרחי ע"י אדונו בחוסר נאמנות, מעשה שדינו מוות. משנודע הדבר לנאמני פרחי יעצו לו לברוח, אולם הוא מאן לעשות זאת, מחשש כי אם ימלט, ינצל השליט את בריחתו כדי להיפרע מנתיניו היהודים. כאמור, הוצא פרחי להורג בחנק ע"י תלייני עבדאללה פחה, בביתו, למחרת היום הושלכה גוויתו, ע"י משרתיו של עבדאללה, מחומות עכו לים. אשתו, שהחליטה להימלט לדמשק, נפטרה בדרכה בהיותה בצפת, ושם נקברה. לאחר מותו של פרחי הכביד עבדאללה פחה את עולו על יהודי צפת ועכו, ותבע מהם תשלומי מס מופלגים שלא יכלו לעמוד בהם. עתה, משמת חיים פרחי, לא היה מי שיעמוד לצדם. רבי ישראל משקלוב, שעמד בראש קהל הפרושים בצפת בימים ההם, נתבע לסלק את חוב בני קהילתו, ומשלא הצליח בכך, נאסר במצודת עכו. כשנודע דבר מותו של חיים פרחי לאחיו בדמשק, גויס חיל משלוח [בראשו עמדו סולימאן פחה מדמשק ומוצטפא פחה מחלב], למסע עונשין נגד עבדאללה פחה, וזאת באישור השער העליון. כוח זה הגיע בחודש ניסן שנת תקפ"א [1821 ] לגשר בנות יעקב עם אחיו של חיים פרחי. בדרכי עורמה הצליח עבדאללה פחה להרעיל את שלמה פרחי, אחיו הבכור של חיים, מעשה שגרם לחיל המשלוח לשוב על עקבותיו לדמשק. שלטונו של עבדאללה פחה בא לקצו כאשר, במאי 1832 הצליח אברהים פחה, בנו של השליט המצרי מוחמד עלי , לכבוש את עכו אחרי מצור של שבעה חודשים. משנכבשה עכו, נלקח עבדאללה בשבי והוגלה למצרים. על כך אמרו חז"ל: "על דאטפת אטפוך וכל מטיפיך יטופון".