יום ד', יג’ בכסלו תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
מושב "בית הלל" שבגליל העליון נודע ביופיו. תושבי היישוב הנוכחיים עלו על הקרקע בשנת 1950, ומתיישביו הם משוחררי צה"ל. אולם ראשית היישוב בשנת 1940 , כאשר גרעין של מתיישבים ביקשו להקים מושב שיתופי על אדמות לזזה [שנרכשו ע"י הקק"ל מאת הערבי ד"ר אליאס סוקריה].

מצבת השומר יהודה סנדלר ב"בית הלל" מרדכי אשל מתיקי "מסירת האדמה" של אדמות בית הילל בשנים 1939 – 1943 , המצויים ב"ארכיון הציוני" עולה, כי אדמות הנקודה נשקו לאדמות הכפרים הערביים מנשיה, לוזה, וקוסיה. היישוב היה ממוקם בין הכפרים הערביים חלסה [לימים קריית שמונה], זבק –תחתני, קוסיה ונעמה. הכפר הגדול שביניהם מנה חמש מאות נפש, והקטן שמונים נפש. תושבי הכפרים היו בדואים עזי פנים שעינם הייתה צרה במתיישבים היהודים. היישוב שהוקם על אדמות לזזה נקרא בראשית צעדיו "מושב משותף – ארגון הפועלים להתיישבות שיתופית". בעיתונות הימים ההם דווח כי בחבל דן נוסף יישוב חדש, רביעי במספר אחרי דפנה, גבעת השומר [ חאן דוואר ] ועמיר. העולים הם חברי ארגון פועלים ותיקים, מלומדי ניסיונות חלוציים בחקלאות, בנין, סבלות, שמירה וכדומה. שמו " המשק המשותף" ומגמתו – מושב עובדים שיתופי, דוגמת כפר חיטין, שיש בו מזיגה של מושב וקבוצה. על הקרקע עלו עשרים משפחות שמנו תשעים נפש, ובעוד זמן, כך דווח, תעלינה עוד ארבעים משפחות. הארגון מונה שבעים וחמש משפחות. השטחים המעובדים על ידם הם 800 דונם מאדמות לזזה . העלייה על הקרקע לא הוחגה בפומבי , ולא הוזמנו רבים. הוקמו חומת מגן וגדר תיל, חדר אוכל וחלק ממגדל. צריף אחד הוכן במקום לפני ימים אחדים. "המשק המשותף" נוסד בשנת 1935, במושבות הדרום, ומנה 27 משפחות, וכאשר קיבל "סולל בונה" את עבודת הסבלות בנמל חיפה, הקים הארגון פלוגת עבודה בקרית בנימין [ע"י קריית אתא]. ביום י"ט בניסן תש"א 16.4.41 , נשלחה הודעה למזכירות היישוב ולמערכת, בה דווח על התכנסות ועדת השמות של הקק"ל, שהחליטה להעניק ליישוב, שעלה על אדמות לזזה, את השם "בית הילל", על שמו של ד"ר הילל יפה, כאות הוקרה על מעשיו ופעילותו לטובת היישוב והציונות. הארגון שישב במקום הודיע, ימים אחדים אח"כ, כי הסכים לקבל את השם שהוצע ע"י הקק"ל. לבשורה זו לא זכה יהודה סנדלר, שהיה מיוזמי הגרעין שעלה על אדמות לזזה, ונפל על הגנת אדמתה שבועות אחדים קודם לכן, בעת שהתעמת עם רועים בדואים שעה שעלו על אדמותיו הזרועות של "המושב המשותף". קברו של יהודה סנדלר ז"ל מצוי במרכז היישוב, על אם הדרך. הקבר מוקף כיום " אי תנועה". על קברו הונחה מצבה ובראשה עמוד אבן ועליהם כתובת בלשון זו: כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו [ בראשית ויחי] יהודה סנדלר כ"ג תשרי תר"ס, כ"ד טבת תש"א, נפל על משמרתו באדמות בית הלל. על שאירע ליהודה סנדלר דיווח עיתון "הארץ" ביום ו' כ"ה בשבט [ 24.1.1941] את הדברים הבאים: " השומר יהודה סנדלר מלזזה שבעמק חפר [ צ"ל עמק החולה] נפצע קשה בראשו בליל ד', במצב קשה הועבר לביה"ח ע"ש שוויצר בטבריה ושם נותח ע"י ד"ר כהן, אולם כל מאמצי הרופאים להצילו לא הצליחו. בשעה אחת עשרה וחצי בלילה מת מפצעיו. אתמול הועברה גוויתו ללזזה ונערכה הלוויתו. בן 41 היה במותו, עלה מליטא לפני 23 שנים, חקלאי ותיק. בזמן ההתיישבות בלזזה עלה גם הוא להתיישבות. היה ממגיני חולדה ב 1929. השאיר אחריו אשה ושני ילדים ". יהודה נהרג מחבטת "נבוט" בראשו, בשעה שניסה להניס רועים שעלו על שדות היישוב עם עדרי ג'מוסים [תאו]. במותו השאיר אחריו, כאמור, שני בנים, את משה הבכור שהיה בן 16 , ואת שמעון שהיה בן 14. שניהם, התיישבו לימים ב"בני עטרות". להלווית יהודה הגיעו באי כוח יישובי הגליל, ועד הגוש, נציגי המרכז החקלאי וארגונים שונים. קברו נכרה במקום בו נפל. ראשון המספידים היה חברו להגשמה וממייסדי הנקודה מ. גינזבורג, שהבטיח כי האסון לא ימנע את התפתחותה. אחריו ספדו ליהודה שמואל דיין מנהלל, וכן נציגי היישובים דן, דפנה וכפר חיטים וכן טובה פורטוגלי מכפר גלעדי. ביום 3.2.41 כתב יוסף וייץ, איש הקק"ל, מכתב ניחומים לחברי "המשק המשותף" בלזזה, ובו העלה קווים לדמותו של יהודה, עמו פעל כדי להקצות לאירגון את משבצת הקרקע עליה עלו חבריו לממש את מטרתם. הציפיות להתפתחות "בית הלל" ולביסוסו לא התממשו. באפריל 1945 מנה היישוב רק עשרים וחמש משפחות. המושב היה מבודד, ובימות הגשמים נותק בשל השיטפונות בנחלים והבוץ הטובעני. היישוב, שהוקם על גדתו המערבית של נחל שניר [חצבני], ייחל שנים רבות לסלילת כביש גישה אליו. מיקומו בין כפרים ערביים היה בעייתי מבחינה ביטחונית, הואיל והיישוב העברי הקרוב ביותר אליו היה במרחק של שישה ק"מ, ומשום שבדרך אליו שכנו כפרים ערביים. ממסמכי תיק היישוב עולה ונשנית הקריאה למוסדות המיישבים לסלול אליו כביש גישה, שיאפשר לחבריו חיים סדירים. המושב השיתופי "בית הילל" לא החזיק מעמד, והנקודה ננטשה. כאמור, בשנת 1950 יושבה הנקודה מחדש , הפעם כמושב עובדים. יהודה סנדלר היה ממייסדי הסתדרות "החלוץ" ב"טאבריג" שבליטא, טרם עלותו ארצה כחלוץ בשנת 1920 . טרם עלותו ארצה כתבו לו חבריו מארגון זה את הדברים הבאים: "חבר יקר יודל סנדלר! בדאבון לב הננו נפרדים ממך, חבר יודעים אנחנו ומכירים כי אתה היית הרוח החיה באגודתנו! אתה היית בין מייסדיה ועבודתך החרוצה הייתה למופת. ותוהים אנחנו: מי ימלא תמורתך? נחמתנו האחת כי בגורלך נפל להיות בין מחנה החלוצים. עוד עת קצרה ובעיניך תראה את ארצנו משאת נפשנו ובידיך תסיע לבניינה. עלה והצלח! ". יהודה הצטרף בעלותו ארצה לגדוד העבודה ע"ש י' טרומפלדור ב"תל יוסף" בשנת 1923 עזב את הקיבוץ לירושלים, ומשם עבר לת"א. בשנת תרפ"ט [1929] הצטרף לחולדה ונמנה על מגיניה, בעת ההתנפלות הערבית על חולדה שימש כסגנו של א' ציזיק. ב"נחלת יהודה" גיבש סביבו את גרעין " המשק המשותף", ובשנת 1940 עלה עם חבריו לאדמות לזזה.