יום ה', ה’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  
תחזית מזג האויר
בפי כל מצויה מטבע לשונית די שכיחה , כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה , מטבע זו בימים בו אנו מצויים עתה , ימי הטרור הפלשתיני המשתולל , ראוי לקרוא את שכתב י' הפטמן , עורך עיתון "הבוקר " במאמר מערכת ביום שבו הובאו נרצחי יבנאל לקבורה. [יום ב', ג' ניסן תרצ"ז ].

חורשת השלושה ביבנאל מרדכי אשל פינת זיכרון צנועה , ממזרח לכביש הראשי של יבנאל ובסמוך לבנין המועצה המקומית . הנוסע ברכבו בכביש החוצה את המושבה , יבחין בקושי בפינת זיכרון זו , הכוללת חמישה עצי אקליפטוס עבי גזע , אבן בזלת אליה הוצמד לוח אבן לטושה, הניצבת על משטח רבוע ולצדו תורן. לוח ההנצחה באתר מוקדש לשלושה צעירים משה זלמן בן ששון , יהודה אילוביץ וגדליהו גלר ,אשר נרצחו ע"י כנופיית רוצחים ביבנאל ביום ב' בניסן תרצ"ז ,[ אפריל 1937 ] . לוח ההנצחה והמשטח עליו הוצב הם חדשים , והוצבו במקום כך נראה רק לאחרונה . אין צורך לומר כי הרצחם של השלושה ביבנאל , הכה את הישוב היהודי בתדהמה . באותו יום בו הובאו שלושת נרצחי יבנאל לקבורה , הובאו לקבורה גם שני חברי כפר החורש אשר נרצחו בעת שרעו את צאן יישובם . היו אלו שלמה גפני וחנוך מץ. אין ההיסטוריונים נוטים לקבל , באשר לא ייתכנו נסיבות זהות לאירועים , גם אם יש דמיון מסוים ביניהם . בפי כל מצויה מטבע לשונית די שכיחה , כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה , מטבע זו בימים בו אנו מצויים עתה , ימי הטרור הפלשתיני המשתולל , ראוי לקרוא את שכתב י' הפטמן , עורך עיתון "הבוקר " במאמר מערכת ביום שבו הובאו נרצחי יבנאל לקבורה. [יום ב', ג' ניסן תרצ"ז ]. …"רצח שלשת בחורינו ליד יבנאל איננו יכול להימנות על הרציחות הרגילות, שהשלטונות מכנים אותן בשם " אינדיווידואליות ", ושהן נעשות, לפי דבריה , לשם שוד, נקם או סיבה פרטית אחרת. לשלשת הצעירים הללו ארבו מרצחים מזוינים לא לשם שוד וגזל . אלה לא היו שודדים שהתנקשו בעדר או בכסף . הם שאפו לדם יהודים , לרצח גרידא, לשם טרור, לשם הלאומיות הצרופה , המתקוממת נגד ממשלת המנדט ונגד הציונות. "…. גם השאלה הנשאלת היום "מה יהיה" ? אינה חדשה. היא נשאלה גם בעבר …." ומה יהיה היום ? מה יביא יום המחר ? הארץ אחוזה אי שקט . מה בצע אם נדבר על זה בלחש . הטלפונים של בתי המערכת מצלצלים בלי הרף . מכל נקודות הישוב פונים ושואלים : מה קרה לעיר פלונית ולמושבה פלונית ? שמועות מוגזמות ומחרידות נפרחות בכל קצות הארץ , כיונים נפחדות הפורחות מקניהן בשעת בערה. אין כל פלא אם שמועות אלו עושות להן כנפיים ומוצאות להן אוזניים . להפך , הפלא היה יותר גדול , אילו לא חקר ולא שאל הישוב בגליל לשלום המושבות בדרום והמושבות בדרום לשלום ירושלים או השומרון . …. עד כאן לקט מדברי העורך , כלום לא מתאימים הם למציאות חיינו העכשווית ??? רציחת השלושה מיבנאל התרחשה במוצאי שבת אור ליום א' ב' ניסן . אחר שנתארחו למסיבה בביתם של אלחנן וסוניה לבקוב ,[ לרגל תוכניות התיישבות שעמדו לממש ] , שבו השלושה בחצות הליל מבית גן [אז ישוב קטנטן שמנה מספר מצומצם ביותר של מתיישבים ושהיה מצוי מרחק ק"מ אחד מיבנאל , כיום חלק בלתי נפרד מיבנאל רבתי ] ליבנאל . בסמוך לבתי שכונת עולי גרמניה , תקפה ביריות מן המארב את השלושה כנופיה ערבית . אנשי ההגנה שהוזעקו לשמע היריות למקום גילו את גוויותיהם של בן – ששון וגלר ומאוחר יותר בתוך שטחי קמה את גוויתו של יהודה אליוביץ אשר נאבק בידים ריקות עם רוצחו ואף הצליח להוציא מידו רובה ציד , אולם הערבי דקרו בפגיון שהיה ברשותו . גדליה גלר שהיה בן 36 בהירצחו , עלה ארצה בגיל 21 מגליציה . נתחנך בבית סבו שהיה תלמיד חכם וירא שמים . אחר סיימו לימודיו נצטרף בעירו סטאניסלאב לתנועת "גורדוניה " . שימש במספר תפקידים ציבוריים בהם מזכיר מועצת פועלי כפר סבא. בנופלו היה מזכיר מועצת פועלי הגליל . משה זלמן בן ששון [ לונץ ] היה בנו של רב , עלה ארצה בשנת 1924 מפולין , עבד כפועל חקלאי במשק דודו ביבנאל והיה מבכירי מפקדי ההגנה בישוב זה. בן ששון נרצח זמן קצר אחר שהעלה ארצה את הוריו ואחיו . על קברו נשא אביו הספד בזו הלשון …… . " זלמן בני , היית הישר באדם , אין איש במושבה ובארץ שיגיד עליך שפגעת בו לרעה . איש תמים ופועל צדק היית. קיימת כל מצוות א"י . קיימת גם מצוות כיבוד אב ואם . עכשיו גם קיימת מצוות קידוש ה' בכל לבבך ובכל נפשך, וכשם שבחיים עבדת למען העם , עסקת בבניין וגאולת הארץ והק.ק.ל. כך תהיה גם שם בעולם האמת , תזעזע שמים שירחמו עלינו ויפסק שפך הדם בארצנו " ….. . יהודה אילוביץ היה בן למשפחת איכרים מיבנאל , בן 28 היה בהירצחו . שירת בהגנה והיה אחראי על כל הסליקים של יבנאל ובית גן . בעיתונים של אותם הימים מסופר כי הרוצחים לא נתגלו . כלבי גישוש אחדים הלכו אחר עקבות הרוצחים עד אשר אבדו עקבותיהם בהרים שמעל יבנאל. גם חקירת רצח רועי כפר החורש לא העלתה דבר . המשטרה המנדטורית לא יצאה מגדרה כדי ללכוד את הרוצחים ולהביאם לדין . כלב הגישוש שהלך בעקבות רוצחי הרועים מכפר החורש הגיע לפאתי כפר ילוד שהיה מצוי בין הכפר סיפורי [ ציפורי של ימינו ] לבין כפר החורש . האם נתגלו רוצחי השלושה מיבנאל ? האם באו על עונשם ? חיימקה לבקוב איש יבנאל מספר בספרו " שלום על הרובים " , [ בהוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור 1986 ] , כי צעירי המושבה החליטו לחפש אחר הרוצחים . אחר דרישות וחקירות נודע להם כי במארב בו נפלו השלושה השתתפו שמונה בדואים מערב – סרג'וניה מבני שבט חוואלד שהתגוררו במקום שעליו נמצאת כיום טבריה עילית . כן נודע להם כי הרוצח עמו נאבק יהודה אילוביץ נפצע מכדור בכתפו - כדור שנפלט עת נאבקו הנרצח ורוצחו . בתוך זמן קצר עלו צעירי המושבה על עקבותיו של פארס אל חוסין מבני השבט הנ"ל שתנועות ידו השמאלית היו מוגבלות וידו מעוותת . ההחלטה היתה לשים מארב לאיש זה וללוכדו ע"מ לוודא כי הפגיעה שבידו נגרמה מרובה צייד . אולם מאורעות הזמן מנעו את מימוש התכנית . חלפו שנים וחיימקה לבקוב , איש יבנאל נתמנה אחר מלחמת השחרור [חורף 1949 ] , למפקד פלוגת חיילים צ'רקסים . יחידתו פעלה באזור הכרמל ומשימתה הייתה לאתר סוסים שננטשו ע"י בעליהם הערבים ולרכזם במקום אחד , ע"מ שישמשו את חייל הפרשים הצהל"י שאך זה עתה הוקם. בסיס יח' זו היה בכפר הנטוש איגזים , כיום כרם מהר"ל. באחד הלילות , הוזעקה היחידה שלבקוב עמד בראשה ,אחר שקבוצה בת עשרה שבויים ערביים הצליחה להימלט ממחנה עתלית ,[ מקום בו היו עצורים אנשי כנופיות ערביות ושבויים מן החזית המצרית]. היה זה ליל סוער וגשום במיוחד, וכאשר נתקבלה ההודעה יצאו עשרה רוכבים בהם לבקוב לבדוק היטב את המערות הרבות שבאזור, זאת מתוך הנחה שבלילה גשום וסוער לא יצליחו הבורחים להרחיק לכת . באור ראשון שבו הסורקים לבסיסם באיגזים למנוחה ולהחלפת בגדים , טרם יצאו שנית להמשיך בסריקות . בתוך כך נלכד באחד המתבנים שבכפר אחד הבורחים שסיפר כי חבריו נפרדו לחוליות ע"מ שכל חוליה תנסה להגיע בכוחותיה עד לגבול הירדני במגמה לחצותו בלילה השני לבריחה . השבוי הוחזר כמובן לכלא . בהמשך היום אותרה באחת ממערות חוף הכרמל גוית אחד הבורחים , גבר כבן ארבעים וחמש ,אשר ניסה למצוא מסתור במערה וכנראה קפא בה למוות. דמותו של הערבי נראתה מוכרת ללבקוב . לא הרחק ממערה זו בואדי נלכד בורח נוסף , שנמנה על בני השבט הבדואי דלייקה , אשר סיפר ללוכדיו כי גם דודו פארס היה בין הבורחים . חיים לבקוב מהר אל המערה שם נתגלתה הגויה ופקד על אחד מחייליו לפרום את חולצתו של המת . כשנפרמה החולצה נתגלו בזרוע ובכתף סימני פגיעה של כדורים מרובה צייד . פארס , רוצחו של יהודה אילוביץ היה מוטל מת לפניו. היה זה הרוצח הרביעי משמונת הרוצחים שפגעו באנשי יבנאל עימם סגר לבקוב את החשבון.